זוחלים הם קבוצה ענקית של בעלי חיים. עד כמה ענקית? נכון לכתיבת שורות אלו אנו מכירים מעל ל-10,300 מיני זוחלים שונים (והמספר רק הולך ותופח מדי שנה), רובם שייכים לקבוצה הנקראת קשקשאים, המכילה את כל הלטאות והנחשים. למרות שאנו מכירים מאובנים של לטאות כבר מתור היורה (לפני כ 145-200 מיליון שנים), רוב המאובנים הם של מינים גדולים, ורבים מהם נמצאו בצורת שברי עצמות (מאובנים גדולים משתמרים יותר בקלות מאשר מאובנים קטנים). עם זאת, קיימת גם שיטת שימור שדווקא נותנת ״עדיפות״ לבעלי חיים קטנים, והיא שימור בענבר, בו  נמצא בעל החיים כשהוא כולו מכוסה בשרף של עצים שהתאבן. מאובן שמשומר בצורה כזאת לרוב משומר בשלמותו וגם שומר על רקמותיו הרכות של בעל החיים, ומאפשר ללמוד מידע רב על בעל החיים.
לאחרונה נמצא במיאנמר מצבור של מאובני לטאות ששומרו בענבר, וחושף פרטים מעניינים על האבולוציה של מספר לטאות מודרניות. בניגוד למה שנכתב במקומות מסויימים (אנחנו מסתכלים עליכם, חורים ברשת) המאובנים זוהו בהצלחה כלטאות, וחלקם אף כה דומים ללטאות מודרניות שניתן לשייך אותם בוודאות גבוהה לקבוצות שאנחנו מכירים היום, ביניהן שממיות, זיקיות וחרדונים. בהתחשב בכך שגילם של המאובנים מוערך בקרוב ל-99 מליון שנים, זוהי בהחלט תגלית מרשימה מכיוון שהיא מראה לא רק שכמה מהקבוצות הגדולות של הלטאות היו קיימות כבר אז, אלא שהן אף שרדו את ההכחדה הגדולה שהתרחשה בסוף תור הקרטיקון (כן, זו של רוב הדינוזאורים, לפני כ-66 מליון שנים!). באותה התקופה, אגב, רוב היונקים היו יצורים קטנים ודמויי חדפים, ואף נציג לרוב הסדרות המודרניות שלהם עוד לא היה בנמצא.
בין המאובנים הבולטים שנמצאו היו שממיות, שמצב השימור המצויין שלהם איפשר להראות שכבר לפני 100 מליון שנים היו להן כריות הדבקה פונקציונלית ובמגוון מרשים של צורות. כיום, שממיות הן בין הקבוצות הגדולות ביותר של לטאות (יש שבע משפחות שונות של שממיות ברחבי העולם), ולרבות מהן יש כריות הדבקה על האצבעות בשלל צורות וגדלים המאפשרות להן לטפס אפילו על משטחים חלקים כמו זכוכית.
כנראה, המאובן המסקרן ביותר שנמצא הוא של לטאה פיצפונת (ארוכה במעט מ-10 מ"מ) שזוהתה כזיקית בזכות מאפיינים יחודיים בשלד שלה, במיוחד במבנה הגולגולת ובעצם הלשון. אז מה כל כך מיוחד בזיקית הזו? ובכן, קודם כל, זהו המאובן העתיק ביותר של זיקית שנמצא עד כה. המאובנים העתיקים ביותר מלבדו מתוארכים לתקופת המיוקן, לפני כ-20 מליון שנים. אבל מה שעוד יותר מרשים הוא שלזיקית הזו יש כבר את המאפיינים היחודיים של הלשון, שמאפשרים לזיקיות "לירות" אותה במהירות עצומה מהפה וללכוד טרף. אבל כמה מהמאפיינים הבולטים האחרים של זיקיות, כגון סידור אצבעות שפונות זו מול זו וגוף פחוס מהצדדים (בניגוד לגוף המשוטח של לטאות אחרות) חסרים במין הזה. זה מרמז על כך שמנגנון האכילה המיוחד של זיקיות התפתח לפני ובמנותק מההתאמות שלהן לטיפוס על עצים.
התגלית של מאובן הזיקית מרעישה במיוחד מכיוון שהיא עוזרת לאשש מספר היפותזות על האבולוציה של זיקיות. ממחקרים השוואתיים על המורפולוגיה (צורה) והגנטיקה של זיקיות מודרניות, מדענים העריכו שזיקיות הופיעו על כדור הארץ במהלך תור הקרטיקון, ושבתחילת דרכן היו קטנות, הערכות שנתמכות עכשיו על ידי מציאת זיקית פרימיטיבית קטנה מהקרטיקון. מצד שני, ההערכות היו גם שזיקיות התפתחו באפריקה, אך המאובן הזה נמצא במיאנמר, בדרום מזרח אסיה.
אז מה כל זה אומר? שעדיין רב הנסתר על הגלוי (כרגיל במדע), אבל אפילו מאובן אחד קטן יכול לעזור לנו להשלים עוד חלק בסיפור האבולוציוני המרתק של החיים על פני כדור הארץ.

למאמר - Mid-Cretaceous amber fossils illuminate the past diversity of tropical  lizards