מי הן המדוזות שעוברות בנחילים בחופינו וכיצד מתמודדים עם צריבתן

בים התיכון חיים בדרך קבע כמה מינים כמעט בלתי מורגשים של מדוזות, אך המדוזה שאת צריבתה רובנו הרגשנו היא החוטית הנודדת, Rhopilema nomadica, שהיא בכלל מהגרת מים סוף שהגיעה אלינו דרך תעלת סואץ. החוטית הנודדת ויתר המדוזות משתייכות למערכת הצורבים, Cnidaria, יחד עם אלמוגים, שושנות ים, מדוזות קופסא, הידרתיים ומיקסוזואה (קבוצה של טפילים אשר רק בשנים האחרונות התגלתה כחלק ממערכת הצורבים). כיום מוכרים כ-15,000 מינים שונים במערכה, הנפוצים בסביבות מימיות בכל רחבי העולם ומשחקים תפקיד חשוב במערכת האקולוגית הימית הן כטורף והן כנטרף [1]. 

לצורבים צורות חיים שונות ומגוונות, אך לכולם מאפיין ייחודי שעוזר להגדיר את חברי המערכה - התא הצורב או הנֶמָטוֹצִיט. תאים צורבים מצויים בגופם של כל חברי המערכה ומשמשים אותם להגנה, ללכידת טרף, להיאחזות ולעיכול. בתוך כל נמטוציט נמצא נֶמָטוֹצִיסְט (כן, זה קצת מבלבל) אחד המנגנונים המתוחכמים בעולם החי. הנמטוציסט הוא קפסולה גמישה שבתוכה נשמר ריכוז גבוה של יונים חיוביים ומעין צלצל או מזרק מגולגל. כאשר התא הצורב מגורה, באופן כימי או פיזי, היונים נעים מהנמטוציסט אל תוך חלל הנמטוציט (לא להתבלבל!) ויוצרים לחץ אוסמוטי גבוה שמוביל לכניסה מהירה של מים אל תוך הקפסולה. העלייה בנפח המים גורמת לירי הצלצל בתנע של כ-5 מיליון G (בערך פי 10 מתאוצת קליע הנורה מאקדח) אשר חודר את עור הטרף ומשחרר לתוכו רעלן, ארס [2,3]. 

המנגנון המופלא שבתוך הנמטוציט פועל באופן אוטונומי ולכן לעתים אנו חשים "מים צורבים". בניגוד לסברה הרווחת, אלו אינן ביצים של מדוזה. למעשה מדובר בפיסות דקיקות של רקמה המכילות תאים צורבים, שניתקות מגוף המדוזה ונישאות עם הגלים אל החוף. התאים הללו יכולים להיות מופעלים גם כשהם כבר מנותקים מהמדוזה עצמה, כך שנראה שאין דרך להימנע מצריבה כאשר הנחיל מגיע אל סמוך לחופי הארץ, מלבד להישאר מחוץ למים כמובן. 

לצורבים שונים סוגי רעלנים ואף סוגי נמטוציטים שונים. את הצריבה של חלקם לא נרגיש כלל, בעוד שאחרים עלולים לגרום לשיתוק או למוות, כמו למשל הרעלן של מדוזת הקופסא הנפוצה באוסטרליה, הנחשבת כיום ליצור הימי הארסי ביותר בעולם. למזלנו, אם אפשר לקרוא לזה מזל, הארס של החוטית לא יהרוג אותנו אבל בהחלט יגרום לכאב רב ובמקרים חמורים לכוויות עמוקות שיותירו צלקת. ועדיין, נראה שיש בלבול רב בקרב הציבור לגבי הדרך הנכונה לטפל בצריבות מהחוטית. ספויילר: ממש לא עם חומץ. 

כיצד יש לטפל בצריבות של החוטית הנודדת?

הימנעו מגירוד או שפשוף העור, במיוחד לא עם מקלות או עם חול. כאמור, גם לחץ חיצוני יכול להפעיל את התאים הצורבים, ואם נותרו עליכם תאים שטרם נפרקו אתם מסתכנים בצריבה נוספת וכן בזיהום של האזור הפגוע. כדאי לשים בתיק הים פינצטה קטנה, כך תוכלו להסיר בעדינות רקמת מדוזה שנותרה על העור. המלצה נוספת היא לשטוף את האזור הצרוב היטב עם מי ים, אבל רק אם מי הים נקיים ולא מלאים ברקמות מדוזה נוספות. למרות השערות שונות לפיהן מים מתוקים יגרמו לירי של המנגנון, משרד הבריאות ממליץ על שטיפה תחת זרם חזק של מי ברז שיוריד את הרקמה במהירות. לאחר מכן יש לטפל בצריבה כמו בכל כוויה קלה, בעזרת משחות להרגעת כוויות. במקרים חמורים יותר יש לפנות לקבלת טיפול רפואי [4].  

רגע ומה עם שתן? למי שזוכר, בפרק בסדרה האלמותית "חברים" מוניקה נצרבת על ידי מדוזה וג'ואי נזכר שראה איפשהו ששתן מנטרל את הארס בגלל החומציות שלו. מעבר לכך שלא מומלץ לקבל עצות מג'ואי, יש כאן ערבוב של דברים. ראשית, שתן לא מנטרל את הארס שמורכב מתערובת של חלבונים, בדיוק כפי ששתן לא מנטרל ארס של נחשים או של עקרבים. שנית, ההשערה בזמנו היתה שהשתן חומצי ולכן ימנע את שחרור הארס. הבעיה עם ההשערה הזו היא שרמת החומציות של השתן שלנו איננה קבועה ומשתנה בהתאם להרכב המלחים המהולים בו, כך שהוא אינו נחשב כטיפול יעיל. 

טיפולים פופולריים נוספים כוללים מים חמים, שקיות קרח, חומץ, סודה לשתיה, אמוניה ואתנול. קביעת יעילותם של טיפולים אלה נסמכת בעיקר על מחקרים שנערכו ללא ביקורת מתאימה, הצעות שגויות באתרי מדע פופולרי, עצות "סבתא" ותחושות אישיות. באשר ליעילותו של חומץ עד לאחרונה דווקא היתה הסכמה, אך רק במקרה של צריבה ממדוזות הקופסא האוסטרליות או מספינת הקרב הפורטוגזית, Physalia, השייכת לקבוצת ההידרתיים ושצריבתה כואבת ומסוכנת מאוד. אולם, בעוד שבשני מינים אלו סברו שחומץ מונע ירי ובכך מונע שחרור ארס ועשוי להציל חיים, במינים אחרים חומץ דווקא הוביל לירי של מנגנון הצריבה ולהחמרה בתחושת הכאב. באוסטרליה עדיין ממליצים להשתמש בחומץ, למרות מחקרים חדשים שמתריעים נגד. ומה לגבי החוטית הנודדת? חומץ כלל לא מנטרל את הארס שלה ועלול לעודד הפעלה של מנגנון ההזרקה בתאים שטרם נפרקו. האמת הפשוטה היא שחברי מערכת הצורבים כל כך שונים זה מזה, שטיפול אחד המתאים לכל סוגי הצריבות טרם נמצא ומחקר נוסף בנושא הינו הכרחי [5,6].

בעשורים האחרונים אנו רואים עליה ניכרת בתדירות ובהיקף של הגעת נחילי מדוזות החוטית אל הים התיכון. נראה שהמדוזות כאן כדי להישאר, אז לכל הפחות כדאי שנדע כיצד הן נקראות, איך לטפל בצריבתן ובעיקר להימנע מטיפולים שעלולים להזיק יותר מאשר להועיל.

סרטון שצילמה שבי רוטמן

קיץ נעים!

מאת ידידת העמותה נטע סער, ביולוגית ימית, בעלת תואר שני מהחוג לביולוגיה ימית ודוקטורנטית בחוג סגול לניורוביולוגיה, אוניברסיטת חיפה.

מקורות לקריאה נוספת:

1. New phylogenomic and comparative analyses provide corroborating evidence that Myxozoa is Cnidaria

2. The Dynamically Evolving Nematocyst Content of an Anthozoan, a Scyphozoan, and a Hydrozo

3. Nanosecond-scale kinetics of nematocyst discharge

4. המלצות להתמודדות בעת צריבת מדוזה- מאתר משרד הבריאות
5. Jellyfish Stings: A Practical Approach
6. Jellyfish Stings and Their Management: A Review