בישראל עוד חם כתמיד, אבל באזורים צפוניים יותר הסתיו כבר בעיצומו, ואיתו צבעי השלכת המרהיבים. התופעה הצבעונית הזו גוררת איתה שתי שאלות עליהן נענה פה: למה העצים משירים את עליהם ולמה העלים מחליפים צבעים לפני שהם נושרים.
צמחים מייצרים בעצמם את הסוכר הדרוש להם להפקת אנרגיה בתהליך הפוטוסינתזה. תהליך זה מתרחש כאשר אור השמש מגיע אל הצבען הירוק, כלורופיל שנמצא בתאי הצמח. ללא כלורופיל וללא אור שמש הצמחים לא יכולים להפיק אנרגיה, ולכן לא יכולים לגדול, לגדל פרחים ופירות וכדומה. תופעת השלכת אופיינית לעצים בעלי עלים רחבים ורכים. עצים אלו גדלים באזורי אקלים שרחוקים מקו המשווה המאופיינים בחורף קר בעל ימים קצרים מאוד ועם מעט שעות אור, ובקיץ בעל ימים ארוכים מאוד. לפיכך, עצים רבים שגדלים באזורים אלו מגדלים עלים שטוחים ורחבים, בעלי שטח פנים גדול במיוחד כך שיוכלו לקלוט הרבה אור בחודשי הקיץ. לעומת זאת, הקור החורפי יכול לגרום לנזקים, למשל במקרה שהמים שבתוך התאים הרחבים והרכים יקפאו, ואז הצמח יאלץ להשקיע משאבים רבים במנגנוני הגנה ותיקון. תופעת השלכת התפתחה כמנגנון כלכלי פשוט: מבחינת השקעת אנרגיה, יותר זול להשיר את כל העלים ולהצמיח חדשים באביב מאשר להשאיר את העלים הקיימים ולטפל בנזקי הקור מדי חורף. אכן, באזורים ממוזגים, עצים ירוקי עד יהיו כמעט תמיד מחטניים, שכן עלים מהסוג הזה הם בעלי תכולת מים נמוכה מאוד ואין ממש סכנת קיפאון. מטבע הדברים, נמצא הרבה עצים ירוקי עד ורחבי עלים במקומות חמימים יותר ומוארים יותר, למשל סביב הים התיכון או סביב קו המשווה. יש לציין שהשרה של עלים מגינה על צמחים במגוון מצבי מצוקה, כמו למשל מחסור במים.
לאחר שסיכמנו מדוע עצים משירים את העלים שלהם, נעבור לאיך הם עושים את זה. בסוף הקיץ, הטמפרטורות מתחילות לרדת והימים מתחילים להתקצר. לעצים יש מנגנון חישה שמזהה את השינויים הללו, ובתגובה הם מתחילים לייצר שכבת תאים מיוחדת שתפקידה לחסום את החיבור שבין העלה ובין הענף. העלה לא מקבל מים וחומרי הזנה מהעץ והעץ לא מקבל את הסוכרים שנוצרו בעלה בתהליך הפוטוסינתזה. תוך מספר שבועות הניתוק יושלם - העץ יכנס לתרדמת חורף ואילו העלה ימות וינשור. השבועות הללו הם הזמן שבו העלים הופכים מירוקים לצהובים, כתומים ואדומים. מדוע זה קורה? הכלורופיל הירוק הוא הצבען העיקרי בעלים, אבל הוא אינו הצבען היחיד. קיימים גם צבענים צהובים וכתומים ממשפחת הקרוטנואידים למשל, אבל לרוב אנחנו לא רואים אותם משום שהירוק משתלט. כאשר נחסם המעבר בין העלה והענף, הכלורופיל מתחיל להתפרק ובעלה אין מספיק אבני בניין כדי לתקן אותו. כאשר הצבען העיקרי מתפרק הוא מפסיק למסך על האחרים ואז ניתן לראות גם אותם, מה שנראה כמחזה יפהפה של עצים בגווני צהוב, כתום ואדום. מדי פעם ניתן לראות גם עלים בגוונים כהים יותר של אדום-סגול. מקורם של צבעים אלו הוא בתרכובות אורגניות דוגמת אנטוציאנין, שנוצרות מתוצרי הפירוק של הכלורופיל ומהסוכרים שהצטברו בעלים. עם זאת, העלים מתים ונושרים תוך זמן קצר מאחר שהם מפסיקים לייצר סוכרים ואינם מקבלים הזנה מהעץ. העלים הנושרים נרקבים ומפורקים, כך שחומרי הגלם שלהם חוזרים אל האדמה ומשמשים כדשן עבור העץ. בעצים שונים עשויים להיות גוונים מעט שונים שמושפעים מהרכב הקרקע, מזמינות מים ומתנאי מזג האוויר בשנה מסוימת.
ישראל, כידוע, היא מדינה חמה ונדיר שהטמפרטורות בה יורדות מתחת לאפס. מסיבה זו רבים מהעצים שמאפיינים את אזורנו הם עצים ירוקי עד ואנחנו לא זוכים לשלכת צבעונית. ניתן, אולי, להתנחם בעובדה שהחורף בישראל היא מתון ולא קפוא.

לקריאה נוספת:
הסבר על צבעי השלכת
השרת עלים כמנגנון הגנה מפני מחסור במים