מחקר בעכברים מחזק תיאוריה לפיה מחלת פרקינסון מתחילה במערכת העיכול.

מחלת פרקינסון (בעברית, רטטת) היא מחלה ניוונית של מערכת העצבים המאופיינת הן בתסמינים תנועתיים (מוטוריים) והן בתסמינים שאינם תנועתיים. המחלה מתקדמת באיטיות ומאופיינת בהרס של תאי עצב. הרס התאים גורם לירידה בכמות המתווך העצבי דופמין, הנחוץ לשם העברת שדרים בין תאי העצב במוח. 

הביטויים הקליניים של המחלה הם רבים ומגוונים אך ניתן לתאר את מהלך המחלה כתהליך אשר נמשך עשרות שנים. בשלב הראשון ביטויי המחלה העיקריים כוללים עצירות, דיכאון, הפרעות בחוש הריח והפרעות שינה. בשלב הבא מופיעים התסמינים המוטוריים של המחלה אשר כוללים רעד, קישיון שרירים ותנועה איטית. בשלב האחרון נוספים תסמינים כגון שיטיון (דמנציה), קושי בבליעה, נפילות ועוד. 

עשורים של מחקר לא הצליחו עד כה לזהות את הגורם למחלה, וההנחה הרווחת היא שמדובר בשילוב של גורמים תורשתיים וסביבתיים. עדיין לא קיימת בדיקה המאפשרת זיהוי מוקדם של המחלה, והטיפול בה הינו טיפול תומך שנועד להקל את התסמינים אך אינו מסוגל לעצור או להאט את התקדמותה. עם העלייה בתוחלת החיים בעולם המערבי, שכיחות המחלה עולה בהדרגה. לפי אחד המקורות, בשנת 2016 חיו כ- 6.1 מיליון חולי פרקינסון בעולם ועל פי ההערכות מספר זה צפוי לעלות בעשרות אחוזים עד 2030. 

אחד המאפיינים של מחלת פרקינסון הינו הופעה של גופיפי לואי (Lewy Bodies) בתוך תאי עצב פגועים. גופיפי לואי הינם משקעים של חלבונים פגומים אשר פוגעים בתפקודו של התא. החלבון העיקרי שניתן למצוא בתוך גופיפי לואי קרוי אלפא-סינוקלאין (α-synuclein). במצב תקין, חלבון זה אינו יוצר משקעים, אך בצורתו הפגומה, החלבון שוקע בתא ואף פוגע בחלבוני אלפא-סינוקלאין תקינים וגורם להם לשקוע ולהצטבר יחד איתו. 

לפני למעלה מעשור זיהו ברק ועמיתיו כי גופיפי לואי מופיעים תחילה במערכת העצבים ההיקפית, למשל בתאי העצב של מערכת העיכול, ומתקדמים משם מתא עצב אחד למשנהו עד למוח. על בסיס תצפיות אלה שיערו החוקרים כי ייתכן שפרקינסון הינה תוצאה של מחולל מחלה בלתי-ידוע, חיידק למשל, אשר חודר לדופן מערכת העיכול וגורם לשקיעתו של אלפא-סינוקלאין בתאי העצב של המעי. אלפא-סינוקלאין פגום מתפשט דרך מערכת העצבים ההיקפית עד למוח תוך הרס של תאי העצב, בדומה לאבני דומינו אשר נופלות אחת על השניה.

במאמר שפורסם במגזין Neuron בשבוע שעבר ניסו לבחון תיאוריה זו על ידי הזרקה של אלפא-סינוקלאין פגום לדופן מערכת העיכול של עכברים. הזרקת האלפא-סינוקלאין הפגום אכן גרמה לשקיעה הדרגתית של אלפא-סינוקלאין, ראשית בתאי העצב של המעי, לאחר מכן בעצב התועה (Vagus) אשר מקשר את המעי אל המוח ולבסוף במוח עצמו. במקביל להופעת הנזק התאי במערכת העצבים פיתחו העכברים תסמינים דמויי-פרקינסון. על מנת לוודא כי מקורם של התסמינים הוא בנזק שנגרם כתוצאה מהתפשטותו של האלפא-סינוקלאין הפגום, ביצעו החוקרים הזרקה נוספת של החלבון הפגום אל דופן המעי, אך הפעם ביצעו גם חיתוך של עצב התועה, אשר כאמור מקשר בין המעי למוח. בעכברים אלה לא נמצאה עדות לאלפא-סינוקלאין פגום במוח וגם לא הופיעו תסמינים דמויי-פרקינסון. 

תוצאותיו של מחקר זה תומכות בהשערתם של ברק ועמיתיו, ובכך מצטרפות למחקר שנערך שנה קודם לכן, בו נמצא שהתוספתן מכיל כמויות גדולות של אלפא-סינוקלאין פגום ושהסרה שלו עלולה להקטין את הסיכוי לחלות בפרקינסון. 

בנקודה זו חשוב להזכיר גם עדויות סותרות ודעות מנוגדות. ראשית, קיימות מספר עדויות לכך שלא בכל חולי הפרקינסון מופיעים גופיפי לואי בסדר שתואר על ידי ברק. שנית, גופיפי לואי נמצאו גם באנשים שלא סבלו ממחלה ניוונית כלשהי של מערכת העצבים. כלומר, מדובר בשאלה של סיבה ומסובב.

לסיכום, אין ספק שדרוש מחקר נוסף על מנת לבסס את הקשר שבין אלפא-סינוקלאין פגום, מערכת העיכול ומחלת הפרקינסון, אך המחקר המתואר מהווה, לכל הפחות, נקודת ציון חשובה במה שעלול להתברר כראשית ההבנה של מנגנון המחלה. 

הערות, מקורות וקריאה נוספת:

למאמר - Transneuronal Propagation of Pathologic α-Synuclein from the Gut to the Brain Models Parkinson’s Disease

סקירה בנושא מחלת פרקינסון בכתב העת The Lancet

מאמר בנושא שכיחות מחלת פרקינסון באוכלוסיה

"האם מחלת פרקינסון מתחילה בתוספתן?", מכון דוידסון