חוקרים מצרפת גילו כי קעקועים נשמרים בצורתם, מקומם וצבעיהם המקוריים באמצעות תהליך מחזורי של מוות-צביעה מחדש: תאים "צבועים" מעבירים במותם את חומרי הצבע שבלעו לתאים חדשים הנמצאים בסביבתם המיידית. גילוי זה עשוי לשפר את היעילות של טיפולי הסרת קעקועים ולהפוך אותם ליותר בטוחים.

בין אם מדובר בורד אדום, תווי נגינה, צורות גיאומטריות מיוחדות או שמו הפרטי של בן הזוג, נראה כי יותר ויותר מאיתנו מקועקעים. הקעקועים, השרטוטים המיוחדים שנחרטים על עורנו באמצעות מחטים, הם לא תופעה חדשה בכלל: עוד בעת העתיקה קעקועים היוו סמלים שונים בתרבויות שונות, מקישוט לשם הקישוט ועד לכאלו בעלי משמעויות אמוניות ודתיות. כיום, במספר מדינות מתועשות לכ-10% מהאוכלוסייה יש לפחות קעקוע אחד, ובקרב צעירים בגילאי 18-29 השכיחות גבוהה אף יותר: בין 15% ל-36% מהם מקועקעים [1].

לעיתים אנשים תוהים לגבי "תחזוק" הקעקוע על ידי הגוף - כיצד קעקועים נשמרים כפי שהם ולא מוחלפים על ידי עור חדש יותר? הרי גם במצב הטבעי תאי העור שלנו מתים ומוחלפים בעור חדש ללא הפסקה, וגם במצב הפחות נעים של פציעות וחתכים - העור פועל במהירות כדי לשקם את האזור הפצוע ולהחליפו בתאי עור חדשים, עם צלקת במקרה הגרוע ביותר.

שנים רבות חשבו מדענים כי התשובה לתהייה הזאת היא שהתאים שנצבעים בתהליך חריטת הקעקוע הם פיברובלסטים עוריים - תאים המחברים שכבות של סוגי תאים בעומקים שונים של רקמת העור. תחלופת העור הטבעית עליה דיברנו מתרחשת בשכבה החיצונית ביותר של העור - האפידרמיס. הפיברובלסטים, לעומת זאת, נמצאים בשכבה עמוקה יותר מהאפידרמיס ולכן הם גם מתחלפים פחות. לכן, סברו מדענים כי חדירת צבע הדיו לתוכם גורמת לשינוי ארוך-טווח במבנה וצבעו של העור. לאחר מכן, מחקרים רבים הראו שאוכלוסיית התאים העיקרית שנצבעת היא דווקא מאקרופאגים, תאים של מערכת החיסון הבולעים ומפרקים גם מחוללי מחלות בגוף, ושוכנים גם הם, בין היתר, בשכבות עמוקות של העור. מכיוון שחלק מהפעילות השגרתית של המאקרופאגים היא בליעת גורמים זרים מסביבם, הם בולעים את הצבענים (פיגמנטים) החודרים לעור באמצעות מחטי הדיו [2].

אם כך, פתרנו את התעלומה! הצבענים של הקעקוע מוצאים את דרכם הישר לתוך המאקרופאגים בשכבות העמוקות והיותר "קבועות" של העור, ונשארים במקומם כל חיינו! לא?

אז מתברר שלא, או כך חוקרים מאוניברסיטת אקס-מרסיי בצרפת טוענים [3], במחקר שהתפרסם בשנה שעברה בכתב העת Journal of Experimental Medicine. החוקרים חרטו קעקוע קטן באוזניהם של עכברים ובחנו את התאים באזור המקועקע. הם הצליחו לאשש את הממצאים הקודמים לפיהם מאקרופאגים הם אוכלוסיית התאים העיקרית שנצבעת. עם זאת, להפתעתם, הם גילו שכאשר הם הורגים את המאקרופאגים הצבועים - הקעקוע נשאר במקומו ולא נפגע! כאשר הם ניסו להבין כיצד זה ייתכן, הם ראו כי חלקיקי הצבענים שנבלעו על ידי התאים המתים שוחררו לסביבתם במותם ו"נספגו" מחדש על ידי מאקרופאגים חדשים שהגיעו למקום. 

החוקרים המשיכו להראות שמחזור ספיגת הצבענים מתרחש באופן טבעי, גם ללא הרג מכוון של המאקרופאגים. הם עשו זאת על ידי לקיחת עור מקועקע מעכבר אחד והעברתו לעכבר אחר ובחינת האזור המושתל לאחר 6 שבועות: רוב הקעקוע הזר היה מורכב בשלב זה מתאים חיסוניים של העכבר המושתל, שכנראה "נצבעו מחדש" לאחר מותם של תאי השתל הזרים המקוריים. משמע שמחזור המוות-צביעה מחדש קורה באופן ספונטני בחייו של העכבר, וייתכן גם של האדם המקועקע. בדומה ל"גלגל החיים" המתואר בסיפור מלך האריות, כך גם "גלגל התאים" המחזורי משמר את הקעקוע במקומו ובצבעיו המקוריים.

משמעות המחקר, מעבר לעניין התיאורטי שבקשר המרתק בין קעקועים ומערכת החיסון שלנו - היא גם מעשית. הידיעה שתאים מסביב לתא מת עשויים לבלוע את חלקיקי הצבענים שבלע לאורך חייו - יכולה לסייע בפיתוח טיפולי הסרת קעקועים מוצלחים יותר. טיפולים כאלה יכולים לשלב הרג של אוכלוסיית המאקרופאגים המקומית שמסביב לקעקוע. באופן זה, בעת הסרת הקעקוע, הבליעה מחדש של צבעניו תהיה מינימלית, וצבעני הדיו יישטפו למערכות "פינוי האשפה" של הגוף. באופן זה, יידרשו פחות מפגשים לטיפולים כאלה, הצלחתם תהיה יעילה יותר, והם יהיו הרבה יותר בטוחים.

איור: אלכס סלבנקו

מקורות:

[1] מאמר המדווח על השכיחות של קעקועים בארצות מתועשות

[2] מאמר משנת 1991 שדיווח על סוגי התאים השונים בעור שבולעים צבענים

[3] המאמר הנוכחי שגילה את מחזור המוות-צביעה מחדש של קעקועים בגוף