סדרת צ'רנוביל - פוסט שלישי
11/06/2019
בפוסט הקודם [1] הסברנו כיצד הפעלה של תהליך חירום, במקביל לכיבוי הכור, גרמה לעלייה בפעילות כור מספר 4 בצ'רנוביל, עד שהחל לצאת משליטה.
המשך האירועים אינו מתועד, והובן בדיעבד בעזרת סימולציות. ככל הנראה, כמויות הקיטור האדירות שנוצרו בתהליך כיבוי החירום מנעו קירור של הליבה. כפי שהסברנו, כחלק ממנגנוני ההגנה בכורים, ישנה אפשרות להכניס מוטות סופגי ניוטרונים במהירות, בכדי להקטין את קצב התהליכים ולגרום להאטת הכור. אולם, עודף הקיטור מנע זאת בצ'רנוביל. יתרה מזאת, הגרפיט שבקצה המוטות התחמם עד לטמפרטורה מסוכנת. לפי הסימולציות, הספק הכור קפץ בנקודה זו ל 30,000 מגה וואט, פי 10 מההספק התקין המקסימלי.
ההערכות [2] הן שעודף ייצור הקיטור גרם לפיצוץ של דודי הקיטור שמחוברים לכור. עודף הקיטור שהזרים הכור גרם גם לפיצוץ המבנה בו מוקמה מערכת הקירור, הרס את הצינורות המזרימים נוזל קירור, ומנע כל סיכוי להאטת האירועים. בכורים מערביים ישנה כיפה חיצונית המונעת אירועים כאלו, פרקטיקה שלא הייתה קיימת בברית המועצות של שנות השמונים. במקביל, הגרפיט שבמוטות הבקרה התחמם עד לטמפרטורה מסוכנת.
2-3 שניות לאחר פיצוץ מבנה הקירור, אירע פיצוץ שני, גדול יותר, שהרס לחלוטין את מבנה הכור. פיצוץ זה גרם להעפת חלקים בוערים (ככל הנראה גרפיט) מליבת הכור אל מחוץ למבנה, ולפליטת חומרים רדיואקטיביים לאוויר [3]. לפי עדי ראיה, בשל עוצמת הפיצוץ, גושים בוערים של חומר הועפו אל מחוץ למבנה, וגרמו לשריפות נוספות במפעל. בין היתר, הועפו בפיצוץ גושים של גרפיט ששימש להאטת הנויטרונים בכור, וזרימת האוויר החם גרמה להם לבעור ולייצר שריפות [4].
לאחר הפיצוץ האדיר, חלק מהעובדים יצאו בכדי לקבל תמונה טובה יותר של היקף הנזק. אחד הניצולים מאירוע זה, אלכסנדר יובצ'נקו, תיאר " קרן אור כחלחלה ויפה, דמויית לייזר" שנוצרה מהכור. תיאור זה מעיד שהקרינה האדירה שנפלטה מהכור, גרמה ליינון האוויר [5] שבסביבתו (תהליך היינון דורש אנרגיה רבה והוא מלווה בפליטת קרינה, זו אינדיקציה לכמות הקרינה האדירה שנפלטה).
הסברה המובילה כיום היא שהפיצוץ השני הוא תוצר של הקיטור הרב שנפלט בתהליך. לאחר הפיצוץ השני החלו מוטות הדלק בליבה להינתך, מה שהוביל לגדילה מהירה של האנרגיה שליבת הכור המשיכה לפלוט . בהעדר מנגוני הגנה ראויים, דבר לא יכול היה לעצור תהליך זה.
בכדי להחמיר את המצב, המכסה של הכור נבנה מחומרים דליקים, שהועפו כתוצאה מהפיצוץ ויצרו שריפות נוספות תוך פליטת חומרים רדיואקטיביים לאוויר. חלק מן החומרים הבוערים נחתו על הגג של כור מספר 3 באותו מתחם, ויצרו לפחות חמש שריפות נוספות. בשלב זה כור מספר 3 עדיין פעל. מנהל משמרת הלילה, יורי בגדאסארוב, רצה לכבותו מייד, אולם מנהל ההנדסה, ניקולאי פרומין, אסר על כך. לעובדים במקום ניתנו אמצעי הגנה נשימתיים, וכדורי לוגול, עליהם נסביר בפוסט הבא בסדרה. בשעה 5:00 לפנות בוקר, בגדאסארוב החליט לכבות את כור מספר 3 על דעת עצמו והותיר במתחם רק את העובדים שהיו אחראיים על מערכת קירור החירום.
בשלב זה, עוצמת הקרינה במתחם הגיעה לרמה גבוהה מאוד. בחלק מהמקומות, שהייה של דקה אחת בלבד הספיקה לספיגת מנה קטלנית של קרינה. רוב מדי הקרינה במפעל לא הותאמו לכמויות אלו, והראו תוצאות של "מחוץ לטווח", מה שמנע הערכה מדויקת יותר. בשל הערכות הקרינה השגויות, מנהל צוות הכור, אלכסנדר אקימוב, סבר בטעות כי ליבת הכור עדיין שלמה. חתיכות הגרפיט שנפלטו ישירות מליבת הכור היו אמורות לסתור סברה זו, אולם הן זכו להתעלמות מצד המנהלים. הקריאות של מד קרינה נוסף שהובא בשעה 4:30 זכו גם הן להתעלמות. אקימוב נשאר עם הצוות שלו במתחם עד לשעות הבוקר, בכדי לשאוב מים מנהר פריפייאט הסמוך במטרה לקרר את ליבת הכור ולמנוע תקלה. מיותר לציין כי מאמצים אלו היו לשווא, שכן ליבת הכור כבר הותכה בשלב זה. רוב העובדים, כולל אקימוב, מתו תוך פחות משלושה שבועות בשל חשיפה לקרינה.
ברית המועצות, והעולם כולו, עמדו אל מול התקלה החמורה ביותר בתולדותיהם. על דרכי ההתמודדות עם תוצאות התקלה, נדבר בפוסט הבא, והאחרון בסדרה.
מקרות והרחבות:
[1] לינק לפוסט הקודם:
[2] לקריאה נוספת על מהלך התקלה (ברוסית):
[4] קישור לדיונים על שריפת הגרפיט:
[5] ראיון עם אחד העובדים בצ'רנוביל:
דוקטור לפיזיקה, בוגר הטכניון בחיפה. התמחה בפיזיקה של חלקיקים יסודיים, פיזיקה של מצב מוצק ואופטיקה. כיום, עוסק בעיבוד תמונה, עיבוד אותות ובלמידת מכונה. לשעבר המנהל המקצועי של עמותת "מדע גדול, בקטנה".
