פסח כבר מאחורינו, אבל "שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה"? זה לא המצב עבור רבים מאתנו. האחראית לכך היא מחלת הצליאק (דַּגֶֶֶּנֶת) - מחלה אוטואימונית, בה מערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו. היא פוגעת בעיקר במעי הדק אך כוללת תסמינים רב-מערכתיים. רקע גנטי, חשיפה לגלוטן ותגובת מערכת החיסון הם שחקני המפתח בהתפתחות הצליאק, שמנגנוניה עדיין נחקרים.

ד"ר ווילם קרל דיקה (Dicke), רופא שחי בהולנד, גילה בזמן מלחמת העולם השניה תופעה מעניינת: ילדים שסבלו מצליאק  - מחלה שהתאפיינה בשלשול מתמשך ובבעיות עיכול אחרות, הראו שיפור בתסמינים וירידה בשיעור התמותה דווקא בזמן הרעב והמחסור בלחם ששררו אז. בתום המלחמה, כשחודשה אספקת הקמח, חזר שיעור התמותה לקדמותו. כך זוהה הקשר בין צליאק לחיטה, ומאוחר יותר לחלבון הגלוטן המרכיב אותה. זה היה ציון דרך חשוב בחקר הצליאק, שתוארה עוד במאה הראשונה לספירה, ושהמאמץ לפענח את כלל מנגנוניה נמשך גם היום [1].

מחלת הצליאק יכולה להתבטא במגוון תסמינים וברמות חומרה שונות, מה שמקשה לעתים על אבחונה. למעשה, המחלה מאובחנת לרוב באיחור של כמה שנים, ורבים מהחולים אינם מאובחנים כלל. אם בעבר מרבית החולים אובחנו על-פי תסמינים קלאסיים של תת-ספיגת מזון: שלשול מתמשך, ירידה במשקל ועיכוב גדילה בילדים, הרי שכיום ידוע שהמחלה עלולה להופיע בכל גיל ותסמיניה הלא-קלאסיים נפוצים יותר. אלה כוללים אנמיה מחוסר ברזל, נפיחות וכאבי בטן, פריחה, עייפות כרונית, בעיות פוריות ועוד. בנוסף, רבים מתסמיני הצליאק חופפים לאלה של תסמונת המעי הרגיז או של תופעות אחרות של רגישות לגלוטן/לחיטה שאינן צליאק (שלא תתוארנה כאן). אבחון צליאק במבוגרים דורש כיום לרוב שילוב של בדיקות דם לנוגדנים ודגימת רקמה (ביופסיה) מהמעי, ולעתים גם בדיקות גנטיות [2-4].

מהם הגורמים והתהליכים העיקריים המעורבים במחלת הצליאק? השחקן המוכר ביותר הוא הגלוטן (עליו כתבנו בעבר [5]) – זו למעשה קבוצה של חלבונים המצויים בסוגים שונים של דגנים. נציין שישנם גם דגנים שאינם מכילים גלוטן, למשל אורז ותירס. הפירוק של גלוטן בגוף הוא חלקי, כך שנותרים מקטעים של חלבון בשם גליאדין. הם חודרים לדופן המעי הדק, ושם אנזים מסויים נקשר אליהם וגם משנה את המבנה שלהם. בצליאק, מולקולות כמו גליאדין עוברות ביתר קלות דרך המחסום של דופן המעי. תופעה זו מקלה על הגליאדין לפגוש במרכיבי מערכת החיסון ותורמת כנראה לתגובה המוגברת שהוא מעורר בגוף במחלה זו [6,7].

כאן נכנסים לתמונה הבסיס הגנטי ותגובת מערכת החיסון. כאמור, צליאק היא מחלה אוטואימונית – כלומר, מערכת החיסון מזהה בטעות גורם בלתי-מזיק כגורם מזיק ותוקפת אותו ואת תאי הגוף. מערכת החיסון כוללת סוגים רבים של תאים. בין השאר, ישנם תאים "לוחמים" שתוקפים את הגורמים המזיקים וישנם תאים שעוזרים לתאים אלה לזהות מיהו גורם מזיק. לחולי צליאק יש רקע גנטי שגורם לתאי העזר להיות רגישים יותר לגליאדין, בייחוד לאחר שהמבנה שלו שונה על-ידי האנזים שהזכרנו קודם. לכן תאי העזר מציגים את הגליאדין לתאים הלוחמים כגורם מזיק. מכאן מעוררת ומתגברת התגובה החיסונית, שכוללת גם יצירת נוגדנים נגד גליאדין ונגד האנזים שחבר אליו. במקביל, גליאדין מפעיל את מערכת החיסון במסלול כללי ומיידי יותר שאינו תלוי בתאי העזר. שני המסלולים הכרחיים ליצירת נזקי מחלת הצליאק, אם כי פעולתם המשולבת וגורמים נוספים להפעלתם עדיין נחקרים [3-4,7].

בהמשך התגובה החיסונית המוגברת מתפתח תהליך דלקתי מתמשך, המוביל להרס הסיסים של רירית המעי הדק. סיסים אלה הם בליטות דמויות-אצבעות המגדילות את שטח הפנים של רירית המעי, ולכן הם חיוניים לספיגה יעילה של המזון. מכאן, שבצליאק נפגעת בדרך-כלל ספיגת רכיבי המזון על-ידי המעי. פגיעה זו היא מהגורמים הראשיים לתסמינים הקלאסיים של המחלה, והיא מעורבת גם בתסמינים הלא-קלאסיים ובבעיות במערכות נוספות של הגוף [7,4].

הטיפול הקיים כיום לצליאק הוא תזונה נטולת גלוטן, שלרוב אף מביאה לשיקום מהיר של המעי. שוק המוצרים נטולי הגלוטן אמנם התפתח מאוד בשנים האחרונות, אולם המנעות מוחלטת מגלוטן היא עדיין אתגר לא פשוט עבור החולים. ומה הלאה? הלנצח נאכל קינואה? ובכן, במקביל למאמץ למצוא תחליפי גלוטן ראויים, נבחנים כיווני מחקר חדשים המתבססים על הבנת השלבים השונים בהתפתחות המחלה. לדוגמה, מחקרים קליניים בודקים תרופה אפשרית המיועדת למנוע מעבר של גליאדין דרך מחסום המעי. גם תרכובת שאמורה לפרק את הגלוטן למקטעים שלא יעוררו תגובה חיסונית נמצאת בשלבי מחקר [3]. כנראה שיידרש עוד זמן מה עד שיתברר האם מחקרים כאלה יבשילו לכדי תרופות או טיפולים שיהיו זמינים לחולים, אולם בהחלט יש מקום לקוות שנראה בעתיד יותר דרכי טיפול ופתרונות "כשרים לצליאק".

מקורות וקריאה נוספת:

1. אתר עמותת צליאק בישראל
2. על מחלת הצליאק באתר ארגון הגסטרואנטרולוגיה העולמי
3. מאמר סקירה על צליאק בLancet
4. על צליאק באתר הספריה הלאומית לרפואה של ארה"ב
5. על גלוטן באתר "מדע גדול, בקטנה"
6. מאמר על צליאק ואוטואימוניות
7. מאמר סקירה על מחלת הצליאק