חוקרים מהטכניון ומאוניברסיטת סטנפורד פיתחו שיטה להעריך את גיל מערכת החיסון, המנבאת את מצבו החיסוני של אדם באופן מדויק יותר מאשר הגיל הכרונולוגי שלו [1]. שיטה זו תאפשר לזהות הידרדרות של מערכת החיסון שמתרחשת בזיקנה ועלולה לגרום למחלות ולתמותה מוקדמים. כמו כן, ניתן להשתמש בשיטה זו כדי לאפיין מזונות ותרופות המשפיעים על הזדקנותה של מערכת החיסון.

חוקרים מהטכניון ומאוניברסיטת סטנפורד פיתחו שיטה להעריך את גיל מערכת החיסון, המנבאת את מצבו החיסוני של אדם באופן מדויק יותר מאשר הגיל הכרונולוגי שלו [1]. שיטה זו תאפשר לזהות הידרדרות של מערכת החיסון שמתרחשת בזיקנה ועלולה לגרום למחלות ולתמותה מוקדמים. כמו כן, ניתן להשתמש בשיטה זו כדי לאפיין מזונות ותרופות המשפיעים על הזדקנותה של מערכת החיסון.

מערכת החיסון שלנו משתנה עם השנים, ובגיל המבוגר יכולותה לשמור עלינו בריאים, להפחית זיהומים ולצמצם מחלות כרוניות, מידרדרת. את התמורות האלה אפשר לראות בהשתנות הפרופורציות של אוכלוסיות התאים המגוונות של מערכת החיסון עם ההזדקנות, כמו גם ביכולות ההגנה הבסיסיות של אותן אוכלוסיות מפני מתקפות של מחוללי מחלות כמו נגיפים וחיידקים.

עם זאת, יש בני אדם שמערכת החיסון שלהם מזדקנת מהר יותר מאשר זו של בני אדם אחרים. הסיבה לכך היא גם גנטית, אך גם קשורה לאורח חיים, לסביבת האדם לאורך התבגרותו. כך למשל, נמצא בעבר, כי עישון סיגריות מדכא את מערכת החיסון לאורך חייהם של מעשנים ומגביר את סיכוייהם להידבק בזיהומים [2]. מערכת החיסון לא לבד במנגנון הזה - יותר ויותר מערכות ואיברים בגוף מתגלים ככאלה שאינם "מזדקנים" באופן שווה בין אנשים; לדוגמא -  הגיל המטבולי שלנו, המתאר את הזדקנות מערכות חילוף החומרים בגופנו, שונה מזה הכרונולוגי [3]. להזדקנות הביולוגית הזו יש לעתים רבות משמעויות קליניות של ממש [4].

אם כך, אפשר לשאול: האם הגיל הכרונולוגי שלנו - המספר העונה לשאלה בני כמה אנחנו - מספיק מדויק כדי לדעת "בת כמה" מערכת החיסון שלנו? התשובה הייתה כנראה לא, אך לא, ה"לא" הזה לא היה מספיק ברור. עם הרצון לתת תשובה יותר חותכת יצאו לדרך חוקרים מהטכניון ומאוניברסיטת סטנפורד, שניסו לאפיין מדד חדש ומדויק יותר לגילה של מערכת החיסון.

החוקרים ניטרו פעם בשנה, במשך 9 שנים, את מערכת החיסון של 135 אנשים בריאים בגילאים שונים. הם אפיינו את השינויים הרבים שחלו במערכת החיסון אצל הנחקרים ושמו לב ל"מסלול ההזדקנות" שלה. המדדים שהוכנסו לשקלול המסלול היו כאלו שתיארו את התמורות בפרופורציות של אוכלוסיות תאי החיסון בגוף לאורך זמן המחקר. לדוגמא, החוקרים שמו לב, כי לאורך שנות המחקר שכיחותה של אוכלוסיית תאי חיסון הנקראת CD28-CD8+ T עולה בכל אדם יחסית לשכיחות איתה הוא התחיל, בעוד ששכיחותה של אוכלוסייה אחרת בשם Naive CD8+ T יורדת. באמצעות השינויים הללו הצליחו החוקרים לבנות מודל מורכב שעוקב אחרי אותו מסלול הזדקנות ומצליח לכמת את גילו החיסוני של אדם ספציפי. את המדד השלם שהמודל יצר החוקרים כינו IMM-AGE score. מדד זה מספק מידע שהגיל הכרונולוגי לבדו איננו מספק בנוגע למערכת החיסון.

לאחר פיתוח המדד פנו החוקרים למידע הקליני הרב של מחקר פרמינגהם (Framingham), מחקר העוקב אחרי תושבי עיירה בשם פרמינגהם בארצות הברית כבר מעל 50 שנה כדי להעריך את מידת הסיכון של אנשים לחלות במחלות לב וכלי דם. הם הראו בעזרת מידע זה כי המדד שלהם, IMM-AGE, מצליח לנבא תמותה בגיל המבוגר מעבר לגורמי הסיכון הידועים; כלומר, בגיל כרונולוגי נתון - משמעותה של מערכת חיסון מבוגרת יותר היא סיכון גבוה יותר לתמותה.

המשמעות של מדד כזה אינה רק מחקרית; אם נצליח לזהות מוקדם יותר הידרדרות חיסונית של אדם, נוכל לטפל בו מוקדם יותר ולהאט, ואולי אף לעצור חלק מהבעיות שמתעוררות בעקבותיה. כמו כן, נוכל לאפיין גנים המשפיעים על הגיל החיסוני ולזהות אורחות חיים, מזונות, הרגלים ותרופות המשפיעים על הגיל החיסוני לחיוב או לשלילה.

מקורות:

[1] המאמר המקורי שפורסם לפני כחודש ב-Nature Medicine, המדווח על המדד החדש שהחוקרים גילו
[2] מאמר משנת 2002 המתאר מחקר שבדק את ההשפעה של עישון סיגריות על מערכת החיסון
[3] מאמר מ-2015 המתאר מדד ל"גיל מטבולי" של אדם, המנבא הישרדות וירידה במשקל
[4] מאמר המדווח על קשר בין סטיות בהתבגרות המוחית של נערים בסיכון קליני לפוטנציאל מוגבר לפסיכוזה מאוחר יותר בחיים