חיסון חדשני לנגיף הרפס סימפלקס 2 נוסה בהצלחה בחיות מעבדה

חיסון חדש כנגד נגיף ההרפס סימפלקס 2, הגורם לנגעים באברי המין ובשפתיים, נמצא כיעיל ביותר מבין אלו שנוסו עד כה. יעילות החיסון הגבוהה בעכברים ובשרקנים מעלה את האפשרות שבעתיד הקרוב נחזה בחיסון הראשון כנגד מחלת מין זו.

בלשון הדיבור, כאשר אנו אומרים "הרפס" אנחנו בדרך כלל מתכוונים לנגיף ההרפס סימפלקס 1 או 2 (Herpes simplex). הרפס סימפלקס 1 גורם בעיקר לנגעים כואבים בחלל הפה, בנחיריים ובשפתיים. הרפס סימפלקס 2 מתבטא בנגעים באיברי המין, ולעיתים גורם לנגעים בשפתיים ובחלל הפה [1]. הרפס סימפלקס 2 הינו נגיף שנפוץ בערך ב-20% מהמבוגרים הפעילים מינית, והוא אחראי לאחת ממחלות המין הנפוצות ביותר. אנשים שנדבקו נשארים נשאים במשך כל חייהם ועלולים לסבול מהתפרצויות חוזרות של המחלה ואף להדביק אנשים נוספים או את ילודיהם, מה שעלול להוביל לסיבוכים רפואיים קשים. 

כיום מוכרים שמונה נגיפים במשפחת נגיפי ההרפס. שניים מהם הינם ההרפס סימפלקס 1 ו-2, אך בנוסף להם נמצא במשפחה זו גם נגיפים נוספים כדוגמת נגיף האפשטיין-בר, הגורם למחלת הנשיקה, או נגיף ה-ווריצלה זוסטר, הגורם לאבעבועות רוח ולשלבקת חוגרת. כמעט 100% מהאוכלוסייה נשאית של לפחות אחד מנגיפי ההרפס.

המשותף לכל נגיפי ההרפס הוא יכולתם להיכנס למצב "רדום" בתוך התאים אותם הדביקו, ולהתעורר מדי פעם. מסלול חיים אופייני לנגיף ההרפס הוא הדבקה ראשונית, בה האדם הנדבק סובל מתסמיני מחלה, אחריה מעבר לתקופה "רדומה", ללא סימני מחלה, ובהמשך התעוררות מחודשת של הנגיף. כך למשל נשאי הרפס סימפלקס 1 יסבלו מהתפרצויות חוזרות של נגעים בשפתיים. במקרה של הדבקה בנגיף הווריצלה זוסטר, ההדבקה הראשונית מתבטאת באבעבועות רוח ואילו ההתעוררות המאוחרת מופיעה בדמות שלבקת חוגרת כעבור שנים רבות [2]. לצערנו, נכון להיום אין דרך להיפטר מנגיפי ההרפס סימפלקס מרגע ההדבקה ואין חיסון יעיל כנגדם. חיסון חדש שפותח נגד הרפס סימפלקס 2 ונבדק בעכברים ובשרקנים עשוי לשנות מציאות זאת, כך לפי מחקר חדש [3] שפורסם ב- Science Immunology. 

ככלל, פעולת החיסונים מתבססת על החדרה לגוף של הגורם המזיק, בגרסה מוחלשת או מומתת, כך שמערכת החיסון שלנו תוכל לזהותו כמזיק ולייצר כנגדו תגובה חיסונית מתאימה. בנוסף, מערכת החיסון תייצר גם נוגדנים ותאי זיכרון ייחודיים כך שבחשיפה נוספת לאותו גורם מזיק יהיה הגוף ערוך ומוכן לתגובה מיידית ויעילה. במקרה של הרפס סימפלקס 2, ניסיונות העבר כללו שימוש במולקולות הנמצאות על גבי הנגיף עצמו על מנת לעורר תגובה חיסונית. ניסיונות אלו כשלו, או הצליחו באופן חלקי בלבד [4].

בפיתוח החיסון החדש כנגד הרפס סימפלקס 2 החוקרים השתמשו באסטרטגיה חדשנית ביותר – במקום להחדיר לגוף מולקולות חלבון הנמצאות על גבי הנגיף עצמו, הם השתמשו במולקולות הנקראות RNA שליח – mRNA – מולקולה המהווה שלב ביניים בין הקוד הגנטי (DNA) לבין חלבון. תאי גופנו יודעים "לקרוא" מולקולות mRNA וליצור חלבון לפי המידע המאוחסן בהן. כלומר, בהחדרת מולקולות אלו לגוף, אפשרו החוקרים לגוף לקרוא את המידע ולייצר בעצמו את חלבוני פני השטח של הנגיף, כך שהגוף יכול "ללמוד בעצמו" את הנגיף, בתהליך שאמור להיות יעיל, מהיר, חסכוני ובטוח יותר מהחיסונים הקודמים [5]. מולקולות ה-mRNA שמכיל החיסון החדש אמורות ללמד את הגוף להגיב באופן כפול: גם למנוע מהנגיף להיכנס לתאי הגוף ולהתרבות בהם וגם למנוע מהנגיף לפגוע בתפקוד המערכת החיסונית.

בשלב הראשון, בדקו החוקרים את יעילות החיסון בעכברים: הם חיסנו עכברים ובהמשך חשפו אותם לנגיף ההרפס סימפלקס 2. כחודש לאחר החיסון והחשיפה, החוקרים בדקו את העכברים ומצאו שב-63 עכברים מתוך 64 לא נמצאו עקבות של הנגיף. העכבר הנוסף נמצא כנשא של הנגיף בצורתו הרדומה אך ללא סימני מחלה כלל. השלב השני כלל בדיקת יעילות בשרקנים ("חזירי ים"), מודל שבו המחלה מתבטאת באופן שדומה יותר למחלה של בני אדם מאשר מודל של עכברים. בניסוי זה אף שרקן לא פיתח סימני מחלה ורק ב-2 מתוך 10 שרקנים נמצאו עדויות להדבקה נגיפית. תוצאות אלו הינן המוצלחות ביותר שנצפו עד כה, מה שמעודד את החוקרים לעבור לשלב הבא – ניסויים קליניים בבני אדם.

לאור הנזקים שגורם נגיף ההרפס סימפלקס 2, קל להכיר בחשיבות העצומה לעתיד שבו יהיה חיסון נגד הרפס, עתיד שכעת, לאור התוצאות המבטיחות של המחקר האחרון, נראה קרוב מאי פעם.

מקורות וקריאה נוספת:

1) הסבר על משפחת ההרפס באתר קופת חולים כללית

2) עוד על משפחת ההרפס, הירדמות והתעוררות

3) חוקרים פיתחו חיסון חדש עבור נגיף ההרפס סימפלקס 2

4) ניסיון קודם לפתח חיסון נגד הרפס

5) עוד על חיסונים מבוססי mRNA