מחקר חדש מאוניברסיטת בן גוריון בחן לראשונה את ההבדלים בין מערכות החיסון של עכברים זכרים ונקבות. הוא מצא כי הבדל בביטוי הגנים בסוג מסויים של תאי מערכת החיסון יכול להסביר את השכיחות הגבוהה יותר של מחלות זיהומיות בגברים לעומת השכיחות הגבוהה יותר של מחלות אוטואימוניות בנשים.

בעוד שגברים נוטים לחלות במחלות זיהומיות בתדירות גבוהה יותר, אצל נשים מערכת החיסון מגיבה בעוצמה רבה יותר לזיהומים והן מתאוששות טוב יותר מפציעות. עם זאת, שיעור הנשים החולות במחלות אוטואימוניות (אוטו=עצמי, אימוני=חיסוני), כלומר מחלות בהן מערכת החיסון תוקפת מערכות שונות בגוף, גבוה משמעותית משיעור הגברים. הדוגמה הקיצונית ביותר היא מחלת הזאבת (Systemic lupus erythematous), בה תשעה מתוך עשרה חולים הם נשים! 

במאמר שפורסם בכתב העת Nature Communications, קבוצת מחקר בהובלת ד"ר טל שי מאוניברסיטת בן גוריון בחנה לראשונה את ההבדלים בין מערכות החיסון של זכרים ונקבות. המחקר הוא חלק מ-ImmGen - פרויקט הגנום החיסוני - פרויקט בינלאומי שמטרתו למפות את פרופיל ביטוי הגנים בתאי מערכת החיסון בעכבר בעזרת כלים חישוביים. עד המחקר הנוכחי, ערכו החוקרים בפרויקט את כל המדידות אך ורק בעכברים זכרים, אחת הסיבות לכך הוא החשש מהשפעת השינויים ההורמונליים הקיימים אצל נקבות . 

במחקר החדש, החוקרים השתמשו במידע על ביטוי הגנים של אלפי גנים ב-11 סוגי תאים של מערכת החיסון אצל עכברים משני הזוויגים, וניתחו אותם בכלים חישוביים. באופן מפתיע, מבין 11 סוגי התאים שנבדקו, רק בסוג תא אחד, הנקרא מאקרופאג', התגלו הבדלים משמעותיים בין הזוויגים. מאקרופאג'ים הם תאים בלעניים השייכים למערכת החיסון, שתפקידם לבלוע ולפנות גורמים מזהמים בגוף (פתוגנים) ולסייע לתגובה החיסונית נגדם.

אחד הממצאים הבולטים ביותר בתאי המאקרופאג' היה ביטוי גבוה יותר של גנים הקשורים בתגובה לחלבון הנקרא אינטרפרון בנקבות בהשוואה לזכרים. אינטרפרון מופרש בגוף בעת תגובה חיסונית ומשמש לתקשורת בין תאי מערכת החיסון והוא מעודד הפעלת תגובה חיסונית. הודות לרמת הביטוי הגבוהה של הגנים בתאי המאקרופאג', התאים נמצאים במצב של "מוכנות" גבוהה יותר ובעזרת מנגנון זה הם יגיבו מהר יותר לפתוגן. אולם, מחקרים רבים הראו שהאינטרפרון ממלא תפקיד חשוב גם בתיווך תהליכים אוטואימוניים, כדוגמת מחלת הזאבת, דבר שעשוי להסביר את ההבדלים שנצפו בין זכרים ונקבות בנטייה למחלות אוטואימוניות.

גם הזכרים וגם הנקבות מהם נלקחו התאים היו בריאים וללא כל גירוי חיסוני (כלומר לא נחשפו לאף גורם מחלה). אם כך, מדוע תאי המאקרופאג'ים היו במצב של מוכנות גבוהה בנקבות? אחת הסברות היא שקיימת בקרה מסוימת על תאי מערכת החיסון המגיעה מכרומוזום ה-X, שקיים בשני עותקים אצל נקבות (XX) ובעותק אחד בלבד אצל זכרים (XY). מספר העותקים השונה של כרומוזום X כנראה גורם לבקרה מעט שונה במערכת החיסון הנקבית לעומת הזכרית.

מתוצאות המחקר ניתן ללמוד שחלקים במערכת החיסון הנקבית מוכנים ללחימה עוד לפני החשיפה לגורם המזהם, וזה מאפשר לנקבות להתגונן מהר יותר ובעוצמה חזקה יותר כנגדם. אך כמו אקדח עם כדור בקנה, קיימת גם סכנה לפגיעה עצמית. הכוננות הגבוהה מגדילה את הסיכון לתגובת יתר שעלולה להוביל לתהליכים אוטואימוניים בגוף.

המחקר מאפשר לנו ללמוד אודות המנגנונים החיסוניים וההבדלים הקיימים בין זכרים ונקבות במערכת החיסון, לפחות בעכברים. כעת נותר לראות אם הבדלים אלה קיימים גם בבני אדם והאם הם מסוגלים להסביר את ההבדלים בשכיחות מחלות שונות. בנוסף, המחקר מראה מדוע הגישה המסורתית לפיה עדיף לחקור זכרים בלבד, מטעמים הורמונליים או בשל קשיים אחרים, היא שגויה מיסודה. מי יודע אילו הבדלים נוספים התפספסו? לשמחתנו עולם המדע מתחיל להדביק פערים ומושקעים משאבים ללמוד ולאפיין את ההבדלים הקיימים בין המינים.

המאמר נכתב בעזרתה של שני גל-עוז ממחברי המאמר.

איור: ענברי פינק

מקור:

המאמר המקורי