מחקר שבדק את סיבות המוות של דולפינים לבני-ראש ניו זילנדיים גילה שרבע מהדולפינים שנבדקו מתו בעקבות טוקסופלזמוזיס, מחלה טפילית המופצת על ידי חתולים

אחד היונקים הימיים הייחודיים לניו זילנד, שהוא גם אחד הקטנים ביותר בעולם, הוא דולפין לבן-ראש (Cephalorhynchus hectori). סימן היכר נוסף שלו הוא הסנפיר המעוגל שעל גבו (תמונה באתר). בניו זילנד ישנן ארבע קבוצות שונות של דולפינים לבני-ראש, שלכל אחת מהן אזור מחיה שונה. שלוש מהקבוצות הללו חיות סביב האי הדרומי של ניו זילנד, ואילו קבוצה אחת, תת-המין מאווי (Cephalorhynchus hectori maui), חיה לאורך חופו המערבי של האי הצפוני.

דולפינים לבני-ראש בכלל ודולפיני מאווי בפרט נמצאים בסכנת הכחדה. קצב ההתרבות האיטי שלהם לא עוזר לאוכלוסיה להתייצב: הדולפינים מגיעים לבגרות מינית בין הגילאים שש עד תשע שנים, ומתרבים כל שנתיים עד ארבע שנים, כשכל נקבה ממליטה גור אחד. בנוסף, תוחלת החיים שלהם אינה ארוכה - ומגיעה לעשרים שנים. אוכלוסיית הדולפינים לבני-ראש מוערכת בכ-15 אלף פרטים. לעומתם, נותרו פחות מ-75 פרטים בוגרים של דולפיני מאווי בטבע.

רשתות דייג נחשבות כיום לאיום המרכזי על הדולפינים. על אף שהן מיועדות ללכוד דגים, הן לוכדות גם דולפינים. מכיוון שדולפינים זקוקים לאוויר כדי לנשום, הילכדות ברשת דייג עלולה לגרום לטביעתם. אך ייתכן וזוהי אינה הסכנה היחידה שצריכה להילקח בחשבון כשרוצים להגן ולשמור על הדולפינים הניו זילנדיים. מחקר שבחן גוויות של דולפינים גילה שכמעט מחצית מהדולפינים שנבדקו מתו בעקבות מחלות, כשהשכיחה ביניהן היא טוקסופלזמוזיס, שגרמה באופן ישיר למותם של רבע מהדולפינים שסבלו מנמק ודימום באיברים שונים בגוף.

אבל - איך החתולים קשורים לזה...?

המחלה טוקסופלזמוזיס מועברת באמצעות טפיל הנקרא טוקסופלזמה (Toxoplasma gondii). הפונדקאי הסופי שלו, משמע החיה שבה הטפיל יכול להתרבות ברבייה מינית, הוא חתול. כל חתול ממשפחת החתוליים - למשל נמר או אריה - יכול לשמש כפונדקאי סופי עבור הטפיל. בגלל שכיום חיים לא מעט חתולים בצפיפות יחסית גבוהה, הטפיל נפוץ בעיקר בחתולי בית. טוקסופלזמה מתרבה במעיים של חתולים. שם הטפיל מטיל את ביציו ואלו מופרשות בצואה. כאשר החתול טורף חיה הנגועה במחלה, הטפיל מוצא את דרכו בחזרה אל החתול. הפרשת הביצים בצואת חתולים מתרחשת בפרק זמן של שבוע, לכל היותר שבועיים, ויכולה לקרות אפילו רק פעם אחת בחיי החתול, החי בממוצע כ-15 שנים. הבעיה טמונה במספרים: גם אם חתול יעכל רקמה נגועה אחת, הטפיל מסוגל לייצר בתוכו מיליוני ביצים.

הביצים מגיעות אל הסביבה - אל האדמה, מים או צמחים - ומסוגלות להדביק כל יונק הבולע אותן או טורף חיה נגועה ולהפוך אותו לפונדקאי ביניים. ביצי הטפיל מגיעות אל הנחלים והנהרות דרך מי נגר או מי ביוב ובסופו של דבר מגיעות אל הים. עדיין לא ברור כיצד נדבקים הדולפינים במחלה, אך מקרים דומים של מוות בעקבות טוקסופלזמוזיס נצפו גם אצל יונקים ימיים אחרים כמו למשל לוטרת הים או כלב ים נזירי הנפוץ באיי הוואי, שני מינים הנמצאים בסכנת הכחדה. למעשה, גם בני אדם מהווים פונדקאי ביניים. כשליש מהאוכלוסייה האנושית העולמית נושא את הטפיל, אך רובנו לא מפתחים תסמינים בזכות המערכת החיסונית שלנו. המחלה מסוכנת בעיקר עבור אנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת או לנשים בהריון מחשש לפגיעה בעובר.

כיוון שמין החתול היחיד שחי בניו זילנד כיום הוא חתול הבית שהגיע לאיים המרוחקים יחד עם האירופאים, אוכלוסיית החתולים המקומית היא המקור למחלה, בין אם מדובר בחתולי בית או בחתולים מתפראים - חתולים החיים בטבע ללא מגע עם בני אדם. יש לא מעט מהם בניו זילנד, מאחר ואינם שייכים למערכת האקולוגית ואין להם טורפים טבעיים. 

יש לזכור שגודל המדגם במחקר היה קטן. בסך הכל 28 גוויות דולפינים נכללו במחקר. על אף שבמחקר אובחנו רק ארבעה דולפינים כקורבנות של הילכדות ברשתות דיג, ההשערה הרווחת היא שתעשיית הדיג הינה עדיין האיום החמור ביותר על אוכלוסיות הדולפינים.

ובכל זאת, מרבית הדולפינים שנבדקו במחקר היו בעלי רקמות הנגועות בטוקסופלזמה, ולא רק אלו שמתו מטוקסופלזמוסיס. בנוסף, גוויות הדולפינים נאספו ממקומות שונים בניו זילנד – לאורך החוף המזרחי והמערבי של האי הדרומי וגם לאורכו של החוף המערבי של האי הצפוני. כך שככל הנראה נוכחותו של הטפיל טוקסופלזמה שכיחה בלא מעט מחופי ניו זילנד, ואינה מוגבלת לאזורים מסויימים.

סיבה נוספת לדאגה היא המספר הגבוה של נקבות (שבע) שמתו מהמחלה לעומת זכרים (שניים). אם אכן נקבות רגישות יותר למחלה, טוקסופלזמוזיס מהווה איום חמור יותר מכפי שמשוער על התאוששות אוכלוסיות הדולפינים בניו זילנד, ובמיוחד על תת המין מאווי. 

מקרים נוספים של טוקסופלזמוסיס התגלו בחיות ניו זילנדיות נוספות, כמו קיווי, תוכי יער קאקא ואריה ים ניו זילנדי - שלושתם, כמו מינים מקומיים רבים בניו זילנד, בסכנת הכחדה. לכן נראה שמעבר לאיום הישיר של טריפה, מהווים החתולים הביתיים והמתפראים איום נוסף על אוכלוסיית החיות המקומית.

מקורות וקריאה נוספת:

• מחקר המעריך את גודל אוכלוסיית דולפיני מאווי
• מחקר אפידמיולוגי על טוקסופלזמה והקשר שלה למחלות
• טוקסופלזמה - דרכי העברה, איבחון ומניעה
• מחקר על טוקוסופלזמה ב-3 מינים עופות בניו זילנד
• מחקר על טוקסופלזמה בדולפינים לבני-ראש
• דיווח על טוקסופלזמה באריות ים ניו זילנדיים
• אתר החברה לשימור הטבע בניו זילנד: דולפיני לבן-ראש / דולפיני מאווי
• על טוקסופלזמה ודולפינים לבני ראש מאתר החברה לשימור טבע בניו זילנד
• סרטון על דולפינים לבני-ראש מאת החברה לשימור טבע בניו זילנד
• סרטון קצר על טוקסופלזמוסיס וחתולים
• חתולים: האסון האקולוגי החמוד ביותר שיצר האדם
• החתולים נגד ציפורי אוסטרליה