כנראה שלמדתם על בשרכם שנדודי שינה יכולים להיות לא נעימים.  אולם, אצל החולים במחלה הגנטית הנדירה חוסר שינה קטלני (Fatal familial insomnia) נדודי השינה הם לא רק לא נעימים - אלא אפילו מסוכנים. קצת על המחלה הנוירולוגית המשונה שעשויה להדיר שינה מעיניכם.

תזכרו באחד הלילות המעצבנים האלה - אתם נכנסים למיטה, ואחרי קצת גילול בפיד מניחים את הנייד בצד ומנסים להירדם. הזמן עובר, אבל השינה לא מגיעה - אתם ערניים כאילו שתיתם עכשיו שוט של אספרסו. אחרי המתנה ארוכה ומייגעת, אתם נרדמים. עבור קבוצה קטנה של אנשים, התרחיש המסיוט שתיארנו לא מתרחש מדי פעם, בזמנים לחוצים, אלא בכל לילה ולילה, לשארית חייהם (הקצרה). אלו הם החולים במחלה הנדירה Fatal familiar insomnia, או בעברית - חוסר שינה תורשתי קטלני.
חוסר שינה תורשתי קטלני דווחה לראשונה באיטליה בשנת 1986, בתיאור המקרה הרפואי המוזר של גבר בן 53 בשם סילבאנו*.  בגיל 52, סילבאנו, שהיה בריא עד שלב זה, וישן באופן תקין (שלא נאמר טוב במיוחד) – 5 עד 7 שעות בלילה, ו-30 דקות שנת צהריים ביום, החל לדווח על נדודי שינה קשים. הוא הצליח לישון רק שעתיים-שלוש בלילה, וחווה מספר בעיות גופניות, כמו חום גבוה, ריור מוגבר וירידה בחשק המיני. חודשיים לאחר מכן, סילבאנו הצליח לישון רק שעה אחת בלילה. בזמן שישן, חלם חלומות מוחשיים וסבל מהליכה מתוך שינה -  הוא היה קם מהמיטה בעודו ישן, ומצדיע הצדעה צבאית למופת. כאשר התעורר, סיפר למשפחתו שחלם שהוא נוכח בהכתרה מלכותית. שלושה חודשים לאחר הופעת התסמינים, שינה רגילה הפכה לבלתי אפשרית עבור סילבאנו. החלומות המוחשיים הפכו ליותר ויותר תכופים, והוא סבל מבעיות בדיבור, עייפות כרונית וחום תכוף. כשאושפז, הרופאים ניסו לתת לו תרופות הרדמה והרגעה לשיפור מצבו. אולם, גם במינונים גבוהים, נראה היה כי המוח שלו לא היה מסוגל להיכנס למצב של שינה. שישה חודשים לאחר הופעת התסמינים, סילבאנו החל לחוות גם קשיים בהליכה ובנשימה. שבעה חודשים לאחר התסמינים, סילבאנו היה מבולבל במשך מרבית היום, ולא היה מסוגל לבצע משימות פשוטות. לבסוף, תשעה חודשים לאחר הופעת התסמינים, סילבאנו נפטר [1].
כאשר תחקרו הרופאים את משפחתו של סילבאנו, הם גילו כי שתי אחיותיו וכן קרובי משפחה נוספים מתו ממחלה דומה, מה שהביא אותם להשערה שמדובר במחלה גנטית (תורשתית). בשנות ה-90, התגלה כי מחלה דומה מורשת אצל שלוש משפחות איטלקיות נוספות המתגוררות באותו האזור. נכון להיום, המחלה נמצאה אצל כ-27 משפחות, המפוזרות באירופה, אוסטרליה, ארה"ב, יפן וסין. המחלה מורשת באופן דומיננטי, כך שמספיק עותק אחד של הגן הפגום כדי לחלות בה. בהתאם לכך, הסיכוי של אדם חולה להוריש את המחלה לצאצאיו הוא 50%. במספר מקרים נדירים (כ-20-30 מקרים מדווחים), המחלה דווחה אצל חולים ללא רקע משפחתי. צורה זו של המחלה נקראת ספורדית (Sporadic fatal insomnia), בניגוד לתורשתית [2].
אצל כל החולים המחלה מתפרצת בבגרות, לרוב בין גיל 36 לגיל 62, ונמשכת בממוצע בין 8 חודשים עד ל-72 חודשים מהופעת התסמינים הראשונים ועד למוות. התקדמות המחלה דומה לזו שתוארה אצל החולה המקורי. בשלב הראשון מופיעים נדודי שינה קלים, מצבי חלימה מוחשיים והליכה מתוך שינה [2]. כמו במקרה של החולה המקורי, טיפול בכדורי שינה לא מסייע למטופלים ולא מייצר פעילות מוחית דומה לזו המופיעה בשינה [3]. בהמשך, מופיעות בעיות בבקרת הגוף, הנשלטת על ידי מערכת העצבים האוטונומית - לחץ דם גבוה, קשיי נשימה, חום, הזעה מוגברת, והפרעות הורמונליות. בשלב זה, אצל חלק מהמטופלים מופיעות גם בעיות בתנועה, כמו רעידות וקשיים בהליכה. השלב המאוחר של המחלה מתאפיין בבלבול מתמשך ובפגיעה בזיכרון קצר-טווח וביכולת הקשב. האינטליגנציה של המטופלים, לעומת זאת, נותרת תקינה. חלק מהחולים מתים לפתע, תוך כדי עוררות מלאה. אחרים נכנסים למצב וגטטיבי ("צמח") ולבסוף מתים מכשל נשימתי או מקריסת מערכות [2].
בחינת המוחות של החולים במחלה חושפת כי כולם סובלים מניוון מוחי (מוות של רקמת המוח) משמעותי באזור הנקרא התלמוס (Thalamus) – לו תפקיד חיוני בבקרת שינה ועוררות. הפגיעה בתלמוס היא ככל הנראה זו הגורמת לפגיעה בשינה, אשר מחמירה ככל שהתלמוס הולך ומתנוון. בנוסף, הפגיעה בתפקודים האוטונומים - האחראים על שמירה על מחזורי הגוף, מקשה גם היא על שמירה על דפוס שינה תקין. בשלבים מאוחרים במחלה, חלק מהחולים סובלים מפגיעה באזורי מוח נוספים, ביניהם המוח הקטן (הצרבלום) – האחראי על בקרת תנועה וקואורדינציה – מה שיכול להסביר את התסמינים התנועתיים [2].
מה גורם לניוון התלמוס במוחם של החולים? בשנת 92, התגלה כי חוסר שינה תורשתי קטלני נגרם כתוצאה ממוטציה בגן המקודד לחלבון PRP. חלבון זה מוכר היטב לקהילה הרפואית, שכן מוטציות שונות בו גורמות למספר מחלות שונות הנקראות "מחלות פריונים", וביניהן מחלת מחלת קרויצפלד-יעקב (Creutzfeldt-Jakob Disease) ומחלת הפרה המשוגעת (Bovine spongiform encephalopathy). במחלות הפריונים, נוצר חלבון PRP פגום, שמצטבר לכדי משקעים הרעילים לתאי העצב שבמוח. כתוצאה מכך, רקמת המוח מתנוונת באופן הדרגתי. אך למרות שהן נגרמות ממוטציה באותו החלבון, במחלות פריונים שונות הפגיעה ברקמת המוח מתחילה באזורים מוחיים שונים. כך למשל, מחלת קרויציפלד-יעקב גורמת לניוון מוחי המתחיל באזור קליפת המוח (הקורטקס) וגרעיני הבסיס (Basal ganglia), בעוד שהניוון המוחי בחוסר שינה תורשתי קטלני מתחיל באזור התלמוס, כפי שציינו קודם לכן [2].
לצערנו, כיום לא קיימת תרופה ואף לא טיפול סטנדרטי לחוסר השינה הקטלני. אולי זו נחמה קטנה שאותה מחלה נוראית מסייעת לעולם המדע להבין מדוע ועד כמה שינה חיונית לתפקוד התקין של המוח והגוף של כולנו. רבים מאתנו היו מעדיפים לישון פחות, ולהרוויח כמה שעות ביממה. חוסר השינה הקטלני מלמד אותנו, אם עוד לא הבנו, שאי אפשר לחיות בלי שינה.
*הערה: כמו שנעשה בדר"כ בעולם הרפואי והמחקרי, שמו של המטופל באותו מקרה ראשון של המחלה לא נחשף במאמר המדעי המקורי. לפני כ-15 שנה משפחתו של המטופל התראיינה בפני העיתונאי והסופר DT Max, וכך ידוע לנו שמו הפרטי של סילבאנו ושל חלק מקרוביו שסבלו מהמחלה. שם משפחתם נותר אלמוני. קורות המשפחה תוארו על ידי DT Max בספר "The Family Who Couldn’t Sleep" העוסק במחלות פריונים.

מקורות מידע:
[1] המאמר המקורי שמתאר את המקרה של החולה הראשון, סילבאנו
[2] מאמר סקירה על Fatal familial insomnia Sporadic fatal insomnia
[3] מאמר חקר מקרה (Case study) של מטופל החולה במחלה
לקריאה נוספת:
* עוד על חוסר שינה תורשתי קטלני והחולים במחלה באתר של ה-BBC
*תיאור המקרה של המחלה במשפחתו של המטופל הראשון, סילבאנו
* מידע נוסף על המחלה באתר המרכז למחלות נדירות