נמצאה מוטציה גנטית חדשה אצל אישה בת 71 שמעולם לא חשה כאב. המוטציה משפיעה על גן שכבר נקשר בעבר לחישת כאב, אך גילוי מנגנון חדש עשוי להוביל לכיוונים טיפוליים חדשים.

כשהיתה בת 66, ג׳ו קמרון נאלצה לעבור ניתוח במפרק היד. להפתעת הרופאים ג׳ו כלל לא דיווחה על כאב ואף אמרה לרופאים שלא יטרחו עם מרשם למשככי כאבים. למעשה, היא מעולם לא הרגישה כאב. כשילדה את ילדיה הרגישה דיגדוג קל. חתכים, שברים, כוויות וטיפולי שיניים מעולם לא הפריעו לה. לאחר ניתוח להחלפת מפרק הירך דיווחה ג׳ו על רמת כאב של 0 מתוך 10. מעניין לציין שקיים קשר בין כאבים לחרדה ודיכאון, ובהתאם לחישת הכאב הנמוכה של ג׳ו, גם רמות החרדה והדיכאון שלה אפסיות (תרתי משמע: 0/21 ו-0/29 במבחנים מקובלים).

לאחר הניתוח בכף היד, ד״ר רג׳ביט סריווסטאווה (Srivastava), מרדים ומומחה לטיפול בכאב, הבין שניצב מולו מקרה חריג והחליט, בהסכמתה של המטופלת שלו, לרדת לשורש העניין. סריווסטאווה, בשיתוף רופאים וחוקרים משני המכונים לחקר ״הגנטיקה של הכאב״ באוניברסיטת אוקספורד והקולג׳ האוניברסיטאי של לונדון התחקו אחר הגנטיקה הייחודית של ג׳ו וקרובי משפחתה. הם מצאו מוטציה גנטית חדשה, שבשילוב עם מוטציה שכבר נקשרה בעבר לחישת כאב, ייתכן ומסבירה את חישת הכאב הנמוכה של ג׳ו.

כשריצפו החוקרים את הגנום של ג׳ו, הם גילו מוטצית חסר שלא הייתה מוכרת קודם לכן

מוטצית חסר היא כזו שבה חלק מהגנום פשוט נמחק - במקרה של ג׳ו חסרים כ-8000 בסיסים (אבני הבניין של ה-DNA), מתוך כ-3 מיליארד הבסיסים ברצף ה-DNA. להזכירכם, לכל אחד ואחת מאיתנו יש שני עותקים של הגנום - אחד מכל הורה. מוטצית החסר נמצאה רק בעותק אחד של הגנום של ג׳ו והעותק השני נמצא תקין.

אף שהמקטע החסר שהתגלה לא כולל בתוכו אף גן, הוא נמצא בסמיכות לגן בשם FAAH וככל הנראה מבקר אותו ומשפיע על רמת הפעילות שלו. לכן, התמקדו החוקרים בגן זה באופן מעמיק יותר, ואכן מצאו מוטציה נוספת בתוך הגן עצמו. גם מוטציה זו נמצאה רק על גבי עותק אחד של הגנום של ג׳ו. היא נמצאה גם על גבי עותק אחד של הגנום של אמה ובתה של ג׳ו. מאחר ושתיהן דיווחו על חישת כאב רגילה, לא ייחסו החוקרים חשיבות למוטציה זו לבדה בחישת הכאב הנמוכה של ג׳ו.

אם כך, האם מוטצית החסר יכולה להסביר את חישת הכאב הנמוכה של ג׳ו? בעוד שלאמה ולבתה של ג׳ו - שככל הנראה סובלות מכאבים כמו כולנו - יש שני עותקים תקינים ללא מוטצית החסר המדוברת, היא כן נמצאה אצל בנה של ג׳ו, שדיווח אף הוא על חישת כאב נמוכה, אם כי לא באופן קיצוני כמו אימו. עם זאת, נמצאו אצלו שני עותקים תקינים של הגן FAAH. מכאן הסיקו החוקרים שהשילוב של שתי המוטציות הוא שהוביל לחישת הכאב הלא קיימת של ג׳ו. זהו מקרה נדיר בו שתי מוטציות נדירות מתגלות אצל אדם יחיד. לו היה בחיים, אביה של ג׳ו היה יכול להשלים את התמונה הגנטית.

ומה לגבי תפקידו של הגן FAAH והקשר האפשרי שלו לכאב?

הגן מעורב בחילוף חומרים של חומצות שומן מסוימות, הנקראות חומצות שומן אמידיות. אלה מולקולות שמעורבות במספר מסלולים להעברת אותות במערכת העצבים. בין המסלולים האלה נמצא זה של חישת כאב, אך לא רק, אלא גם אלו של העברת אותות כגון דיכאון, פחד וחרדה. פגיעה בגן תגרום לעלייה ברמת חומצות השומן האמידיות, ולכן בדקו החוקרים את כמותן בדגימת דם מג׳ו ובני משפחתה. כצפוי, רמת האמידים של ג׳ו היתה גבוהה משמעותית (עד פי שניים) מבני משפחתה. כפי שנכתב לעיל, רמות החרדה והדיכאון של ג׳ו אפסיות, מה שמקנה תמיכה נוספת לכך ששתי המוטציות, בגן FAAH ובאזור הסמוך אליו, הן אכן אלה שמקנות לג'ו את חישת הכאב הנמוכה.

בעבר סומן הגן FAAH כמטרה לטיפול תרופתי להורדת כאב, אך ניסיונות אלו לא צלחו. המאמר הנוכחי מציע מטרה אפשרית נוספת  לטיפול בכאב ויהיה מסקרן לנסות להשפיע על פעולת הגן בכדי לטפל גם בדיכאון וחרדה. עם זאת, עבודה רבה עוד נדרשת בכדי לבסס שהמקטע החסר - שזכה לשם FAAH-OUT - הוא אכן זה שמשפיע על חישת הכאב.

מקורות:

מוטציית חסר ב-FAAH נמצאה באישה עם חוסר רגישות לכאב (המאמר המקורי, Habib et al., 2019)