אתם פותחים את הקומקום כדי למלא בו מים ומגלים ששוב הצטבר בו משקע בצבע לבן-אפרפר? משקע זה הוא האבנית (באנגלית limescale), המורכבת בעיקר מסידן פחמתי (קלציום קרבונט). היא מכילה גם כמויות קטנות של מלחים אחרים, כגון סידן גופרתי או מגנזיום הידרוקסיד, כתלות בהרכב המים שמהם נוצרה [1]. כדי להסביר איך נוצרת אבנית במים, יש להבין תחילה את המושג "מים קשים". המים המסופקים לשימוש ביתי ותעשייתי ממקורות המים, מכילים יוני מתכות שונים. חלק מיוני מתכות אלו, בעיקר יוני סידן ומגנזיום, יכולים להגיב עם יונים אחרים במים וליצור עמם משקעים. כאשר ריכוזם הכולל של יוני הסידן והמגנזיום במים גבוה מ- 61 מ"ג לליטר מים (מיוצג גם כ-61 חלקים למיליון, ppm), הסיכוי להיווצרות משקעים עולה והמים נחשבים ל"קשים" [2]. האבנית שבגופי החימום נוצרת בעיקר בשל נוכחות של המלח סידן מימן-פחמתי (קלציום ביקרבונט). במים, מלח זה מתמוסס ליוני סידן ומימן-פחמתי. כאשר מחממים את המים, מלח זה מתפרק ונוצר מלח הסידן הפחמתי, ששוקע ומצטבר כאבנית המוכרת. שאר תוצרי הפירוק הינם מים, ופחמן דו-חמצני המשתחרר כגז (תגובה 1).
תגובת הפירוק היא בשיווי משקל, כלומר היא יכולה להתרחש גם בכיוון ההפוך, למשל כאשר סלע גיר המכיל סידן פחמתי מתמוסס במגע עם גשם. הגשם מכיל חומצה פחמתית, שהיא תוצר התגובה בין הפחמן הדו-חמצני שבאוויר לבין המים (תגובה 2). החומצה הפחמתית מגיבה עם הסידן הפחמתי שבגיר ויוצרת את מלח הסידן מימן-פחמתי המסיס, שמחלחל למי התהום ומשם מגיע אלינו לקומקום הביתי [3].
היווצרות האבנית מהווה בעיה, משום שהיא אינה מסיסה במים ואינה מוליכת חום טובה. לכן, לאורך זמן, היא עלולה להצטבר ולהוריד את יעילותם של גופי החימום השונים שבהם היא מצטברת. עם זאת, ניתן להסירה לחלוטין בדרך די פשוטה, בעזרת שימוש בחומצות כפי שעושים בניקוי הקומקום הביתי. כשאנו משרים את האבנית בחומצה, כמו חומצה אצטית (המצויה בחומץ) או חומצה ציטרית ("חומצת לימון" המצויה במלח לימון) החומצה מפרקת את הסידן-פחמתי שבאבנית ליוני סידן וחומצה פחמתית (תגובה 3).
החומצה הפחמתית בתורה מתפרקת לפחמן דו-חמצני ומים, בתגובה ההפוכה לתגובה שמתרחשת במי הגשם. למעשה, הוספת החומצה לאבנית, גורמת להסטת תגובות שיווי המשקל לכיוון פירוק האבנית ולפירוק החומצה הפחמתית למים ופחמן דו-חמצני. בנוסף, הפחמן הדו-חמצני הנוצר בתגובה משתחרר (ברובו) כגז החוצה ועל כן מונע את החזרה "אחורה" של התגובה להיווצרות האבנית.
מלבד יצירה של אבנית בגופי חימום, נוכחות יוני הסידן והמגנזיום במים קשים יכולה לגרום גם להיווצרות סוגים אחרים של "אבנית" בתהליכים אחרים. למשל, יוני הסידן והמגנזיום החיוביים יכולים להגיב עם יונים שליליים של חומצות שומן, תרכובות המצויות בסבונים (עליהם כבר כתבנו בעבר [4]). בתגובה זו, נוצרים מלחים בלתי מסיסים המרכיבים את השכבה דמויית האבנית (lime soap) המצטברת בחדרי אמבטיה, במדיחי כלים ובמכונות כביסה. היווצרות חומרים אלה מקטינה את ריכוז הסבון הפעיל במים ולכן מקטינה את יעילות הניקוי שלו.
כדי להימנע מלכתחילה מהיווצרות של אבנית לסוגיה, קיימים תהליכים שבהם מבצעים "ריכוך" של המים, כלומר מורידים את הקשיות שלהם על ידי הורדת ריכוז יוני הסידן והמגנזיום. אחד התהליכים עושה שימוש בחלקיקי שרף מחליף יונים - חומר הסופג אליו את יוני המגנזיום והסידן ומשחרר במקומם יונים אחרים כמו נתרן, שלא יוצרים אבנית. חומר זה מצוי למשל במסננים של ברי המים הביתיים ובכך מונע הצטברות של אבנית בהם. תהליכים אחרים כוללים שימוש ב"חומרים מרככי מים", המצויים למשל באבקות כביסה. חומרים אלו כוללים תרכובות התופסות או כולאות את יוני המגנזיום והסידן באופן סלקטיבי, לדוגמה, בצורת קישור כלאטי (עליו הסברנו בעבר [5]), ומונעות מהם את האפשרות להגיב עם חומרים אחרים וליצור משקעים.
ברבות השנים, נוצרה אמונה בציבורים מסוימים כי שתיית מים המכילים אבנית (מים קשים) עלולה להוביל לאבנים בכליות. אולם, בגופם של אנשים בריאים קיים מנגנון הדואג לספיגה ופינוי יעילים של סידן ובכך מגן עליהם מצריכת יתר שלו [6]. יתרה מכך, למים קשים נמצאו השפעות חיוביות על בריאותנו - לפי ארגון הבריאות העולמי, שתיית מים קשים יכולה לספק חלק מצריכת הסידן והמגנזיום הדרושים לתזונה היומית. אז מי בא להרים כוסית מים קשים?
מקורות ולקריאה נוספת:
- הכימיה של אבנית
- מדדים לקשיות המים
- עוד על היווצרות אבנית
- על הסבון נתרן-לאוריל סולפט וסבונים אחרים
- על הקישור הכלאטי כחלק מהסבר על תרכובות "הם", באתר מדע גדול בקטנה
- דו"ח של ארגון הבריאות העולמי בנוגע לקשיות מי שתייה והשפעתה על הבריאות
עוד על שרפים מחליפי יונים
קרדיט תמונה: Henna [CC BY-SA 1.0], from Wikimedia Commons
This file is licensed under the Creative Commons Attribution-Share Alike 1.0 Generic license