עשים ומנורות הפכו למם הכי חם בתקופה האחרונה, אבל האם מערכת היחסים הזו בריאה, וכיצד היא משפיעה על האבולוציה של העשים?

הרשתות החברתיות מלאות בממים המבוססים על סיפור האהבה בין עשים למנורות. ואכן, עשים, כמו חרקים רבים אחרים, נמשכים לאור מלאכותי בשעות החשיכה. אבל בעוד שבממים מדובר במשיכה רומנטית להפליא (גם אם חד-צדדית), במציאות המשיכה הזו עשויה להיות מסוכנת: חרקים הנמשכים לאור מלאכותי עשויים להישרף למוות ממקור האור הלוהט, ולהוות טרף קל לטורפים כמו שממיות ועכבישים, שהסתגלו לארוב לחרקים ליד המנורות (למעשה, ניתן לראות עכבישים פעילי-יום צדים חרקים ליד מנורות בלילה). האור המלאכותי עשוי גם להסיט את החרקים מפעילותם הטבעית - כמו לאכול ולהתרבות, ולמשוך את החרקים לתוך מגורי האדם - מה שלא תמיד מסתיים בטוב עבור העשים. מחקרים אף הראו ששיעורי התמותה של חרקים בסביבה המוארת באור מלאכותי גבוהים עד פי 100 מאשר בסביבה חשוכה.

תאורה מלאכותית נחשבת לסוג של זיהום - זיהום אור אקולוגי. זאת מכיוון שיש לה השלכות שליליות על החי והצומח. הדוגמה הבולטת ביותר לנזקי זיהום -האור היא צבי ים: צבי-הים שבקעו מהביצים נמשכים לאור ומנווטים לכיוון העיר המוארת במקום לכיוון הים, וכך מוצאים את מותם. תאורה מלאכותית גם עשויה להפריע לציפורים במסלול נדידתן, וישנן עדויות גם להשפעה שלילית על בריאות האדם, למשל פגיעה במחזורי הערות והשינה.

מדוע חרקים רבים נמשכים לאור? כרגע, אין תשובה חד-משמעית לשאלה. מדענים העלו מספר השערות שעדיין לא הוכחו במלואן, למשל שחרקים מסוימים מנווטים את דרכם לפי מקורות אור ליליים טבעיים, כגון אור הירח, תכונה שגורמת להם להימשך לאור המלאכותי. חוקרי חרקים, דרך אגב, מנצלים את המשיכה של החרקים לאור: מלכודת אור פשוטה, המורכבת מסדין לבן ומקור אור המוקרן אליו, מושכת המוני חרקים ועוזרת לחוקר לאסוף את מושאי המחקר שלו.

האם סיפור האהבה המסוכן בין העשים לאור ימשך לנצח?
חוקרים משוויץ בדקו את ההבדלים במשיכה לאור בקרב עשים ממקומות עירוניים, בהם החשיפה לאור משמעותית, וממקומות כפריים, בהם שמי הלילה חשוכים יותר. החוקרים אספו מעל אלף זחלי עשים מהמין Yponomeuta cagnagella בעיר ובכפר, גידלו אותם לעשים בוגרים ובדקו עד כמה הם נמשכו לאור מלאכותי. במאמר שפורסם בשנת 2016, החוקרים הראו שהעשים שנאספו בעיר נמשכו לאור באופן משמעותי פחות (כ-30%) מהעשים שנאספו בכפר. הם הסיקו שתופעה זו היא תוצאה של ברירה טבעית - זאת אומרת, עשים עירוניים שנמשכו פחות לאור שרדו יותר טוב והעמידו יותר צאצאים לדור הבא, וכך התכונה של משיכה מופחתת לאור הפכה לנפוצה יותר בעיר, היכן שזיהום האור משמעותי יותר מבכפר. במילים אחרות: ישנן עדויות שהתאורה המלאכותית שלנו משפיעה על האבולוציה של החרקים!

לפי כותבי המאמר, המשיכה המופחתת של העשים העירוניים לאור ככל הנראה מסייעת להם להתחמק, לפחות חלקית, מהסיכונים של האור המלאכותי בעיר. עם-זאת, ייתכן שהגנה זו מגיעה עם מחיר: למשל, ייתכן שהתעופה המופחתת לכיוון האור נובעת מראייה פחות טובה, או מיכולת תנועה מופחתת. לתכונות אלו ייתכנו השפעות שליליות על מרכיבים נוספים במערכת האקולוגית - חרקים שעפים פחות עשויים להיות מאביקים פחות טובים של פרחים, או טרף פחות זמין לעטלפים. לכן כותבי המאמר המליצו להפחית את זיהום האור - גם כדי למזער את ההשפעות הישירות והקטלניות של האור על בעלי החיים והחרקים בפרט, וגם כדי למזער את ההשפעה שלו על האבולוציה של החרקים.

בכל מקרה, בין אם אתם אוהבים את הממים של "עש אוהב מנורה" או שלא, שווה להזכיר שהמשיכה של העשים לאור היא תופעה מעניינת שהמנגנון שלה הוא כרגע בגדר תעלומה. כדאי לזכור גם, שלריבוי התאורה המלאכותית יש השפעות שליליות על אוכלוסיות עשים וחרקים נוספות, ואפילו השפעות על ההתנהגות והאבולוציה של החרקים בעיר.