בקטנה: במחצית הראשונה של המאה העשרים מחלת הפוליו היוותה איום ממשי על ילדים ומבוגרים, שחלקם מתו ממנה, ואחרים לקו בשיתוק. התחלת השימוש בחיסונים כנגד נגיפי הפוליו גרמו להעלמות המחלה ממרבית מדינות העולם, ובעשור הקרוב אנו מקווים שנגיע להכרזה על ההכחדה של הנגיפים הגורמים לה.
מחלת הפוליו (poliomyelitis), המוכרת גם בשם "שיתוק ילדים" , נחשבה בהתחלה למחלה נגיפית של מערכת העצבים, אך התברר, בסופו של דבר, כי מדובר בסיבוך לא נדיר של מחלת מעיים נגיפית, שאותה גורמים קבוצה של נגיפי מעיים המכונים כיום Human enterovirus C (בעבר poliovirus) ממשפחת ה-Picornaviridae.
מרבית מקרי ההדבקה בפוליו הם ללא תסמינים אופייניים (אסימפטומטיים). בקרב אלו שמפתחים סימני מחלה, המחלה מתבטאת בשלושה שלבים: המחלה הראשונית מתבטאת בעליית טמפרטורת הגוף, בכאבי ראש, בכאבי גרון ובהקאות, וכשני שלישים מהחולים בה מחלימים ממנה לחלוטין לאחר כשלושה ימים.
בשליש הנותר מתפתחת עד כשבוע לאחר "ההחלמה" מחלה שניונית המתבטאת בנוקשות ובכאבים בצוואר, בגב ובגפיים (לרוב ברגליים), זאת עקב חדירת הנגיפים לחומר האפור שבמוח השדרה ומכאן שם המחלה, poliomyelitis (ביוונית polyos - אפור; myelos - מוח השדרה, הסיומת itis מציינת דלקת). גם ממחלה שניונית זו הרוב מחלים, אך מיעוט החולים נשאר עם שיתוק של שרירים ובמקרים של שיתוק שרירי הנשימה אף מוות. במקרים מסוימים עשויה לחול הטבה במצב במהלך כשנה וחצי מ"סיום המחלה". מחלה שלישונית, שההתבטאות העיקרית שלה היא היחלשות שרירים, עלולה להתרחש עשרות שנים אחרי המחלה שניונית והיא מכונה תסמונת פוסט-פוליו (Post-Polio Syndrome).
מעט היסטוריה
העדות הקדומה ביותר המיוחסת למחלה היא מצבת אבן מצרית מסביבות המאה ה-14 לפני הספירה. במצבה רואים את העיוות האופייני של הרגל הימנית הפגועה (ראו תמונה).
בתחילת המאה ה-20, החלו התפרצויות של ממש ברחבי ארצות-הברית ואירופה. ההתפרצות החמורה ביותר של המחלה התרחשה ב-1916-7 בארצות-הברית, אז חלו כ-27,000 איש, מהם מתו כ-6,000 והרבה נשארו משותקים.
ב-1921, חלה במחלה מי שלימים יהפוך לנשיא ארצות-הברית (1945-1933), פרנקלין דילנו רוזוולט, שאף שהסתיר את נכותו מן הציבור, דאג לעודד ולתקצב את המחקר על אודות המחלה. בין היתר הוא ייסד את "מצעד הפרוטות", March of Dimes, שבין השנים 1962-1938 גויסו בו 630 מיליוני דולרים שסייעו למחקר ולפיתוח של החיסונים שיפורטו בהמשך.
משנות העשרים ועד שנות החמישים של המאה הקודמת היו התפרצויות לא מועטות ברחבי העולם, וגם בישראל. המחלה הייתה לבעיה רפואית בקנה מידה עולמי.

מצבת אבן מהמאה ה-14 לפנה"ס. רגלו הימנית של הכהן פגועה - כנראה מפוליו.
צילום: The Ny Carlsberg Glyptothek, Denmark

פיתוח החיסון לפוליו
בשנת 1949, הצליחו ג'ון אנדרס (Enders) תומס ולר (Weller) ופרדריק רובינס (Robbins), להרבות את הנגיף בתרבית תאי כליה. הצלחה זו זיכתה אותם בפרס נובל בשנת 1954. יונאס סאלק (Salk) השתמש בשיטותיהם ופיתח, ב-1952, את תרכיב החיסון הראשון בו הוזרקו נגיפים לא פעילים ("מומתים" - IPV - InactivatedPolio Vaccine).
התרכיב של סאלק, שאפשר יצירת נוגדנים כנגד נגיפי הפוליו בדם של המחוסן, היה יעיל כנגד השיתוק ומנע את התפתחות המחלה השניונית אצל המחוסנים. אבל חיסון זה לא מנע את המחלה הראשונית, ואת היות החולים נשאים סמויים של הנגיפים - לכן היו מקור להדבקה (שעלולה להוביל לשיתוק) של אנשים שאינם מחוסנים.
ב-1956 הכריז אלברט סייבין (Sabin) על הצלחתו לפתח חיסון פומי - החדרה דרך הפה - של נגיף מוחלש כנגד נגיף הפוליו ועל סדרת ניסויים המוניים בחיסון זה. החיסון של סייבין נוסה בהצלחה על 80 מיליוני ילדים ברחבי העולם  (וגם בישראל - בקיבוץ גת). באפריל 1960, חוסנו בארצות הברית 100 מיליון איש. מאז הוכנס התרכיב לשגרת החיסונים שעליה המליץ ארגון הבריאות העולמי.
התרכיב של סייבין (OPV - Oral Polio Vaccine) - פתר בעצם את הבעיה שנוצרה בתרכיב של סאלק, מכיוון שהנגיפים המוחלשים מגיעים לכל מקום שאליו מגיע הנגיף הטבעי, כולל מערכת העיכול, והם אף מופרשים לסביבה. בכך הם מקנים חסינות לחלק מהפרטים שבסביבתם, שאינם מקבלים את תרכיב החיסון.
אז התעוררה בעיה אחרת: נגיפים מוחלשים נוצרים מנגיפים טבעיים עקב טיפולים מסוימים (במקרה הזה - גידול של תרביות התאים המודבקות בנגיפים בטמפרטורה גבוהה יחסית, 41°C במקום 37°C). גם התהליך ההפוך, הפיכת נגיף מוחלש לנגיף אלים, עלול להתרחש בתדירות כלשהי, גם אם נמוכה. ואכן, היו מקרים נדירים שבהם חלו אנשים במחלה בגלל תרכיב החיסון שקיבלו.
הפתרון - שילוב שני החיסונים של סאלק ושל סייבין ביחד: הראשון בהזרקה והשני בהזלפה לפה, נתן את הפתרון "הכמעט מושלם". עם זאת, באזורים שבהם המחלה כבר אינה קיימת, הפסיקו לחסן בתרכיב סייבין ונשארו רק עם תרכיב סאלק, כדי להימנע מתופעות הלוואי, בעיקר אלרגיות חריפות שלהם גורמים מרכיבי התרכיב המכיל את הנגיף המוחלש.

גם בישראל, כשנעלמה המחלה, ב-2005, הפסיקו לחסן בתרכיב סייבין. והמשיכו לבצע בדיקות שגרתיות לאיתור נגיפי פוליו בביוב של ישובים ברחבי הארץ. בשנת 2013 מצאו זן פוליו פראי בביוב של ישובים מאזור הדרום. חשוב לציין שבבדיקות שגרתיות קודמות שנעשו לפני שנים אותרו מדי פעם נגיפי פוליו מהזנים המשמשים בחיסון, אך זה צפוי, ואינו מהווה בעיה. בהמשך התברר שהנגיף מתפשט ואף אותרו כמה עשרות ילדים שנושאים את הנגיף במעיהם - ובכך בעצם מפיצים את הנגיף לביוב, ואף לילדים (ומבוגרים) אחרים שגם הם ממשיכים ומפיצים את הנגיף לביוב ולאחרים. ממצא זה החזיר את תרכיב סייבין לשגרת החיסונים, ואך נעשה מבצע של השלמה לכל הילדים עד גיל 9 (מבצע "שתי טיפות"). מאז אמורים כל ילדי ישראל להתחסן בצורה שגרתית בשלוש מנות של תרכיב סאלק (בגילאים חודשיים, ארבעה חודשים ושנה) ובארבע מנות של תרכיב סייבין (בגילאי ארבעה ושישה חודשים, שנה ושש שנים).
כיום, בזכות החיסונים של סייבין וסאלק, נעלמה המחלה מרוב האזורים בעולם, ומספר החולים יורד משנה לשנה. ב-2017 דווחו רק 22 מקרים של פוליו ברחבי העולם. ב-2018, עד היום, דווחו 12 מקרים.  איגוד הבריאות העולמי מתכוון להכחיד בקרוב את הזן האחרון הפראי של הפוליו שנותר (השניים האחרים כבר הוכחדו), כפי שהכחיד את הנגיפים הגורמים לאבעבועות השחורות.

מקורות ולקריאה נוספת

• על פוליו באתר ארגון הבריאות העולמי.
• על פוליו באתר מדעת
• מחלה משתקת ושני תרכיבי חיסון. מתוך: חיידקים, נגיפים ושאר ירקות - בלוג של ביולוג
• חשיבות החיסון בנגיף חי נגד פוליו. מתוך: חיידקים, נגיפים ושאר ירקות - בלוג של ביולוג
• על ניסוי החיסון לפוליו בילדי הקיבוץ גת, 1959

סרטון על חולה פוליו, שנכון למאי 2018 עדיין חי בתוך ריאת ברזל