במהלך עבודת הדוקטורט שלה בין השנים 1965 ו-1969, ניתחה ג׳וסלין בל קרינה הנפלטת מקוואזארים (על קוואזארים ניתן לקרוא כאן [2]), בעזרת טלסקופ-רדיו שנבנה באוניברסיטת קיימברידג׳ ביוזמתו של המנחה שלה לדוקטורט אנתוני יואיש.
בל הבחינה במקור הפולט קרינה בקצב קבוע ומדויק להפליא. היא התייעצה עם יואיש והם היו נבוכים לגבי אופיו של המקור. הם שללו את האפשרות שמדובר במקור על פני כדור-הארץ, שכן התבנית בה חזתה בל חזרה על עצמה כל 23 שעות ו-56 דקות, יממה כוכבית. משמעות הדבר שמדובר במקור שמחוץ לכדור-הארץ.
מאחר ולא היה ידוע בזמנו על גוף פיזיקלי המסוגל ליצר קרינה אלקטרומגנטית בעלת התבנית שנצפתה, הם השתעשעו ברעיון שמדובר בחוצנים ואף כינו בחיבה את המקור LGM, שפרושו little green men. הם חששו לפרסם את הגילוי עד שבל גילתה מקור שונה בעל תבנית דומה. אז הוברר לבל ויואיש שלא ייתכן שמדובר בחוצנים אלא בגוף שמיימי הפולט קרינה אלקטרומגנטית. הם פרסמו יחדיו (ועם שותפים אחרים לתצפית) מאמר מדעי בכתב העת היוקרתי Nature. מאוחר יותר הבינו יואיש ואחרים שהמקור המסתורי, שכונה ״פולסאר״ [3] הוא כוכב נייטרונים שסב על צירו במהירות.
בשנת 1974 זכה אנתוני יואיש בפרס נובל לפיזיקה בעבור גילוי הפולסאר. ג׳וסלין בל לא היתה שותפה לפרס ורבים בקהילה המדעית, הבולט ביניהם האסטרופיזיקאי פרד הויל, סברו שהיא קופחה.
בשבוע שעבר התבשרנו שג׳וסלין בל זכתה בפרס ״פריצת הדרך״ (פרס חדש יחסית הניתן למדענים בעבור תרומתם החשובה בפיזיקה, מתמטיקה ומדעי החיים [5]), על סך שלושה מליון דולר בעבור תגליתה. ג׳וסלין בל, שהקריירה המדעית שלה נפגעה גם בשל עבודתו של בן-זוגה, החליטה לתרום את מלוא הסכום בעבור קרן לסטודנטים לפיזיקה שנמנים עם מיעוטים, פליטים ונשים.
כתבה מצוינת ומורחבת על ג׳וסלין בל ועל התגלית שלה [4].
מקורות וקריאה נוספת
[1] על זכייתה של בל
[2] על קוואזרים וגם בפוסט שלנו
[3] על פולסארים וגם בפוסט שלנו
[4] על ג׳וזלין בל
[5] עוד על פרס פריצת הדרך