סוכרת היא מגיפה. ההערכה היא כי ישנם מעל חצי מיליארד חולי סוכרת מסוג 2 ברחבי העולם (1). בעוד שחלק מהחולים מגיבים לטיפול התרופתי המקובל, חלקם לא מגיבים בכלל או מגיבים חלקית, וסובלים מסיבוכים רבים ושונים, מה שהוביל בשנים האחרונות להשערה שסוכרת מסוג 2 היא למעשה לא מחלה אחת - אלא אוסף של מחלות שונות. מחקר חדש מחזק את ההשערה הזו וממחיש את האפשרויות העתידיות של הרפואה המותאמת אישית.

סוכרת מסוג 2 היא מחלה מטבולית המאופיינת ברמה גבוהה של סוכר (גלוקוז) בדם. בניגוד לסוכרת מסוג 1, בה הבעיה נקודתית - פגיעה בייצור אינסולין על ידי הלבלב - סוכרת מסוג 2 היא מחלה מורכבת יותר ומושפעת מגורמים רבים, הן סביבתיים והן גנטיים. הפגיעה שגורמת לעלייה ברמת הסוכר נגרמת על ידי מנגנונים רבים. למשל, חוסר רגישות של הקולטן לאינסולין בתאי שריר, או פגיעה בכבד שלוקח חלק מרכזי בויסות מאזן הסוכרים והשומנים בגוף. בהתאמה, הטיפול בסוכרת מסוג 1 הוא אחיד ויחסית יעיל - מתן אינסולין ממקור חיצוני - בעוד שהטיפול בסוכרת מסוג 2 הוא מורכב יותר ויעיל פחות.

אבחון סוכרת מסוג 2 נעשה כיום על ידי מספר בדיקות שיבחנו את רמת הסוכר בדם בזמנים שונים (למשל לאחר צום וארוחה) וכן את תגובת הגוף לאינסולין. לאחר אבחון, ניתן טיפול שמטרתו הורדת רמת הסוכר בדם. חוץ ממעקב אחר רמת הסוכר, שמירה על אורח חיים בריא (פעילות גופנית ותזונה מאוזנת), וטיפול סימפטומטי בסיבוכים לכשיופיעו, תיתכן גם התערבות תרופתית, אך לא ברור אילו חולים יגיבו, אם בכלל, לאיזה מהטיפולים התרופתיים השונים (2).
בשנים האחרונות עלתה השערה כי סוכרת מסוג 2 היא למעשה אוסף של מחלות שונות, כאשר רק חלק קטן מהחולים חולה בתת-מחלה שהטיפול התרופתי יעיל כנגדה. הקושי בהתמודדות עם השערה כזו נובע מהמורכבות של המחלה: המדדים המטבוליים והפיזיולוגיים של החולים משתנים עם התקדמות המחלה. במקביל, גם הגנטיקה שמשפיעה על המחלה מורכבת ואנו מכירים כיום יותר ממאה גנים שונים שמוטציות בהם ישפיעו על הסיכון לחלות בסוכרת מסוג 2 (3). אבל מוטציה זו או אחרת לא מחייבת שהאדם יחלה, כך שגם בהתבסס על גנטיקה, שהיא מדד שאינו משתנה, קשה להתמודד עם החלוקה לסוגי סוכרת שונים.

כעת, במאמר שהתפרסם ב-PLOS Medicine חוקרים ממכון ברוד ובית החולים הכללי של מסצ'וסטס (MGH) בחנו את ההשערה של חלוקה לתתי-מחלות על ידי ניתוח מעמיק של הגנטיקה והמדדים הפיזיולוגיים במקביל (4). ראשית לקחו החוקרים 94 גנים שידועים כקשורים לסיכון לחלות בסוכרת ו-47 תכונות פיזיולוגיות וחילקו אותם לקבוצות לפי פעילות משותפת במסלולים ביולוגיים מוגדרים או ברקמות מסוימות (למשל גנים שקשורים לפעילות תאי הבטא של הלבלב בקבוצה אחת וגנים שקשורים בפעילות הכבד, באחרת). חלוקה כזו אולי נשמעת מעט טריויאלית, אך היא לא - בהינתן גן מסוים אנו לא תמיד יודעים באיזה ריקמה הוא יהיה פעיל או על איזה מסלולים ביולוגיים הוא משפיע. בכדי ״לעקוף״ את המכשול הזה, בחנו החוקרים את הרקמות בהם הגנים מעורבים, על ידי בדיקה של מאפיינים אפיגנטיים שישפיעו על הביטוי (ראו  פוסט שלנו בנושא אפיגנטיקה). כנ״ל לגבי מדד פיזיולוגי, אנו לא תמיד יודעים במלואם את המסלולים המטבוליים שמשפיעים או היכן בגוף הם מתרחשים.

החלוקה הזו הניבה חמש קבוצות שקשורות לפגיעה בפעילותם של תאי בטא (תאי הלבלב שמפרישים אינסולין) או עמידות לאינסולין - שני מאפיינים ידועים ומבוססים של סוכרת מסוג 2. כל גן או תכונה נבחנו לפי התאמתם לכל אחת מהקבוצות בנפרד ושיוך לקבוצה אחת לא מנע שיוך לקבוצה אחרת. כך, אם נחזור לדוגמא בפסקה הקודמת, גן X שמשפיע על פעילות תאי בטא יכול במקביל להיות משויך גם לקבוצת פעילות הכבד. הייחוד בחלוקה כזו הוא שזו ״חלוקה רכה״ שלוקחת בחשבון את המורכבות הביולוגית ולכן מאפשרת לגן או תכונה להיות מעורבים ביותר ממסלול ביולוגי אחד.
החלוקה הזו היא ניסיון ראשוני לבנות תבנית לפיה ניתן יהיה לסווג חולים והשלב הבא היה להסתכל על הגנטיקה והפיזיולוגיה הפרטנית של חולים שונים ולראות אם ניתן לסווג אותם לאחת מחמש הקבוצות. לצורך כך אספו החוקרים נתונים של כ-17,000 חולים. שימו לב כי מאופן החלוקה הרכה של הקבוצות נובע כי ייתכנו מצבי ביניים, למשל חולה עם מוטציה גנטית מסוימת עלול להתאים ליותר מקבוצה אחת. מאחר ועוד אין בידי החוקרים מספיק מידע לסיווג מקרי הביניים האלה, הם התמקדו רק בחולים שיתאימו באופן מובהק לקבוצה אחת בלבד. כ-30% מהחולים התאימו לפי חלוקה זו. אם וכאשר יחזרו על המחקר עם חולים נוספים מאוכלוסיות מגוונות, בתנאים שיאפשרו איסוף נתונים מקיף יותר, הצפי הוא שאחוז ההצלחה הזה יגדל.

בינתיים, לפי תבנית חמש הקבוצות סיווגו החוקרים כ- 6,000 חולים לתתי-קבוצות שונות זו מזו מבחינת הגנטיקה שלהן ומבחינת הפיזיולוגיה של החולים. חשוב לזכור שזה מחקר ראשוני מסוגו, אך הוא מקדם אותנו לעבר טיפול לסוכרת מסוג 2 שמבוסס על רפואה מותאמת אישית. כבר עכשיו, החוקרים שהובילו את המאמר הנוכחי בוחנים כיצד לשפר את הטיפול בחולים ששויכו לאחת מחמש הקבוצות. אם חוקרים נוספים ישחזרו את תוצאות המחקר עם חולים נוספים, לא מן הנמנע שנראה בשנים הקרובות סיווג רשמי לתתי-סוגים של סוכרת מסוג 2 ובהמשך טיפולים חדשים, מותאמים אישית, כנגד תתי הסוגים השונים.

מקורות וקריאה נוספת

(1) סקירה לגבי תפוצת הסוכרת בעולם

(2) סקירה לגבי אבחון וטיפול בסוכרת מסוג 2

(3) מאמר המפרט את הגנטיקה המורכבת של סוכרת מסוג 2

(4) המאמר הנידון בפוסט: סיווג סוכרת מסוג 2 לתתי-מחלות