מומחיות בתחום מדעי דורשת שנים של למידה, ובמקרים רבים גם עיסוק מקצועי בתחום. הסיבה לכך היא שהבנה מעמיקה דורשת ידע מקדים רב. בכל זאת, לעתים אנחנו נתקלים באנשים המתבטאים בתחומים שאינם תחום התמחותם. במקרים רבים לא מדובר בבורים, אלא בעלי מומחיות רבה בנושא מסויים, אך הדיוטות בנושאים אחרים. למרות זאת, הם מתבטאים בנושאים לא להם. דווקא בשל היותם הדיוטות בתחום מסויים הם מדברים עליו בבטחון רב. לעומתם, מומחים בתחום מסויים נוטים להיות דווקא הססנים וזהירים יותר, מאחר והם מודעים להיקף התחום והם חוששים משגיאה. אפקט זה ידוע בשם ״דאנינג-קרוגר״ על שם הפסיכולוגים שחקרו אותו.
נמחיש זאת בעזרת הרצאתו של פרופ׳ דוד פסיג מאוניברסיטת בר-אילן, שעל פי דף המידע לכנס [1], הינו "חוקר עתידים המתמחה בחיזוי טכנולוגי, חברתי וחינוכי". מכאן ניתן להסביר מדוע הרצאתו בנושא תיאוריה פיזיקלית הנקראת "סופרסימטריה", שאינה תחום מומחיותו, רצופה אמירות שגויות.
מהי סופרסימטריה? סופרסימטריה היא תאוריה פיזיקלית היפותטית שבה בנוסף לחלקיקים הידועים לנו, קיימים חלקיקים אחרים בעלי ספין שונה. לדוגמא: בנוסף לאלקטרון המוכר לנו, גורסת התאוריה הזאת שקיים חלקיק בשם ״סלקטרון״, חלקיק בעל מטען חשמלי ותכונות פיזיקליות זהות לאלקטרון, אך חסר ספין.
יש לציין שאם סופרסימטריה קיימת בטבע, הרי שהיא "שבורה", שכן טרם נתקלנו בחלקיקים הסופר סימטריים (ככל הנראה סופרסימטריה לא קיימת כלל, שכן היא לא נמצאה עד כה במאיץ החלקיקים בתחום האנרגיות בה היא היתה אמורה להתגלות אילו היא היתה קיימת). משמעות הדבר היא שאם ה״סלקטרון״ קיים בטבע הרי שהוא חלקיק בעל מסה גבוהה בהרבה מהאלקטרון. לפיכך הוא גם נדיר שכן נדרשת אנרגיה גבוהה בכדי שהוא ייווצר ולאחר היווצרותו הוא ידעך במהרה לחלקיקים קלים יותר. בנוסף יש להדגיש שאותם החלקיקים שטרם נתגלו, הקשורים בעזרת סופרסימטריה לאלקטרון ולשאר חלקיקי החומר המוכרים, אינם חלקיקים וקטורים אותם מכנה פרופ׳ פסיג בהרצאתו ״חלקיקי כוח״, שכן ״חלקיקי כוח״ אינם חסרי ספין. על סופרסימטריה כתבנו בהרחבה כאן [3].
חלקה הראשון של הרצאתו של פרופ׳ פסיג, בה נדון בקצרה כעת, עוסק בסופרסימטריה, תחום קשה גם עבור פיזיקאים המתמחים בפיזיקת החלקיקים. הרצאתו סובבת סביב הרעיון שחלקיקי החומר המוכרים לנו קשורים בעזרת סופרסימטריה לחלקיקי כוח - דבר שגוי לחלוטין (״הכוחות שפועלים על החלקיקים הם בעצם שווים לחלוטין לחלקיקים״ [4]. ״לכל חלקיק בטבע יש בן זוג זהה לו לחלוטין… אבל יש לו ספין כזה קטן (כך במקור) שהופך אותו לכוח שפועל על החלקיקים שהם יותר חומר" [5], "לכל חלקיק בטבע יש בן-זוג שיש לו יותר פן כוחני… אני לא רוצה להשתמש ב(מושג) פן רוחני, ... אבל כל אחד יכול להבין את זה אחרת״ [6]). הוא טוען [7] שיש בעולמנו מעין קיר ״ומעבר לקיר יש חלקיקי כוח״. לדידו אלו הם [8] ״חלקיקים הרבה יותר גדולים, יותר משמעותיים״, והוא אף אומר ש״אחרת אנחנו לא מבינים את הטבע״ [9].
ובכן, כאמור, סופרסימטריה לא גורסת כל זאת. הרצאתו של פסיג רצופה באמירות שגויות המעידות על חוסר הבנתו בתחום. לדוגמא, "הספין הקטן" של הסלקטרון (לסלקטרון אין כלל ספין!) לא הופך אותו לחלקיק נושא כוח, כפי שטוען פרופ' פסיג. החלקיקים נושאי הכוח ביקום שלנו הם דווקא וקטורים או טנזורים, להם ספין "גדול יותר" מאשר לאלקטרון.
בניגוד לאמירתו של פסיג שמבלי סופרסימטריה ״המודל הסטנדרטי לא עובד לחלוטין״ [10], המודל הסטנדרטי, שהוא הדרך שלנו לתאר את החלקיקים שאנו מכירים ואת הכוחות שביניהם, עובד מצויין. כל תחזיותיו של המודל הסטנדרטי מתקיימות בדיוק מעולה ומאוששות יום-יום במאיץ החלקיקים אשר בז׳נבה וכן בניסויים רבים נוספים ברחבי העולם.
המודל הסטנדרטי אמנם סובל מבעיות תאורטיות בהן דנו [2] אך סופרסימטריה איננה התאוריה היחידה המציעה פתרון אפשרי לבעיות המודל, בניגוד למה שפסיג טוען [11]. פסיג אף טוען [12] ״ואם אנו לא נמצא הוכחות לעקרון הזה שאני הולך להסביר לכם שנקרא סופרסימטריה, שלא יהיה לכם ספק, המדע נכנס למשבר בלתי רגיל״.
ציטוטים אלו מהרצאתו של פסיג אינם שגיאות נקודתיות, אלא מעידות על פגמים בהבנה היסודית של פיזיקת החלקיקים ובפרט של תאורית הסופרסימטריה, שכן אופיה של התאוריה שונה לחלוטין מהנטען.
הרצאתו של דוד פסיג היא אמנם אנקדוטה - אך היא חלק מתהליך אותו אנו מתארים, בו הידע והלימוד מאבדים מכבודם. נדמה שדבר זה, שהיה שמור עד כה לקבוצות פייסבוק סגורות חודר גם לאקדמיה, מקדש הדיוק והחשיבה הביקורתית. נראה כי לעיתים, דווקא המומחיות בתחום מסוים יוצרת אשליה של הבנה גם בתחומים אחרים, גם כשזו איננה קיימת.
מקרה זה, לצערנו, ממחיש את חשיבותה המכרעת של הנגשת מדע נכונה ומדויקת, וכפועל יוצא, את מחוייבותם של מדענים - ובפרט חברי האקדמיה הישראלית המייעצים לגופים ממשלתיים, לדיוק ולאמת מדעית.
את תגובתו של פרופ' פסיג ניתן למצוא בקישור הבא
 
עדי ארמוני הוא פרופסור לפיזיקה תאורטית. תחומי התמחותו כוללים סופרסימטריה.
יניב טננבאום-קטן הוא דוקטור לפיזיקה. עבודת המוסמך שלו עוסקת בסופרסימטריה.
מקורות וקריאה נוספת:
[1] קישור לכנס בנושא ״מדע ותודעה״
[2] קישור להרצאה של פרופ׳ פסיג ביוטיוב
[3] פוסטים על סופרסימטריה:
העולם שמעבר לפינה, חלק א'
העולם שמעבר לפינה, חלק ב'
[4] קישור 2, דקה 06:20
[5] קישור 2, דקה 06:45
[6] קישור 2, דקה 07:23
[7] קישור 2, דקה 08:40
[8] קישור 2, דקה 08:00
[9] קישור 2, דקה 09:45
[10] קישור 2, דקה 08:10
[11] קישור 2, דקה 08:15
[12] קישור 2, דקה 05:00