רשת האינטרנט היא דבר מופלא. בשביל שהיא תוכל להתקיים, מחשבים צריכים להיות מסוגלים לתקשר זה עם זה. לשם כך נדרש פרוטוקול תקשורת [1] - סט של כללים המגדירים כיצד מתנהלת שיחה בין מחשבים. אחד הפרוטוקולים הנפוצים, אם לא הנפוץ ביותר, הוא פרוטוקול ה-IP, או בשמו המלא - Internet Protocol.
אחד הגופים אשר קובע את ה"תקנים" לשימוש בפרוטוקול הוא ה-Internet Engineering Task Force, או IETF בקיצור [2], [3]. זהו ארגון התנדבותי המורכב מאנשי מקצוע מתחום רשתות הנתונים, ולמרות שהתקנים שלו לא מחייבים, גופי תקשורת רבים מיישרים קו לפיהם.
מדי פעם, באחד באפריל, מפורסמים תקנים היתוליים, המתארים יישומים לא מומלצים - כלומר יישומים שיעבדו אבל מומלץ לא להשתמש בהם - של הפרוטוקול, בסיטואציות לא סבירות. תקנים אלה נכתבים על פי כל הכללים, ולפחות לכאורה ניתן ליישם אותם. כך בא לעולם, באחד באפריל 1990, תקן RFC 1149, שהוא תקן לא מומלץ ליישום, המגדיר העברת IP באמצעות ציפורים [4]. התקן מציין, בין השאר, שהתווך התלת-ממדי בו נעים הנשאים מאפשר להעביר שדרים רבים במקביל מבלי שנשאים ייעשו אינטראקציה ביניהם, למעט בתחילת האביב.
כעבור שנה, באחד באפריל 1991, פורסם תקן RFC 2549 המסביר איך להוסיף לטכנולוגיה בקרת איכות על ידי החלפת הציפורים באנשים ויישום האיכות של מחלקת תיירים, עסקים או מחלקה ראשונה [5]. מחברי התקן מדגישים את יתרונו כתקן היחיד המקנה נקודות נוסע מתמיד.
אז מי אמר שלמהנדסי תקשורת אין הומור?
 
מקורות ולקריאה נוספת:
[1] פרוטוקול תקשורת
[2] אתר הבית של ה-IETF
[3] לקריאה נוספת בוויקיפדיה על ה-IETF
[4] תקן RFC1149
[5] תקן RFC2549