אסדת הגז - חלק 1
28/01/2020
אסדת גז הינה מתקן פטרוכימי מזהם. עם זאת, היא מזהמת משמעותית פחות מהחלופות הקיימות: פחם, סולר ומזוט, ותוצריה משמשים ליישומים נוספים, כגון ייצור גז אמוניה לקירור. במכתב לאחרונה שנשלח לשר האנרגיה ועליו חתמו 100 מדענים ידועי שם [1], נטען כי לאור משבר האקלים העולמי , אנרגיה מבוססת גז טבעי לא צריכה להיות היעד הסופי של משק האנרגיה בישראל, אלא אנרגיות מתחדשות (בראשן שמש ורוח). אולם, מתקנים להפקת אנרגיות שמש ורוח, מספקים כיום בין 6% ל 7% מהחשמל בישראל, והאסדרה הקיימת כיום בישראל מתוכנת לספק בשנים הקרובות רק כ- 20% ממשק האנרגיה הישראלי. לכן הבחירה לשנים הקרובות איננה בין גז לאנרגיה מתחדשת, אלא בין הפקת חשמל מגז טבעי לבן המשך הפעלת תחנות כוח פחמיות.
איכות האוויר בישראל כיום הינה מהגרועות בעולם המפותח [2]. היא ירודה משמעותית מזו של מדינות אירופה ואמריקה הצפונית, אף שצריכת האנרגיה והיקף התעשיה בהן אינן נופלות משל ישראל ואף עולות עליה. זיהום האוויר הממוצע בישראל חורג במאות אחוזים מהתקן המומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי [2]. הסיבות העיקריות לכך הן אבק שמגיע מאפריקה ומחצי האי ערב, וכן קרבה בין אזורי מגורים לתעשייתיים וצפיפות הכבישים. ולפיכך על ישראל לתעדף בשלב זה יציאה מהירה ככל האפשר ממצב קטסטרופלי זה.
ההערכה כיום עומדת על מעל אלפיים מקרי מוות מוקדם מדי שנה כתוצאה מזיהום אוויר: יותר מאשר קורבנות תאונות הדרכים, פעולות האיבה, מקרי הרצח וההתאבדות גם יחד [3]. הקונצנזוס בין המומחים הינו שמעבר לגז במקום פחם, מזוט או סולר, יפחית את זיהום האוויר באופן דרמטי [4].
לשם מעבר לגז טבעי, יש להוציא אותו מהים ולהעביר אותו בצינורות לישראל. על פי המודלים של המשרד להגנת הסביבה, הצפי היה כי אסדת ההפקה של הגז "תתרום" במידה מסויימת לזיהום האוויר בישראל בשלב הפעלתה הראשונית (ה״נישוב״ המפורסם) ובמידה פחותה מכך, ואפילו זניחה, בפעולתה השוטפת. אפילו בשלב ההפעלה הראשונית הצפי היה כי זיהום האוויר יהיה קטן משמעותית בהשוואה לתחנות כוח ליצור חשמל הפועלות על פחם, ובמיקומה הנוכחי (10 ק״מ מהחוף) הזיהום שיגיע ליישובים היה צפוי להיות הרבה מתחת לתקן הרלוונטי, זאת גם לפי מודלי הפיזור המחמירים ביותר. ראוי לציין שבישראל תקנים אלו מחמירים ביחס לסטנדרט העולמי, ומדי שנה יש תלונות רבות מצד התעשיה על כי תקנים אלה מצרים את צעדיהם ויכולת ההפקה שלהם [5].
על פי חוות דעת המומחה שהוזמנה על ידי עמותת ״שומרי הבית״ (שהתנגד נחרצות להקמת והפעלת האסדה) משני מומחים בעלי שם ואמינות גבוהה, פרופסור דוד ברודאי מהטכניון ופרופסור אורי דיין מהאוניברסיטה העברית, גם המזהם החמור ביותר שצפוי מהנישוב (בנזן) לא היה חזוי להגיע אפילו לשליש מהתקן [6]. הארגון בחר להתעלם ממסקנה זו, מסיבותיו שלו.
בנוסף, המשרד להגנת הסביבה השקיע מאמצים רבים הן בשלב התכנון והן בשלב ההרצה: בשלב התכנון נפגש המשרד מספר פעמים עם ארגונים סביבתיים, ולמעשה מיקומה של האסדה 10 ק”מ מהחוף הוא תוצאה ישירה של פעולת ארגוני הסביבה המרכזיים בישראל, בין היתר מתוך מטרה מוצהרת לאפשר פיקוח של המשרד להגנת הסביבה על פעילות הפקת הגז באסדה (פיקוח כזה מתאפשר רק בתחומי המים הטריטוריאליים של המדינה).
לקראת ההפעלה הראשונית של האסדה הורצו שוב מודלים מחמירים יותר של פיזור זיהום האוויר הצפוי, וכן הוקמו מספר תחנות ניטור והושקו אתרי אינטרנט ואפליקציות כדי לשקף בזמן אמת (כל 5 דקות) את תוצאות הניטור, ובנוסף- נתוני ניטור לאחר אימות וכיול (במהירות שיא, תוך 72 שעות בלבד) היו זמינים לציבור באופן שוטף.
עם הפעלת האסדה פעלו לא פחות משמונה תחנות ניטור בחוף כרמל, כפול מאשר בכל עמק יזרעאל או בגליל, למשל [7]. המשרד אף עצר את תהליך הנישוב ברגע האחרון מאחר ואחד ממכשירי הניטור לא כויל לשביעות רצונו המלאה.
למרות מאמצי המשרד להגנת הסביבה בשטח, פעילות ארגונים אזרחיים ובראשם "שומרי הבית" הובילו להיסטריה לא מבוטלת. להיסטריה תרמה התנהלות לא קומוניקטיבית של המשרד עצמו. למשל, אזרחים שרצו להבין מה הם רואים בגרפי הניטור התקשו בכך. הגרפים לא נורמלו לתקני הפליטה המותרים [8], ותקני הסף לא צויינו בשום מקום. לאזרח הממוצע, שאינו מצוי בנבכי ״ערכי ייחוס למזהמי אוויר מנוטרים בישראל״ [9], ״תקנות אוויר נקי התשע"ו 2016״ [10] או ״תקן פיקוח על מפעלים טעוני רישוי בהסדרת IPPC״ [11] , הגרפים ייצגו מספרים חסרי פשר. בין הסיבות לכך - יש תקן שעתי, תקן יממתי, ערך סביבה וערך יעד. כל אחד מהם מודד משהו אחר ויש לו "מספר" אחר. בנוסף, מותרות כמה חריגות מהתקן לכל מתקן בכל שנה, אז גם אם מישהו בציבור רואה חריגה אמיתית, לא בהכרח שהיתה הפרה של החוק, והדבר תלוי במספר החריגות השנתי.
ללחץ תרמה גם התגובה המאוחרת מצד המשרד [12]. אמנם צריך לקחת בחשבון שלמשרד להגנת הסביבה אין תקציב ריאלי להתמודדות עם המוטל עליו [13], ועדיין אף איש מקצוע מטעם המשרד לא נתן מענה מוקדם ויעיל לנתונים ה״מפחידים״ שהופרחו באוויר ולשלל תיאוריות קונספירציה, בעיקר באתרים עם תפוצה עצומה ברשתות החברתיות. הדבר סייע לאווירת חוסר האמון, שחוזקה על ידי ארגונים שונים. תגובת המשרד כללה בחינת מודלים נוספים ובפרט, המודלים של פרופ' ברודי ודיין, דרישת נתונים נוספים מנובל אנרג'י והגבלת תהליך הנישוב. בהתחשב בבהלה בציבור, תגובה זו הייתה בחזקת מעט מדי, מאוחר מדי.
בפוסט הבא בסדרה, נספר על נתוני הפליטה האמיתיים.
מאת ידיד העמותה, קולו אור, בסיועה של ד״ר חגית אולנובסקי
מקורות:
[1] קריאה של הקהילה המדעית לשקול מחדש את הרחבת השימוש בגז הטבעי במשק האנרגיה
[2] מאגר הנתונים של ארגון הבריאות העולמי על איכות האוויר בעולם (מעודכן ל 2016)
[3] מחקר מקיף אודות אשפוז ותמותה בישראל כתוצאה מזיהום אוויר, מ 201
[4] חוות דעת מומחה של ד״ר אריה ונגר לעמותת ״אדם, טבע ודין״
[5] השוואה בין תקינת מזהמים בישראל מול אירופה וארה״ב
[6] חוות דעת עבור עמותת ״שומרי הבית״, מאת פרופ׳ דוד ברודאי ופרופ׳ אורי דיין
[7] נתוני ניטור בזמן אמת - עמק יזרעאל
[8] ערכי ייחוס למזהמי אוויר מנוטרים (המשרד לאיכות הסביבה)
[9] הדבר נובע מכמה סיבות: הנירמול לוקח זמן כי הוא תלוי במדידות מקבילות של חומרים אחרים באוויר. בכל תחנת ניטור יש מזהמים רבים שנמדדים וכל הזמן יש תקלות קטנות, בעיות זמן אמת שנפתרות או ע"י אלגוריתם ייעודי או ע"י איתחול או בשיטה אחרת. לכן הצגת נתוני מדידה בזמן אמת היא אמנם חיונית, אבל מוגבלת. בכל פעם שמבוצעת פעולת איפוס, כיול, אתחול - הציבור החשדן מרגיש שמעלימים ממנו נתונים ! מצד שני, נתונים מאומתים אפשר לספק רק לאחר יומיים-שלושה. ואז הציבור מרגיש שמעכבים את הנתונים כדי שאפשר יהיה "לסדר" אותם לטובת נובל אנרג'י. מלכוד 22.
[10] תקנות אוויר נקי התשע"ו 2016
[11] תקן פיקוח על מפעלים טעוני רישוי בהסדרת IPPC
[12] באיחור ניכר, אנשי המשרד לאיכות הסביבה בחנו עוד מודלים, הריצו את המודלים של ברודאי ודיין, דרשו עוד נתונים מחברת נובל אנרג'י והגבילו את תהליך הנישוב בהמון פמטרים. מידע זה לא תוקשר לציבור באופן ראוי .
