ביום שישי הקרוב (22.2.19) בשעה 03:45 שעון ישראל, ישוגר מקייפ קאנאברל שבפלורידה, ארה"ב טיל פלקון 9 של ספייס איקס' שהשלב הראשון שלו כבר שוגר פעמיים והונחת לשימוש חוזר. עליו בין השאר החללית בראשית, שמיועדת להיות החללית הישראלית הראשונה שתגיע לירח.
לתשומת לב הקוראים - אם יהיה קישור לצפייה ישירה בשיגור - נכתוב אותו בתגובה בפוסט בדף הפייסבוק שלנו.
נכון לרגע כתיבת שורות אלה, רק 20 חלליות נחתו נחיתה רכה (להבדיל מנחיתת ריסוק) מוצלחת על הירח. מתוכן 14 לא מאויישות (7 של בריה"מ, 5 של ארה"ב ו-2 של סין) ו-6 מאויישות, כולן של ארה"ב. בעקבות תחרות ה-Lunar X-Prize של גוגל, עמותת SpaceIL הישראלית רוצה להנחית את החללית ה-21, ובכך להפוך את ישראל למדינה הרביעית שתנחית חללית על הירח בנחיתה רכה. בנוסף, SpaceIL תהפוך להיות הגוף הלא ממשלתי הראשון שעושה דבר כזה, צעד חשוב מאוד בקידום תעשיית החלל האזרחית.
משך המסע של החללית צפוי להיות כחודשיים. זהו פרק זמן ארוך מאוד בשביל מסע שכזה שאורך לרוב ימים ספורים, זאת כיוון שהשיגור כולל עוד אובייקטים מלבד בראשית, ואינו מותאם למסעה בצורה אופטימלית. כמו-כן, החללית היא קטנה ונושאת יחסית מעט דלק, ולכן צריך לבחור את המסלול החסכוני ביותר בדלק, ולאו דווקא המהיר ביותר.
בניגוד למשך המסע, שהוא ארוך יחסית, עלות הפרוייקט היא כמאה מיליון דולר, סכום נמוך יחסית למבצע כה מורכב. הרוב המכריע של המימון, יש לציין, הוא מתרומות פרטיות.
שוחחתי עם פרופסור עודד אהרונסון (בתמונה, על רקע החללית), ראש המשימה המדעית של בראשית, כדי ללמוד על הדרך שעשו SpaceIL ובראשית מאז הקמת העמותה ועד היום, ועל המכשירים המדעיים שבראשית נושאת עימה.
בועז קרני-הראל: עמותת SpaceIL קמה בשנת 2011, מתי אתה הצטרפת אליה?
עודד אהרונסון: אני הצטרפתי ב-2012. בהתחלה המטרה של SpaceIL הייתה למלא את התנאים של ה-Lunar X-Prize - לנחות נחיתה רכה על הירח, לצלם כמה תמונות ולהתקדם כמה מאות מטרים. אני בדיוק חזרתי לארץ אחרי הרבה שנים בארה"ב, והייתי נפגש אתם [עם מקימי העמותה, בק"ה] בכל מני אירועים בארץ שקשורים לנושא החלל, ודיברנו על המשימה שלהם. ניסיתי לשכנע אותם שצריך לנצל את ההזדמנות כדי לעשות משהו נוסף, להרחיב את אופקי הידע האנושי ולבצע מדידות על הירח. בהתחלה זה היה קצת קשה, הם היו מאוד עסוקים עם המורכבות הגדולה שפרוייקט כזה דורש, אבל לבסוף הצלחתי להיפגש עם יו"ר חבר המנהלים של העמותה, ינקי מרגלית, שקיבל את הרעיון וכך נולד הניסוי המדעי שלנו.
בק"ה: הניסוי שלכם הוא מדידת השדה המגנטי של הירח. למה דווקא המדידה הזו?
ע"א: יש אילוצים רבים שהשפיעו על הבחירה. ניסוי מעניין היה יכול להיות מדידה סייסמוגרפית של רעידות אדמה על הירח. הבעייה היא שבשביל ניסוי כזה החללית צריכה לפעול זמן רב - לחכות לרעידת אדמה.
בק"ה: ובגלל שאין לחללית בקרה תרמית, היא צפוייה להתחמם ולהפסיק לפעול תוך כמה ימים.
א"ה: נכון. אז החלטנו למדוד את השדה המגנטי של הירח, שזו מטרה שגם NASA הגדירה כמטרה חשובה.
בק"ה: קראתי בפרסומים השונים שהחללית לוקחת איתה גם רטרורפלקטור, שזה מכשיר שמחזיר קרן לייזר שפוגעת בו חזרה אל המקור שלה, ואפשר באמצעותו למדוד בדיוק רב את המרחק בין מקור הלייזר למראה.
א"ה: נכון. אני רואה את המשימה המדעית שלנו כבעלת שלוש צלעות. הראשונה - הבנת אתר הנחיתה. גם לפני הנחיתה -  לבחור אותו כך שיהיה נוח לנחות בו, ושיהיה בו שדה מגנטי למדוד, וגם אחרי הנחיתה - להבין איפה נחתנו, מה המבנה הגיאולוגי של האתר. בחרנו לנחות באזור ים הרוגע - Mare Serenitatis. השנייה - היא הצלע המרכזית - הבנת השדה המגנטי ומקורותיו, ובחודשים האחרונים נוסף גם הרטרורפלקטור. זה פרי של שיתוף פעולה בין SpaceIL ל-NASA. ב-NASA הציעו לצייד את בראשית במכשיר. זה דגם קטן יחסית ואי-אפשר להשתמש בו עם לייזר שנמצא על כדור הארץ, אבל אם יש לייזר קרוב לירח, אפשר להשתמש בו כדי למדוד את המרחק ממנו אל המכשיר. לשמחתנו יש מכשיר כזה, שאני שותף למחקר באמצעותו כבר זמן רב, בשם Lunar Orbiter Laser Altimeter, שנמצא על חללית בשם Lunar Reconnaissance Orbiter, והמטרה של NASA היא בעצם להוכיח שמדידת טווח בין חללית כזו לרטרורפלקטור קטן יכולה לעבוד.
בק"ה: אני רוצה לחזור רגע למטרה העיקרית - מדידת השדה המגנטי. אתה יכול להסביר קצת מה ידוע כיום, ולמה NASA מגדירה את המדידה הזו כמטרה חשובה?
א"ה: עד עכשיו השדה המגנטי של הירח נמדד בשתי דרכים. האחת היא על ידי מקפות - חלליות שמקיפות את הירח ומודדות את השדה המגנטי מהמסלול שלהן. השנייה היא מדידת המגנטיות של סלעים שאסטרונאוטים החזירו מהירח, או מדידה שלו במקומות נקודתיים על הירח. מתברר שהשדה המגנטי שמודדים ממסלול סביב הירח, שגובהו כמה עשרות קילומטרים, חלש ממה שאנחנו מצפים לפי המגנטיות של הסלעים שיש בידינו. הפער הזה הוא אחת התעלומות  שחשוב לנו, ול-NASA, לפתור. כיוון שבראשית תקיף את הירח בגובה נמוך בתהליך הנחיתה שלה, בעיקר ב-15 הדקות האחרונות לפני הנחיתה, נוכל למפות את השדה המגנטי יותר מקרוב, ואולי להצליח להבין את מקור הפער הזה.
בק"ה: המטרה של ה-Lunar X-Prize הייתה להעביר את המשקל של מי שמוציאים משימות חלל לפועל ממשלות לגופים פרטיים, אולי מסחריים. האם אתה חושב ש-SpaceIL יוכלו, בעזרת הפיתוחים הטכנולוגיים שבוודאי נעשו תוך כדי העבודה על הפרוייקט, להחזיר חלק מהעלות ואולי אף להראות רווח?
א"ה: בעיניי המטרה של SpaceIL היא לא מסחרית, ואני מרגיש שהעמותה החזירה את ההשקעה ואף הרבה יותר בחינוך ובמדע. אבל לשאלתך - בהחלט ייתכן שתהיינה תוצאות מסחריות. למשל, בעקבות הידע והנסיון שנצברו במהלך הפרוייקט, נחתם לאחרונה הסכם לפיו התעשייה האווירית תפתח ותבנה נחתת עבור סוכנות החלל הגרמנית. בנוסף טכנולוגיית הרגליים של החללית היא משהו שיכול להיות שיהיה לו שימוש חוזר, וכך גם למערכת המחשב של המשימה, שיוצרה בארץ. מעבר לזה, ככל שישראל תהפוך למובילה של ניסויים מדעיים בחלל, ולא רק שותפה להם, זה יקדם את מדע החלל בארץ.
בק"ה: שאלה אחרונה. גוגל הודיעו שהתחרות של Lunar X-Prize הסתיימה ללא מנצחים. אתה היית שותף להחלטה להמשיך בפרוייקט למרות שבוטלה? אתה יודע איך זה קרה?
א"ה: אתה לא משקיע מאה מליון דולר רק בשביל לזכות בפרס של 20 מיליון. אני לא הייתי שותף להחלטה אבל אני מעריך שהיא לא הייתה קשה. עוד במהלך הפרוייקט הבנו שאנחנו עושים משהו חשוב מבחינה חינוכית ומדעית, וזה הרבה מעבר לתחרות. אז אולי הייתה אכזבה קלה מביטול התחרות, אבל לא מעבר.
כותב שורות אלה מבקש להודות לפרופסור אהרונסון על הראיון.
בנוסף, תודה ליואב לנדסמן, מהנדס מערכת בכיר ב-SpaceIL וחבר עמותת מדע גדול בקטנה, על עזרה בכתיבת הפוסט.