בקטנה: הקרב נגד נגיף ה-HIV הוא קשה במיוחד מפני שהוא פועל ישירות נגד מערכת החיסון שלנו
בדומה לוירוסי מחשב שמכילים קוד תוכנה זדוני להשתלטות על המחשב, לנגיפים (וירוסים) שתוקפים אותנו יש קוד גנטי זדוני להשתלטות על התא שהדביקו. נגיף שמדביק תא ״חוטף״ אותו ומשעבד אותו לייצור נגיפים נוספים, עד שבסופו של דבר הנגיפים פורצים מהתא והוא מת. זה, כמובן, רע מאוד עבורנו, כי אנחנו צריכים שהתאים שלנו ימלאו את התפקידים המקוריים שלהם ולא שישמשו כמפעל לייצור נגיפים. על מנת להילחם בנגיפים, אנחנו מצויידים ב״אנטי-וירוס״ משכולל, הלוא הוא מערכת החיסון. עם זאת, הנגיפים הם לא פראיירים, ויש להם מנגנונים שמאפשרים להם להתחמק ממערכת החיסון.
אחת הדוגמאות הבולטות ביותר הוא לנגיף שחומק ממערכת החיסון  ה-HIV, שגורם לתסמונת הכשל החיסוני הנרכש (AIDS). זהו רטרו-וירוס, כלומר, נגיף שמחדיר את החומר הגנטי שלו לתוך ה-DNA שלנו, כך שהדבקה בו היא בלתי הפיכה: כל פעם שתא שלנו יכפיל את ה-DNA שלו על מנת להתרבות, הוא יכפיל גם את ה-DNA שמקורו בנגיף. מסיבה זו רטרו-וירוסים הם צרה גדולה עבורנו, אבל כאמור, HIV הוא צרה צרורה במיוחד. הוירוס הזה עובר בנוזלי גוף, מגיע אל הדם, ושם הוא מדביק כמעט רק אוכלוסיה אחת של תאים: תאי T של מערכת החיסון, התאים שמתמחים במלחמה בנגיפים. תאי T שהודבקו נמצאים במלכוד 22. תגובה אפשרית אחת שלהם היא להפעיל תגובת ״אנטי-וירוס״ ולהתאבד בתהליך אפופטוסיס [5]. באופן הזה אנחנו נאבד בהדרגה את תאי ה-T שלנו, התאים שאמורים להילחם בנגיפים. תגובה אפשרית אחרת של תאי T מודבקים היא לא לעשות כלום, וכך לאפשר לנגיף לשכפל את עצמו ולהדביק עוד ועוד תאי T. כל תגובה שיבחרו תוביל בסופו של דבר למצב שבו לאדם יש מעט מאוד תאי T, כלומר, מערכת החיסון שלו איננה מסוגלת להגיב נגד שלל איומים, בהם נגיפים, חיידקים, ואף סוגי סרטן מסוימים. אדם כזה נמצא בדיכוי חיסוני חמור, שכתוצאה ממנו הוא יחלה, במוקדם או במאוחר, במחלה זיהומית או סרטנית שעלולה להוביל למותו. מחקרים שבדקו מה עולה בגורלם של תאי ה-T של הנשאים מצאו שאכן חלקם מתים באפופטוסיס כתוצאה מההדבקה וחלקם מתים כאשר הנגיף פורץ מהם, אך עם זאת, רובם מתים בתגובה למוות של תאים אחרים בסביבתם. HIV אינו הורג את הקורבן שלו מיד, אלא בתהליך הדרגתי וארוך, כך שלקורבן יהיה מספיק זמן להפיץ את הנגיף לאנשים נוספים בטרם מותו. בשני העשורים האחרונים חלה התקדמות גדולה בפיתוח תרופות כנגד הנגיף, ולכן, בטיפול מתאים נשאים יכולים לחיות במשך שנים ארוכות ולא לסבול מתסמיני מחלה משמעותיים.
התחכום של הנגיף לא עוצר בהדבקה של תאי מערכת החיסון שאמונים על חיסולו. התגובה הראשונית של תא שמזהה שנדבק בנגיף היא להפעיל תכנית איתות שתפקידה להזעיק תאים נוספים של מערכת החיסון. הנגיף משתלט גם על תכנית האיתות הזו, ומתעל אותה לטובתו. למשל, הוא משתמש באותה ״תכנית הפעלה״ של מסלול האיתות לטובת ייצור חלבוני הנגיף: כך שברגע שהתא מפעיל את מסלול האזעקה הוא מפעיל גם את התכנית שמייצרת את חלבוני הנגיף. ככל שהמסלול האזעקה יופעל ביתר שאת, כך ישוכפלו יותר נגיפים.
כל הנגיפים הם טפילים שרותמים את המערכות שלנו לצרכיהם, ומאחר שכמעט ואין להם מערכות עצמאיות משלהם, קשה מאוד לפתח נגדם תרופות בטוחות שלא יפגעו בנו. המלחמה נגד ה-HIV היא קשה במיוחד מאחר שהוא פועל ישירות נגד מערכת החיסון ולכן קשה לנו מאוד לרתום אותה להגיב נגדו באמצעות חיסונים או דרכים דומות. למרות הקושי, קיימים כיום מספר טיפולים תרופתיים שפוגעים מאוד בהתרבות הנגיף, עד כדי כך שבחלק מהמקרים כמעט ולא ניתן לזהות נגיפים בבדיקות דם של נשאים. עם זאת, מדובר במשטר קשה של נטילת תרופות למשך כל החיים, ולכן אחת הדרכים היחידות שיש לנו לוודא שידינו תהיה על העליונה במירוץ החימוש נגד הנגיף היא לנסות להמנע מהדבקה ככל האפשר, למשל, על ידי שימוש בקונדומים.

לקריאה נוספת:
[1] נגיף ה-HIV נגד תאי T
[2] כיצד HIV מחבל בפעילות מערכת החיסון
[3] תגובת מערכת החיסון המולדת נגד HIV
[4] מחקר ראשוני על חיסון נגד HIV
[5] הידעת? הנשק הסודי שלנו נגד נגיפים הוא התאבדות