לאחרונה הגיעה לכותרות דליפת אמוניה ששיתקה את העיר עכו למספר שעות. אירועי דליפת אמוניה אינם נדירים - ובהחלט מסוכנים - כך שחשוב מאוד לנקוט אמצעי זהירות מתאימים ולהימנע מחשיפה לאמוניה. האמוניה נמצאת אמנם באופן טבעי בגוף של כל אחד מאיתנו, אך עודף אמוניה מזיק מאוד למערכות שונות בגוף. נסביר מדוע רצוי שלא להיחשף לאמוניה, כיצד נשמר מאזן האמוניה בגוף ולמה חשוב כל-כך לשמור עליו.

אמוניה היא מולקולה המורכבת מאטום חנקן ומשלושה אטומי מימן. בטמפרטורת החדר היא מופיעה כגז חסר צבע בעל ריח חריף ומחניק. אמוניה היא בסיס חלש שמתמוסס בקלות במים ומקבל פרוטון נוסף ליצירת יון אמוניום, שהוא חומצה חלשה. האמוניה מוכרת לנו בעיקר בשימושיה התעשייתיים והחקלאיים, או כחלק ממחזור החנקן בטבע, אך בעצם היא נמצאת גם ממש בתוכנו: האמוניה קיימת בגוף הן בצורתה הלא-טעונה והן בצורת יון האמוניום. היא מעורבת במגוון תהליכים פיזיולוגיים, כגון שמירת המאזן של חומצה-בסיס - שכל סטייה ממנו עלולה להזיק למערכות בגוף - וייצור חומצות אמינו, שהן אבני הבניין של החלבונים [1-4].

מה קורה לאמוניה בגוף במצב תקין? המקור העיקרי לאמוניה בגוף הוא המעיים, שם היא יכולה להיווצר בשני אופנים: ראשית, היא נוצרת מפירוק שתנן (אוריאה, תרכובת אורגנית המכילה חנקן) על-ידי אנזימים שאינם מצויים בתאי הגוף שלנו אלא בחיידקי המעיים עצמם. שנית, החלבונים מהמזון שאנו צורכים מפורקים על-ידי אנזימים לחומצות אמינו, שמחלקן נוצרת בהמשך אמוניה. האמוניה מגיעה דרך מחזור הדם לכבד, שהוא אתר הפירוק העיקרי שלה. שם היא הופכת לשתנן בשרשרת תגובות הנקראת מעגל השתנן. גם הכליות משתתפות במאזן האמוניה: אמוניה מיוצרת בכליות ומופרשת מהן לשתן (גם בצורת אמוניום או שתנן) או חוזרת למחזור הדם, כחלק מהשמירה על מאזן החומצה-בסיס. כל המערכת הזו שומרת על רמת אמוניה תקינה בגוף [3-4]. 

הבעיות מתחילות בעודף אמוניה, שעלול להזיק לנו משני כיוונים - חיצוני או פנימי. חשיפה חיצונית לאמוניה, כמו באירועי חומרים מסוכנים, עלולה לפגוע קודם כל בעיניים, במערכת הנשימה ובעור. כיוון שאמוניה נוטה להתמוסס במים, היא מגיבה עם הלחות שברקמות אלה ויוצרת תמיסת אמוניום הידרוקסיד. זהו חומר מְאַכֵּל שמפרק את השומנים שבקרומי התאים וגורם להרס תאים, מה שיכול לגרום גם ליציאת מים מהתאים ולעורר תגובה דלקתית. מכאן שעשויים להופיע תסמינים כגון צריבה או כוויות בעיניים ובעור, גירוי חריף של דרכי הנשימה והיצרותן, קשיי נשימה ובמקרים חמורים בצקת ריאות ואף מוות. מידת הפגיעה תלויה כמובן במשך החשיפה ובריכוז החומר, וחלק מהפגיעות ניתנות לטיפול ואף הפיכות, אך כל זה משכנע מספיק לשמור מרחק מאמוניה [1-2].

עודף אמוניה פנימי – כלומר, במחזור הדם  – מסוכן לא פחות. כאמור לעיל, לגוף יש מנגנונים יעילים לסילוק ולפירוק האמוניה. אולם, כאשר יש בעיה מולדת במעגל השתנן, או הפרעות חמורות בתפקוד הכבד, נוצר עודף אמוניה בדם, שרעיל לגוף ובייחוד למוח. ממה נובעת הרעילות? האמוניה עוברת את המחסום בין הדם למוח, וכיוון שהיא בעודף היא מתגברת על מנגנוני הסילוק שלה שם. ריכוז גבוה של אמוניה יכול להשפיע על גורמים כגון פעילות אנזימים, רמת חומציות והתכונות החשמליות של התאים - שחיוניות ביותר לקיום ולפעילות התאים, בייחוד תאי עצב. כתוצאה מכך עלולים להיפגע תהליכים רבים [4-5]. ראשית, עודף אמוניה משבש את תהליך הייצור של מולקולות ATP – "מטבע" אנרגיה חיוני בגוף, כיוון שהוא גורם לחסר באחד מרכיבי התהליך. מחסור באנרגיה כמובן פוגע בתאים, וזה חמור במיוחד עבור תאי עצב. לכן עלולות להתפתח הפרעות נוירולוגיות שונות ואף תרדמת. בנוסף, עודף אמוניה בדם מוביל ליצירה מוגברת של חומצת האמינו גלוטמין במוח. גלוטמין קשור לבקרת הנפח של תאי גליה (תאי עזר במוח), ולכן במצב כזה נפח הנוזל בהם עולה, מה שעלול להוביל לבצקת מוחית. אופן השפעה אחר של אמוניה הוא הפרעה לבקרת מאזן האשלגן במוח. כתוצאה מכך ריכוזי האמוניה והאשלגן עולים, וזה משנה את התכונות החשמליות של תאי עצב שתפקידם למנוע פעילות עצבית מוגברת ולא מבוקרת. כיוון שהפעילות המווַסתת של תאים אלה משתבשת, עלולים להופיע ערפול הכרה, תופעות אפילפטיות ועוד. מוח שעדיין נמצא בשלבי התפתחות פגיע יותר לנזקים הקשורים לעודף אמוניה מאשר מוח בוגר. קיימות כיום דרכי טיפול בהפרעות של עודף אמוניה, אך יעילותן תלויה גם בשלב ההתפתחותי ובחומרת הפגיעה [4-6].

אלה היו אם כן כמה דברים שרציתם לדעת על אמוניה ולא העזתם לשאוף (ובצדק). האמוניה היא דוגמה למרכיב שיכול לחיות עם הגוף בשלום, אך עלול גם להיות הרסני בזמן, במקום ובריכוז הלא-נכונים. בכל הקשור לאמוניה ממקור חיצוני, חשוב שנדע לשמור על כללי הבטיחות ולהימנע מחשיפה אליה. לגבי בעיות הקשורות לאמוניה שמקורן בגוף, יש לקוות שמחקרים עתידיים יתרמו להבנת מנגנוני ההפרעות הללו ולפיתוח תרופות וטיפולים חדשים. 

מקורות / לקריאה נוספת: 

1. על אמוניה באתר הסוכנות האמריקאית לרישום רעלים ומחלות
2. על אמוניה באתר המוסד לבטיחות ולגיהות
3. פרק על אמוניה ושתנן מהספר  Gastrointestinal Physiology 
4. מאמר סקירה על ההשפעות הטוקסיות של אמוניה בגוף
5. מאמר סקירה על ההשפעות הטוקסיות של אמוניה על המוח
6. גילוי אחד המנגנונים להשפעת אמוניה על המוח