מחקר חדש מצא נשים שיכולות להריח ללא רכיב שעד כה נחשב הכרחי לחוש הריח האנושי

היה היה פעם עובד מדינה צרפתי בן 44, נשוי ואב לילדים, שחי חיים רגילים. יום אחד הוא הלך לבדיקה רפואית בגלל שהרגיש חולשה ברגלו. הרופאים לא מצאו משהו חריג בבדיקה הגופנית, אך הוכו בתדהמה לנוכח הסריקות של מוחו. סריקות CT ובדיקות MRI הראו בבירור ש-90 אחוז ממוחו של אותו אדם חסר, ולמרות זאת - הוא חי! רופאיו סבורים שמאז ילדותו נהרסה רקמת מוחו במתינות והוחלפה בנוזלים שהצטברו בגלגלתו, בתהליך הנקרא "מיימת ראש". כנגד כל הסיכויים, מוחו של האיש הסתגל לשינויים ואיפשר לו לחיות חיים רגילים, כך עולה מתיעוד המקרה הרפואי המעניין [1], שמלמד אותנו מעט על יכולתו המופלאה של מוחנו להסתגל לשינויים, קיצוניים ככל שיהיו.

מקרים רפואיים נדירים כאלו מתועדים מדי פעם, ומאתגרים את הבנתה של הקהילה הרפואית בנושא גבולות יכולת ההסתגלות של המוח האנושי. הם מעלים שאלות כמו – לאילו שינויים המוח איננו יכול להסתגל? מה הם המנגנונים המאפשרים שמירה על פעילות מוחית יציבה ותקינה? ועוד.

חוקרים ממכון ויצמן ומאוניברסיטת מלבורן פרסמו לאחרונה מחקר, בו מתועדות נשים ללא "פקעות הרחה" (Olfactory bulbs), אזור במוח שנחשב עד כה כהכרחי ליכולת שלנו להריח, שבכל זאת יכולות להריח באופן רגיל [2].

ברקמת האף נמצאים מיליוני תאי עצב מיוחדים, המבטאים, כל אחד, אחד מתוך 400 סוגי קולטני ריח. קולטני ריח הם חלבונים המפוזרים על קרום תאי עצב. הם מגיבים למולקולות ריח שונות מהעולם החיצוני וכך גורמים לתא העצב לשלוח אותות חשמליים. כחלק מתהליך העברת המידע מהאף למערכת העצבים המרכזית ועיבודו, יתכנסו האותות המגיעים ממיליוני תאי העצב לתחנה הראשונה בעיבוד המידע מקולטני הריח, אזור במוח שנקרא "פקעות ההרחה".

בתוך פקעת ההרחה נמצאים אלפי רכיבים הנקראים "פקעיות" (Glomeruli). כל סוג מסוים של פקעית יקבל מידע מתאי עצב המבטאים את אותו סוג קולטן ריח, ויעבירו אותו הלאה אל מרכזי ההרחה במוח [3]. לפי תבנית הפעלת הפקעיות השונות ותזמון הפעלתן, יתאפשר לנו להבחין במגוון אדיר של סוגי ריחות. אם כן, מובן מדוע עד עתה חשבו שפגיעה בפקעות ההרחה תגרור היעדרות מוחלטת של יכולת ההרחה.

במהלך מחקר אחר, המתבסס על סריקות MRI, מצאו החוקרים במקרה שתי נבדקות, שאפילו בצילומי MRI ברזולוציה גבוהה במיוחד לא נמצאו במוחן פקעות הרחה, ולמרות זאת הן טענו כי הן מסוגלות להריח. החוקרים המופתעים העבירו את הנבדקות שלל מבחנים כדי להעריך את יכולת ההרחה שלהן. התוצאות נמדדו מול קבוצת ביקורת של עשרות נבדקות בנות גילן ובעלות חוש ריח תקין ופקעות הרחה, וקבוצת ביקורת נוספת של אישה מחוסרת חוש ריח, וללא פקעות הרחה. שאלוני הערכת חשיבות חוש הריח בחייהן וכמה סוגי בדיקות ריח אובייקטיביות, הראו שיש לנבדקות חוש ריח שאינו נופל מזה של בנות קבוצת הביקורת המסוגלות להריח.

בדיקות דימות תהודה מגנטית תפקודית (fMRI) הראו שמרכזי ההרחה במוחן של הנבדקות מגיבים לריחות באופן זהה לשל קבוצת הביקורת התקינה, וזאת אף על פי שאין במוחן פקעות הרחה המסוגלות להעביר את המידע מרקמת האף למרכזי ההרחה.

כדי להבין האם הממצא הנדיר תועד בעבר, השתמשו החוקרים במאגר פתוח של מאות סריקות מוח של נשים וגברים ובתוצאות מבחני תפקוד חוש הריח שלהם. בדיקתם העלתה כי 0.6 אחוז מהנשים וכ-4.25 אחוזים מהנשים שיד שמאל שלהן דומיננטית, הן בעלות חוש ריח תקין אך ללא פקעות הרחה. החוקרים לא ידעו להסביר מדוע לא נמצאו גברים כאלה או את טיב הקשר בין יד דומיננטית ובין נוכחות פקעות הרחה. 

כיצד הן מסוגלות להריח ללא פקעות הרחה? החוקרים העלו מספר רעיונות:
ראשית, קיימת האפשרות שפקעות ההרחה נדדו בזמן ההתפתחות העוברית למקום אחר במוחן של הנבדקות, או שפקעיות פעילות התפתחו בקליפת מוחן של הנבדקות והן תומכות בחוש הריח.
שנית, יתכן שבמוחן של הנבדקות כן קיימות פקעות הרחה, אך הן קטנות ב-98 אחוז מגודל פקעות הרחה רגילות ולכן הן מתחת לסף הגילוי של כל הבדיקות שעברו הנשים.
שלישית, יתכן שאותן נבדקות פיתחו מנגנונים מיוחדים כדוגמת שימוש בקולטני טעם, או מגע כ"פיצוי" על הפגיעה בחוש הריח, כפי שתועד בעבר במקרים אחרים.
רביעית, ייתכן שמערכת העברת המידע ועיבודו במרכזי ההרחה של המוח האנושי שונה באופן מהותי ממה שחשבנו עד כה. יתכן שמדובר במנגנון פשוט בהרבה, המאפשר לחלק מבני אדם להריח באופן בסיסי גם ללא פקעות הרחה.

כך או כך, השאלה נשארה פתוחה, והמחקר לא מספק הסבר לתופעה. דבר אחד ניתן לומר – ישנן נשים שיכולות להריח, גם ללא פקעות הרחה. גם אם איננו יודעים כיצד הן עושות זאת.

מקורות וקריאה נוספת:

1) המקרה הרפואי על האיש שחיי כמעט ללא מוח

2) בני אדם מסוגלים להריח ללא פקעות הרחה

3) על פקעות ההרחה והגלומרולי