בפוסט הקודם סיפרנו על הרקע למלחמת הזרמים. בפוסט הנוכחי נספר כיצד הוא הוכרע ולבסוף הוביל ליצירת מערכת החשמל המודרנית, כפי שאנו מכירים אותה

המהלך של אדיסון לניצול טסלה היה בדיעבד יריית הפתיחה במלחמת הזרמים. טסלה המנוצל, עוזב את אדיסון וממשיך בפיתוח מנוע זרם החילופין. 23 פטנטים רושם טסלה, ובמאי 1888 המנוע שלו מוכן. עכשיו נותר רק לשכנע את העולם שזרם חילופין מהווה אלטרנטיבה נאותה לזרם הישר. ג׳ורג׳ ווסטינגהאוז (יזם שכבר היה מבוסס מאוד באותה תקופה) מזהה את הפוטנציאל שבזרם החילופין ומחליט לממן את טסלה. טסלה לא התעניין בכסף שהוצע לו, אלא רק בהגשמת החזון שלו, שכלל עולם שמונע על ידי זרם חילופין. אדיסון, שמבחין בסכנה לעסקיו, מפיץ אג׳נדה לפיה זרם חילופין ממית, או AC=DEATH. וכך נפתחת "מלחמת הזרמים" (War of the Currents). אדיסון לא בוחל בכלום. הוא מסייע בחישמול בעלי חיים (מכלבים עד פילים) בכיכרות העיר כדי להדגים את סכנת המוות שבזרם החילופין מבוסס המתח הגבוה. הוא משכנע ועדה ציבורית שהשימוש בזרם חילופין כאמצעי להוצאת אנשים להורג, ״אנושי״ יותר מהשיטות הקיימות. הניסיון הראשון מתבצע בניו יורק ב 1890. כמה נסיונות ברוטלים נדרשו כדי להמית את הקרבן. עדים מבועתים העידו שחוט השדרה שלו עלה באש. אדיסון מנסה לטבוע את המונח ״Lets Westinghouse״ כדי לתאר הוצאה להורג. טסלה ווסטינגהאוז מחולחלים. אלא שהערצת האמריקאים את אדיסון מאפשרת לו לנקוט בכל דרך כדי לשמר את הפרנסה שלו.

הפור נפל כשב 1890, ועדה בראשות הלורד קלווין [1] התבקשה לבחון הצעות לבניית תחנת כח במפלי הניאגרה. הועדה התקשתה לבחור הצעה מניחה את הדעת. בין ההצעות הונחה גם הצעה שדחף אדיסון ליצירה והעברה של חשמל מבוסס זרם ישר. אדיסון מאבד את השליטה בחברה שלו עצמו , Edison General Electric, ומחליט לפרוש מעסקי החשמל. ב 1892, מאחורי גבו של אדיסון, מתרחש מיזוג בין החברה שלו עצמו למתחרה הקשה ביותר של ווסטינגהאוז בשוק זרם החילופין, חברת Thomson-Houston כשהתוצאה היא חברת General Electric. ההתנגדות האובססיבית לזרם החילופין שהוביל אדיסון, נמוגה. המיזוג הזה סימן את תחילת הסוף של מלחמת הזרמים.

ב 1893 הלורד קלווין פנה לווסטינגהאוז על דעת עצמו, בבקשה להשתמש בזרם חילופין בפיתוח תחנת הכח במפלי ניאגרה. ייתכן וקלווין השתכנע לאחר שביקר באותה שנה ביריד השנתי בשיקגו שחגג 400 שנה לגילוי אמריקה על ידי קולומבוס. היריד ביקש, לראשונה בהיסטוריה שלו, להשתמש ב 93,000 נורות תאורה. הצעתו של ווסטינגהאוז להאיר את היריד הייתה נמוכה ב 70 סנט לכל נורה מההצעה של חברת החשמל של אדיסון, שבאותה עת גם הייתה בתהליך של המיזוג לתוך ג׳נרל אלקטריק. ווסטינגהאוז זוכה במכרז, נקודת מפנה נוספת במלחמת הזרמים, כשההכרעה היתה עם ההחלטה של קלווין. ב 1895 מי הניאגרה הפעילו טורבינות של 5000 כ“ס והפיקו מתח של 22000 וולטים, בתחילת המאה ה-19 כל ניו יורק הוארה בחשמל מבוסס זרם חילופין.

אדיסון ידוע כממציא נורת החשמל. אלא שהמצאה זו איננה שלו. אדיסון שיפר את נורת הלהט שפותחה כבר ב 1840. אדיסון היה אלוף בשיפורים ורישום פטנטים עליהם תוך כדי ייחוס המוצרים לעצמו.  לו אדיסון היה שם לב לכתמים השחורים שנוצרים בנורות הלהט, אולי היה מקדים את תומסון ומגלה את האלקטרון. 

טסלה, לעומת אדיסון, הונע על ידי סקרנות. טסלה סבר ש״היקום הוא סימפוניה של תנודות וגלים״ והגיש פטנט על הרדיו ב 1897, שלוש שנים לפני מרקוני. מרקוני מקבל פרס נובל ב 1909. ב 1943 סמוך למותו של טסלה, בית המשפט מכריז על טסלה כבעל הפטנט המקורי לרדיו. החלטה זו שירתה את האינטרסים של ממשלת ארה״ב שנתבעה על ידי החברה של מרקוני על שמושה ברדיו בתקופת מלחמת העולם הראשונה. טסלה היה גם אבי השליטה מרחוק באמצעות גלי רדיו.  אבל לטסלה היה חלום אותו ניסה להגשים באובססיביות. שידור אלחוטי של חשמל. בשנותיו האחרונות טסלה מאבד מקצת משפיות דעתו ומתדרדר לחיי עוני. כיום הסרבים עושים מאמצים כבירים לשמר את ההישגים שלו ולהנציח את שמו.

אדיסון ייזכר כאחד מגדולי הממציאים עם 1093 פטנטים שרשומים על שמו. יש מספרים שבערוב ימיו הודה בפני בנו שהטעות הגדולה ביותר שעשה בחייו, שלא עבר לזרם חילופין [2].

שמועה שנפוצה בדצמבר 1915, טענה שפרס הנובל בפיזיקה יוענק במשותף לאדיסון וטסלה עבור תרומתם ההנדסית וגם עבור תרומתם למחקר הבסיסי. פרס הנובל ניתן באותה שנה לברג על תרומותיו באופטיקה. מקור השמועה מעולם לא נודע, אבל אולי ראוי היה שהיתה הופכת למציאות.

[1] הלורד קלווין

[2] הציטוט של אדיסון:

טענה זו נשמעת בחוגים רבים, אולם אין לה מקור מאומת