בקטנה, חולדות מגיבות למצוקה של חולדות אחרות ועוזרות להן ללא גמול, התנהגות המעידה על קיומה של אמפתיה.

אם חבר שלכם היה נקלע לצרה, האם הייתם עוזרים לו ללא כל תמורה? כנראה שכן. ואם היה מדובר באדם זר? כנראה שזה תלוי כמה הוא דומה לאנשים סביבכם וכמה אמפתיה הייתם חשים כלפיו. מסתבר שהתנהגות זו לא ייחודית לבני אדם.

נחזור להתחלה. מהי אמפתיה בכלל? יש הרבה הגדרות אבל אנחנו נדבוק בהגדרה בה משתמשות ד"ר ענבל בן-עמי ברטל ופרופ' פגי מייסון מאוניברסיטת שיקגו במחקריהן - אמפתיה היא היכולת לחוות רגשות של אחרים ורצון לשפר את הרווחה שלהם, והיא לרוב מובילה להתנהגות פרו-חברתית. אמפתיה מצריכה מבעל החיים לזהות תחושות ומצבים של חיות אחרות, אבל גם להפריד אותן מתחושותיו עצמו כדי להיות מסוגל לפעול לשיפור הרווחה של הפרט האחר. בגלל הטבע החמקמק של המושג והקושי לחקור אותו, אמפתיה נחקרה בצורה מדעית בעיקר בפרימטים (קופים, קופיפים וקופי אדם, בכללם בני אדם). יש חוקרים המחשיבים אמפתיה ליכולת שכלית גבוהה, משום שהיא דורשת הבנה של רגשות האחר. מנגד, ד"ר בן עמי ברטל ופרופ' מייסון סבורות שמדובר ביכולת בסיסית המסבירה תקשורת וטיפול הורי.

מפתיע ככל שזה אולי נשמע, הן מצאו כי חולדות מפגינות התנהגות אמפתית דומה לפרימטים. בניסויים בהם הניחו שתי חולדות בתוך זירת ניסוי, כשחולדה אחת כלואה בתוך מתקן שקוף והשנייה חופשייה - החולדה החופשייה למדה מהר מאוד לשחרר את הכלואה. חולדות חופשיות התעסקו משמעותית פחות במתקן אם הוא היה ריק או הכיל חפץ, ולא חולדה אחרת, כך שנוכחות החולדה הכלואה היא שדירבנה את החולדות לפתוח את המתקן, ולא סקרנות גרידא. חולדות הן חיות חברתיות ולכן ייתכן שתחושת התגמול שבמפגש חברתי הניעה את החולדות לפתוח את המתקן. עם זאת, חולדות חופשיות המשיכו לשחרר חולדה כלואה גם כאשר נמנעה מהן האפשרות להפגש אחרי השחרור [1].

בניסוי דומה בו נתנו לחולדה חופשייה את הבחירה בין שני מתקנים, באחד חולדה כלואה ובשני שוקולד (כן כן, גם הן אוהבות שוקולד) - החולדה החופשייה לרוב פתחה את שני המתקנים וחלקה את השוקולד עם החולדה ששחררה. המסקנה מניסויים אלו היא שההתנהגות הפרו-חברתית הזאת נבעה כנראה מהיכולת של החולדה המשוחררת לחוש את המצוקה של החולדה הכלואה, ומרצון לעזור לה.

אבל האם העזרה הזו היא נטולת הבחנה לכל חולדה באשר היא? כמו בני אדם, חולדות יעזרו לחברי קבוצתן, כלומר למי שדומה להן. בניסוי שראינו, החולדה החופשייה פחות נטתה לשחרר את החולדה הכלואה אם היא הייתה מזן (strain) אחר. אז ההעדפה היא מולדת? לא בדיוק. כאשר החוקרים שיכנו חולדה מזן אחד עם חולדה מזן אחר למשך שבועיים – החולדה הזאת התחילה לשחרר גם חולדות מהזן האחר. למעשה, חשיפה לפרט אחד ויחיד מהזן האחר גרמה לחולדה להרחיב את ההתנהגות הפרו-חברתית שלה כלפי כל מי שנראה, מריח או מתנהג כמו הפרט הזה. יותר מזה, חולדות שגדלו מרגע היוולדם אצל אמא מזן אחר שחררו חולדות מהזן שאיתו גדלו אבל לא מהזן אליו הן שייכות. כלומר, החשיפה לסביבה חברתית מסויימת היא שהכתיבה כלפי מי החולדות יפגינו התנהגות פרו-חברתית. בדיוק כמו החולדות, גם בני אדם חברותיים יותר לאנשים דומים לאלו שהם נחשפים אליהם הכי הרבה [2].

הרעיון שהחולדה המשוחררת חשה את מצוקת החולדה הכלואה (ולכן, כנראה, גם אמפתית כלפיה)  נתמך גם על ידי ממצאים פיזיולגיים. גם אצל החולדה הכלואה וגם אצל החולדה המשוחררת נמצאה עליה ברמת קורטיזול בדם, הורמון הידוע יותר בשמו "הורמון הלחץ". שחרור החולדה הכלואה הביא לירידה בקורטיזול אצל שתיהן. לעומת זאת, הזרקת תרופה שמורידה רמות קורטיזול (מידזולם) לחולדה החופשייה, הפחיתה גם את הנטייה שלה לעזור לחולדה הכלואה, אבל לא השפיעה על הנטייה שלה לפתוח מתקן שיש בו שוקולד. מכאן שהתרופה מונעת מהחולדה המשוחררת לחוש את הלחץ שחשה החולדה הכלואה, ולכן גם מפחיתה את הרצון לעזור לה [3].

היכולת לחוש אמפתיה, אם כך, אינה ייחודית לבני אדם ולפרימטים אחרים. העובדה שהיא קיימת גם בחולדות, בעלי חיים רחוקים יחסית מבחינה אבולוציונית מפרימטים, מרמזת שהיא שמורה אבולוציונית וסביר שקיימת גם ביונקים אחרים. כמו כן, הממצאים תומכים ברעיון שמדובר ביכולת רגשית בסיסית. מה שבטוח, לא באמפתיה מותר האדם מן הבהמה (והחולדה).  

מקורות:

1. Empathy and Pro-Social Behavior in Rats
2. Pro-social behavior in rats is modulated by social experience
3. Anxiolytic Treatment Impairs Helping Behavior in Rats
4. סרטון בדיבוב פרופ' פגי מייסון המתאר חלק מהניסויים