בקטנה: בשנת 2004, צב יבשה ענק נסחף לחופי טנזניה, במזרח אפריקה. מקורו באטול אלדברה - אי באוקיינוס ההודי המרוחק 740 ק"מ מהחוף בו הצב מצא את עצמו! המסע המדהים הזה מלמד אותנו על יכולות ההפצה המרשימות של צבי ענק, ומסביר איך הם הצליחו להגיע לאיים המרוחקים ביותר בכדור הארץ.
כיצד יצורים חיים מגיעים למקומות חדשים? שאלה זו העסיקה ביולוגים מאות שנים, במיוחד מכיוון שישנם מקרים בהם ברור שיצורים חיים חצו מחסומים רציניים. הדוגמאות הבולטות ביותר לכך הם איים אוקייניים, איים שנוצרו יש מאין בלב ים, בדרך כלל עקב פעילות געשית. חישבו למשל על איי הגלאפגוס, או איי הוואי – מכיוון שהם עלו מהים כגושי סלע חשופים, כל היצורים היבשתיים שחיים עליהם כיום, צמחים ובעלי חיים, היו צריכים לחצות הרבה מאוד מים כדי להגיע אליהם.
ישנם אורגניזמים שעבורם קל לנו להבין כיצד הצליחו לחצות את המחסום הימי. עופות, למשל, מסוגלים לעוף, ולכן גם לא מפתיע שעופות מאוד נפוצים באיים אוקייניים. אך מה לגבי בעלי-חיים שאינם מעופפים? כיצד הם חוצים אוקיינוסים? ובמיוחד – כיצד הגיעו צבי היבשה הענקיים לאיי הגלאפגוס ולאיים של האוקיינוס ההודי? נוכחותם של צבי הענק על איים סיקרנה חוקרים במשך שנים רבות, וכבר זמן רב יש עדויות לכך שצבי יבשה מסוגלים לשרוד זמן רב בהיסחפות באוקיינוס. אך ב-2004 התקבלו סוף סוף ראיות חד-משמעיות לכך.
בדצמבר 2004, צב יבשה ענק, כחוש ותשוש, יצא מן הים ועלה על החוף בקימביג'י, טנזניה, כ-35 ק״מ דרומית לדאר א סלאם. הצב זוהה כשייך למין צב אלדברה (Aldabrachelys gigantea), צב ענק שמקורו באטול אלדברה (Aldabra Atoll) באיי סיישל. המין הזה לא מצוי על יבשת אפריקה, כך שבבירור הוא הגיע דרך הים – אך מאין? היו שלוש אפשרויות: אחת היא מאי קטן ליד זנזיבר, המרוחק כמה עשרות קילומטרים מהחוף בו הצב נמצא, ובו יש אוכלוסייה פולשת של המין. האפשרות השנייה היא כמובן אטול אלדברה, המרוחק כ-740 ק״מ מהחוף, ובו קיימת אוכלוסיית בר. והאפשרות השלישית היא באיים העוד יותר מרוחקים של הסיישלים, בהם גם כן יש אוכלוסיות פולשות. הטריק לזיהוי נמצא בקשקשי השריון של הצב.
לצבים יש טבעות גידול על קשקשי השריון, כמו טבעות הגידול שמוצאים אצל עצים. זה נובע מכך שבעוד שהצבים גדלים כל השנה, קצב הגידול משתנה עונתית, ותלוי בגורמים כמו טמפרטורה וזמינות משאבי מזון. זה גם מוביל לכך שיש הבדלים בין אוכלוסיות – באוכלוסיות בעלות צפיפות נמוכה, כמו האוכלוסיות הפולשות, קצב הגידול מהיר ויש מרווחים גדולים בין טבעות הגידול. באוכלוסיות בעלות צפיפות גבוהה, כמו אוכלוסית הבר באלדברה, קצב הגידול איטי והטבעות צפופות. לצב המדובר היו טבעות צפופות, מה שהעיד על כך שמקורו באטול אלדברה – תוצאה המתאימה גם למשטר זרמי הים הנפוץ באזור זה, בו המים זורמים מאלדברה מערבה לכיוון יבשת אפריקה (ראו במפה המצורפת). כלומר, הצב עבר מרחק מדהים של 740 ק״מ בהיסחפות באוקיינוס, מרחק הגדול ב-220 ק״מ מנסיעה ממטולה ועד אילת!
כמה זמן לקח לו המסע המופלא הזה? הפיתרון לחידה הזו נמצא בטרמפיסטים שעלו על הצב. בטנו ורגליו של הצב היו מכוסים בבלוטי-ים, כנראה מהמין Lepas anserifera. בלוטי-ים אלו מתחילים את חייהם בתור לרוות, יצורים קטנטנים וניידים הנסחפים עם הזרם בגוף המים, אך בשלב כלשהו מתמקמים על מצע קשיח, נהפכים לנייחים וגדלים עם הזמן. מכיוון שקצב הגידול של בלוטי-ים אלו ידוע, ותחת ההנחה הסבירה בהחלט שהם התיישבו על הצב כשהוא נסחף לאוקיינוס לראשונה, ניתן לחשב מגודלם כמה זמן הצב שט לו. התשובה המדהימה – בין שישה לשבעה שבועות!
אז בואו נסכם רגע – הצב הענק נכנס לאוקיינוס ההודי באטול אלדברה. הוא נסחף לו עם הזרמים במשך תקופה של כחודש וחצי, חשוף לשמש הקופחת ולסערות, וללא מקורות מזון או מים מתוקים לשתייה, ועם זאת, לא רק שהוא שרד, הוא גם התאושש – לאחר הגעתו לטנזניה, הוא הועבר לגרעין רבייה בדאר א סלאם, שם הוא הצליח בתוך שנתיים להעלות את משקל גופו ב-60%!
השרידות המדהימה הזו מרמזת על יכולת ההפצה של צבי יבשה. כפי הנראה, הם יכולים לצוף במים בצורה מוצלחת בזכות ריאותיהם הגדולות, המלאות באוויר, ובאמצעות צווארם הארוך הם יכולים לשמור על ראשם מעל המים. מכיוון שהם מסוגלים לשרוד תקופות ממושכות בלי מזון או מים, הם יכולים להעביר שבועות ואף חודשים בהיסחפות בלב ים, עד אשר הזרמים מביאים אותם לאי. ואז, אם מדובר בזכר ונקבה, או אף בנקבה בהריון או ששמרה זרע, יכולת בה התברכו צבים, הדרך סלולה להקמת אוכלוסיה חדשה, ועם הזמן אף מין חדש.

במפה זו, המבוססת על המפה במאמר המקורי, ניתן לראות את קימביג'י, המקום בטנזניה בו נמצא הצב. בנוסף, מסומנים אטול אלדברה, והאי אלפונס באיי הסיישל המרוחקים עוד יותר.
החצים הלבנים מייצגים את כיווני זרמי הים הנפוצים באזור.

 
המאמר שמתאר את המקרה של הצב