בשנת 2000 ערך פרופ׳ לאונרד לייבוביץ׳, מנהל מחלקה פנימית בבית החולים בילינסון, מחקר שבחן אם תפילה בחלוף מספר שנים (רטרואקטיבית) יכולה לסייע למטופלים בזמן אשפוזם בבית החולים [1]. מחקרו פורסם בשנת 2001 באחד מעיתוני הרפואה החשובים בעולם, כתב העת הבריטי לרפואה (BMJ). מעבר להיותו רופא מומחה למחלות זיהומיות, פרופסור לייבוביץ׳ גם פרסם מעל 300 מחקרים [2].
שימו לב באיזו קלות ניפחנו את חשיבות המחקר; פירסום ב-BMJ הוא הישג מרשים ו-300 מאמרים הוא מספר גבוה מאוד גם למדענים פורים. רק "שכחנו" לספר לכם שהמאמר פורסם בגיליון חג המולד - גיליון חגיגי של ה-BMJ שבו מפרסמים גם תוכן סאטירי או מחקרים בעלי אופי שאינו תואם את רוח העיתון [3]. כמו כן, הדגשנו כמובן שמדובר בפרופסור רב פעלים כדי ליצור מצג-שווא לפיו תוצאות ומסקנות המחקר מהימנות.
נחזור למחקר עצמו: לייבוביץ׳ דגם מעל 3000 איש ששהו בבילינסון עם זיהום בדם בין השנים 1990-1996. בשנת 2000, באיחור אופנתי, הוא חילק את משתתפי הניסוי לשתי קבוצות: ביקורת והתערבות. קבוצת ההתערבות זכתה לתפילה רטרואקטיבית על ידי אנשים שלא הכירו את המטופלים. המתפללים קיבלו שם פרטי בלבד - כלומר לא ידעו עבור מי הם מתפללים. קבוצת הביקורת לא זכתה לתפילה. מחקר מסוג זה הוא מחקר כפול-סמיות בקבוצות מקבילות בהתערבות רטרוספקטיבית. כלומר, הוא מחקר מתוכנן כראוי (לכאורה) עם ביקורת מתאימה.
לאחר ניתוח הנתונים ועריכת מבחנים סטטיסטיים כנדרש, מצא לייבוביץ׳ כי משך האשפוז של קבוצת ההתערבות היה קצר משמעותית באופן מובהק סטטיסטית מקבוצת הביקורת. בנוסף, גם משך הזמן שבו סבלו מחום, עת שהו באשפוז התקצר בהשוואה לקבוצת הביקורת.
מה שמביא אותנו לחלק המרכזי בסיפור: המסקנה ההומוריסטית שאליה מגיע לייבוביץ׳ במאמר שלו היא שיש לשקול תפילה רטרואקטיבית כתחליף להתערבות רפואית בזמן אמת. אחת השאלות החשובות בקריאת מאמר מדעי היא האם המסקנה נתמכת על ידי התוצאות. האם התוצאות של לייבוביץ׳ תומכות בשינוי הפרקטיקה הרפואית לטיפול בזיהומים? נזכיר לכם שהמחקר תוכנן בקפידה - אין לנו קובלנה לגבי תכנון וביצוע המחקר - אך האם זה אומר שהמסקנה שלו נכונה?
בוודאי שלא. מתאם סטטיסטי בין משתנים לא מחייב קשר סיבתי ביניהם. אז מה בכל זאת קורה פה? הקשר במחקר נובע פשוט מסטטיסטיקה. לייבוביץ׳ הגדיר, כמקובל בפרסומים מדעיים, את רמת המובהקות הסטטיסטית כ- p<0.05 , מה שגורר סיכוי של 1 ל-20 למציאת קשר מובהק-סטטיסטית גם אם נבסס את המחקר על הטלת מטבע פשוטה. כעת, אם נרצה לבסס שהקשר אמיתי (עוד לפני שמדברים על סיבתיות) ולא אקראי, צריך להראות שהוא חוזר בעוד מחקרים בלתי-תלויים. הקשר הסטטיסטי גרם לנו להסיק שקיים קשר אמיתי. מחקר בודד יהיה רגיש לשגיאה כזו.
בנוסף, אם נרצה באמת לטעון שעל סמך המחקר הנוכחי יש לשקול תפילה רטרואקטיבית כפרקטיקה רפואית, עלינו לבסס קשר סיבתי - וזה כלל לא נבדק במחקר הנוכחי. יתרה מכך, בכדי לבסס קשר סיבתי חייב להתקיים קריטריון של ״קשר זמנים״, כלומר, גורם החשיפה חייב לבוא לפני התוצאה. במאמר הנוכחי, כמובן, אין קשר זמנים: התפילה נאמרה שנים לאחר האשפוז, כאשר חלק ממשתתפי הניסוי כבר אינם בין החיים וכאשר אין שום מנגנון אפשרי שמסביר את פעילותה.
זה בדיוק מה שצריך ללמוד מהמאמר הזה שהתפרסם בגיליון חג המולד של אחד מעיתוני הרפואה החשובים בעולם: צריך לדעת איך לקרוא מאמר מדעי באופן ביקורתי ואובייקטיבי. צריך להבין איזה מסקנות ניתן להסיק מהתוצאות ואיזה מסקנות לא נתמכות על ידי התוצאות שבידינו. צריך להסתכל על מכלול הנתונים בספרות המקצועית ולהבין את התמונה הכוללת - מאמר בודד נותן לנו רק חלק מהסיפור.
מקורות וקריאה נוספת:

1. למאמר - Leibovici 2001., Effects of remote, retroactive intercessory prayer on outcomes in patients with bloodstream infection: randomised controlled trial [קישור]
2. פרופ' לאונרד ליבוביץ, מאתר הכללית [קישור]
3. גיליון חג המולד של ירחון ה-BMJ [קישור]

אז איך קוראים מאמר מדעי? היכנסו לפוסט שלנו בנושא!