האמזונס בוער
23/08/2019
יער האמזונס הוא מקור חשוב לייצור חמצן וסילוק פחמן דו-חמצני, הוא בית למגוון ענק של מיני צמחים ובעלי חיים והוא בעל השפעה על מערכות אקלימיות. שריפות הענק באמזונס מעמידות את כל אלו, ואותנו, בסיכון.
בשבועות האחרונים האמזונס בוער, ובימים האחרונים הסיפור עולה לכותרות. אך זהו סיפור שכולנו צריכים להיות מודעים לו, וכולנו צריכים להיות מודאגים ממנו. אז מה בדיוק קורה שם?
שריפות באמזונס הן לא תופעה חדשה. זוהי שיטה נפוצה לבירוא יערות, הנעשית בעיקר למטרות חקלאות סויה, הקמת שדות מרעה לבקר, וגם כריתת יערות עבור תעשיית העץ. היא גם נפוצה במיוחד בחודשי יולי-אוגוסט, העונה היבשה באזור זה של העולם. אך בשנה האחרונה נראה שקצב השריפות עלה בצורה דרסטית. לפי ההערכות, השנה היו קרוב ל-73,000 שריפות באמזונס בברזיל. מדובר על עלייה של כ-80 אחוזים במספר השריפות בהשוואה לשנה שעברה. רבים תולים את האשמה בנשיא ג'איר בולסונארו, שקידם ועודנו מקדם מדיניות המעודדת את בירוא האמזונס לטובת אינטרסים כלכליים.
כעת יכולה להישאל השאלה, למה צריכות להדאיג אותנו שריפות המתחוללות במרחק אלפי קילומטרים מאיתנו? ובכן, עתיד האמזונס קריטי לעתידנו על פני כדור הארץ, ויש לכך מספר סיבות.
ראשית, יערות הגשם העצומים של האמזונס אחראים לייצור של כ-20 אחוזים מהחמצן אותו אנו נושמים, כתוצר לוואי של תהליך הפוטוסינתזה אותו מקיימים הצמחים באמזונס. בנוסף לכך, יער הגשם מורכב מעצים עצומים, בעלי גזעים עבים ומאסיביים - כך שהאמזונס מאוד חשוב גם לסילוק פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה. כיצד? בתהליך הפוטוסינתזה צמחים קולטים פחמן דו-חמצני מהאוויר, וממירים אותו למולקולות סוכר. בעצי הענק של האמזונס, רוב הסוכרים הללו נאגרים בגזעים, שהם חלקים של הצמח שלא נאכלים, ולא נכנסים למארג המזון. לכן, הפחמן הזה הלכה למעשה אגור בתוך רקמות העץ, עד אשר הוא מת ונרקב או נשרף.
שנית, יערות הגשם של האמזונס עשירים במיוחד במגוון ביולוגי. זהו אחד האזורים המגוונים ביותר מבחינת עולם החי שלהם על פני כדור הארץ, ורבים ממיני הצמחים ובעלי החיים שנמצאים שם אינם נמצאים בשום מקום אחר בעולם. אתם עשויים לחשוב אולי שיער גשם הוא בית גידול מאוד עמיד בגלל העושר הביולוגי הזה, אך ההיפך הוא הנכון - יערות גשם הם בתי גידול מאוד פגיעים. זאת מכיוון שהם נוצרים בתהליך של התפתחות הדרגתית שאורכת אלפי שנים, הנקראית מַעֲקוֹבֶת (או סוּקְצֶסְיָה). התהליך מתחיל עם צמחים מתיישבים ראשונים, הגדלים מהר ועמידים לתנאים קשים, הנקראים חברת החלוץ. צמחים אלה משנים את תנאי הסביבה בשטח, וכך "מכינים את הקרקע" לצמחים שמגיעים אחריהם, וחוזר חלילה עד שמגיעים לחברת השיא היציבה באותו אזור. באזורים טרופיים כמו האמזונס, חברת השיא קרויה יער גשם ראשוני, אותו מוצאים בכחצי משטח האמזונס. זוהי מערכת אקולוגית עתיקה המורכבת מהרבה צמחים המותאמים לתנאי אור נמוכים שגדלים לאט. כששטח כזה נמחק, הצמחים האלה לא מסוגלים להתמודד בתחרות עם צמחים פחות רגישים לאור ושגדלים יותר מהר - וכך יער הגשם הראשוני מוחלף ביער גשם שניוני, בעל הרכב מינים שונה ומספר מינים מופחת. כאשר יער הגשם הראשוני אובד, הוא אובד לעד.
שלישית, הפגיעה הזו עלולה להיות בעלת השלכות בלתי הפיכות. אחד המאפיינים הבולטים של יער הגשם הוא, ובכן, שיורד שם הרבה גשם. אך למעשה, חלק ניכר מהגשם הזה מיוצר על-ידי היער עצמו! לפי ההערכות, כ-50 אחוזים מהגשם באמזונס מיוצר על-ידי היער. חלק מהמים שהצמחים יונקים מהקרקע דרך השורשים נפלטים החוצה לאוויר במהלך תהליך הפוטוסינתזה, וכיסוי הצומח ביערות האלה כל-כך גדול שהלחות באוויר עצומה. הלחות הזאת מייצרת עננים, וביערות גשם זהו אינו מחזה נדיר בכלל לראות כמויות עצומות של אדים עולות מצמרות העצים בזריחה - תהליך זה מייצר עננים שמורידים גשם. אך מכיוון שהמפתח כאן הוא הרבה צמחים שפולטים הרבה מים, אפשר להגיע לנקודת אל-חזור, בה כיסוי הצומח ירד לרמה בה ייצור העננים הזה ייפסק. ההשלכות על יער הגשם, ועל מערכות אקלימיות באופן כללי, עלולות להיות קטסטרופליות.
כך שאם נסכם - יש ממה לדאוג. אמנם ההשפעה שלנו מפיסת האדמה הקטנה והרחוקה שלנו די מצומצמת, אך עלינו להיות מודעים למה שקורה בברזיל, ולעשות ככל שביכולתנו לעזור. זה הזמן לבקש - אם ביכולתכם לתרום ולו במעט לארגונים שעוסקים בשמירה על יערות הגשם, אין זמן טוב יותר מעכשיו לעשות זאת. לנוחיותכם, בתגובות מצורפים קישורים לכמה ארגונים כאלה. לא נותר לנו אלא לקוות שהשריפות הללו יפסקו במהרה, ועוד יישאר מה להציל מהאמזונס.
ארגונים הפועלים למען יערות גשם:
Amazon Conservation Association
מקורות:
אחראי נהלים והדרכות בעמותה. פוסט-דוקטורנט במחלקה למדעי בעלי חיים וצמחים באוניברסיטת שפילד באנגליה. אלכס חוקר את הדינמיקה של אבולוציה של תכונות בעולם החי, ומתמחה בזוחלים.
