בעשרים ושלושה ביולי השנה, עלה לארכיב (arXiv) מאמר שכותרתו (בתרגום חופשי) היא "ראיות למוליכות על בתנאי טמפרטורה ולחץ סביבתיים במבנים ננומטריים" [1]. במילים אחרות - נמצאה מוליכות על בטמפרטורה שקרובה מאוד לטמפרטורת החדר. המאמר מפרט מדידות של חלקיקי כסף בגדלים של מיליוניות המילימטר שמצופים בזהב בעובי דומה, ומראה מדידות המראות, לכאורה, שהחומר הופך למוליך על - מאפשר זרם חשמלי ללא התנגדות - בטמפרטורה של 230 קלווין. 230 קלווין הן מינוס 43 מעלות צלסיוס. לשם השוואה, הטמפרטורה השנתית הממוצעת באנטארקטיקה היא מינוס 49 וחצי מעלות [2], ומוליכי על בלחץ אטמוספירי בדרך כלל צריכים טמפרטורה שנמוכה בעוד כמאה מעלות [3].
קל להתייחס בביטול לטענה במאמר, מכיוון שהתחום של מוליכות על קיים מאז גילוי התופעה לפני יותר ממאה שנים [4], ולמרות חיפושים ומאמצים אדירים, טרם נמצא (לכאורה) מוליך על בטמפרטורת החדר. באמת שהרבה אנשים מחפשים. מוליך על בטמפרטורת החדר יפתור בעיות רבות של חימום רכיבים כתוצאה מהתנגדות חשמלית, יאפשר ליצור מכשירי MRI זולים, יוריד את צריכת החשמל של מכשירים, ועוד הרבה מאוד יישומים אחרים. אז פתאום שני אנשים מצאו?
אולי כן. בכל זאת, מדובר בחוקרים ממוסד מחקרי מכובד בהודו (המכון ההודי למדע, בנגלור). המאמר מדווח על מספר מדידות - גם של התנגדות, וגם מדידות של נטייה מגנטית, ואפילו מדידות של דוגמה בהרכב חומרים מעט שונה כבקרה - כולן מצביעות על כך שבהרכב האופטימלי הדוגמה הופכת למוליך על בטמפרטורות שבין 230 ל-240 קלווין.
מצד שני, מדובר על שני חומרים - כסף וזהב - שלא הופכים למוליכי על בשום טמפרטורה. זאת אומרת, שלא היה כאן שיפור של תכונת מוליכות העל, אלא ממש מנגנון פיזיקלי אחר לחלוטין - שאין כרגע אפילו התחלה של מודל תיאורטי שמסביר אותו.
למרות הנטייה להתייחס בביטול לטענות בסגנון "מצאתי מוליך על בטמפרטורת החדר" - בעיקר כי היו הרבה כאלה, והן כמעט תמיד מתבררות כלא נכונות - חלק מהחוקרים בתחום החליטו לבדוק אם הדבר יתכן, והתחילו לעבוד על הבעיה. כאן נכנס לתמונה ד"ר בריאן סקינר - חוקר תאוריה של חומר מעובה מ-MIT. סקינר היה מסוקרן מתופעה מסוימת שראה במדידות והחליט לנסות להשתמש בגרפים שפורסמו במאמר כדי להוציא מהם את המידע עצמו. כשהגדיל את אחד הגרפים (גרף 3a במאמר המקורי), הוא נדהם לגלות שבשתי מדידות בשדות מגנטיים שונים מופיעה אותה תבנית רעש. רעש הוא תופעה אקראית, ולכן הסיכוי שבשתי מדידות שנעשו בזמנים שונים ובתנאים שונים תופיע אותה התבנית הוא קלוש עד אפסי. ברוב המקרים, תבניות רעש זהות מעידות על זיוף של הנתונים, כמו במקרה המפורסם של הנדריק שון [5]. בריאן פרסם את מה שמצא בארכיב, כתגובה למאמר המקורי [6].
לטענתו של סקינר, כותבי המאמר המקורי פנו אליו באופן פרטי, קיבלו את ההערה שלו ברוח טובה ובכנות, וענו לו שהם לא שמו לב לתבנית הדומה, ושהם לא יודעים מה המקור שלה. הם עדיין עומדים מאחורי טענתם הראשונית לגילוי [7].
בינתיים, פרופסורים לפיזיקה ניסו להביא הסברים לגיטימיים לתבניות הרעש הדומות. למשל, פרופסור פרטפ רייצ'ודהורי  (Raychaudhuri), אף הוא מהודו, העביר ביקורת על המאמר אך גם הביא דוגמה שבה אכן יש תבניות רעש דומות כתוצאה מתהליך פיזיקלי אחר [8], מה שהופך את הרעש ל"רעש". ההסבר לא נראה מאוד משכנע לגבי המקרה הספציפי הזה, וגם בינתיים פורסם רק בחשבון הפייסבוק של החוקר, אבל נראה שמתייחסים לעניין ברצינות.
העניינים נהיו ממש (אבל ממש!) מוזרים, כשאותו פרופסור רייצ'ודהורי פרסם את הפוסט הבא בחשבון הפייסבוק שלו [9]. בקיצור נמרץ, הוא קיבל אימייל מפרופסור אחר (T V Ramakrishnan) - אחד המפורסמים והידועים בהודו, שבו הוא מתבקש להפסיק לבקר את המאמר המקורי ברשתות החברתיות (כפי שאכן עשה) ולהיות סבלני. האימייל הכיל התכתבות עם אחד מכותבי המאמר המקורי, אשנו פאנדי (Pandey), בה הוא נשאל לתגובתו לגבי מציאת תבנית הרעש הזהה, ותגובתו לכאורה של פאנדי. אותו פרופסור, רייצ'ודהורי, כתב תגובה נחרצת וחריפה ושלח אותה חזרה, תוך שהוא מוסיף את כתובת המייל הידועה לו של רמקרישנאן, מכיוון שלא זיהה את הכתובת שממנה נשלח אליו האימייל.
לאחר שליחת האימייל, מתקשר רמקרישנאן ל-רייצ'ודהורי ובשיחה ביניהם מתברר שהאימייל בכלל לא נשלח מרמקרישנאן! זאת אומרת שיש מישהו שהתחזה לפרופסור המכובד באופן אמין, אולי אפילו התכתב עם פאנדי, והחליט לסנגר על המאמר!
כתובת האימייל עצמה כללה את השם ווילס ליצ'ר (Wiles Licher), ומסתבר שחשבון פייסבוק בשם זה ביקש חברות גם מד"ר בריאן סקינר, וגם מרייצ'ודהורי. החשבון עצמו היה חדש ודי ריק, ומאז פרסום תקרית האימייל השקרי נמחק.
כל הסאגה הזו התחילה ממאמר בארכיב. לכאורה, מאמר מדעי לכל דבר - האם לא עבר ביקורת לפני שפורסם? אז זהו שלא. הארכיב התחיל כיוזמה פרטית במעבדות לוס אלאמוס כדי, ובכן, לארכב מאמרים בפיזיקה [10]. עם הזמן, נוספו עוד תחומים כמו מתמטיקה, סטטיסטיקה, כלכלה כמותית ועוד, והארכיב הפך למאגר גדול של מאמרים. מחברים רשומים יכולים להגיש מאמרים, שעוברים סינון ראשוני בלבד. הסינון מבוצע על ידי אנשים, שבודקים אם המאמר הוא אכן בנושא המוצהר, שזהו מאמר מדעי ולא חדשותי ולעיתים רחוקות דוחים מאמרים שבבירור אינם נכונים.
מכיוון שזהו מאגר חינמי למשתמשים, בכל יום מוגשים מאות מאמרים [11], ומטבע הדברים לא כולם יתפרסמו בעיתונים מדעיים מהשורה. היעדר ביקורת עמיתים היא גם אחד היתרונות של הארכיב; מכיוון שביקורת עמיתים לוקחת זמן רב, לעיתים בוחרים כותבי מאמרים לפרסם את מאמרם בארכיב בד בבד עם הגשתו לעיתון מדעי שבו נערכת ביקורת עמיתים. כך, זוכה המאמר שלהם לפרסום בזמן שבו הוא היה מוכן מבחינתם, והם יכולים להיות שקטים שזכות הראשונים שמורה להם, ולא יעשו להם "סקופינג", זאת אומרת שקבוצה אחרת תפרסם מאמר דומה ותיקח מהם את הראשוניות (את ה"סקופ").
ישנם תחומים שבהם מהירות הפרסום מקדמת מאוד את התחום, מכיוון שרעיונות מוחלפים מהר. ישנם תחומים שבהם הארכיב הוא רק "רשת בטחון" נגד "סקופינג", ובעיקר לחוקרים שונים יש דעות שונות על פרסום בארכיב כן או לא ומתי.
אם זה לא היה ברור עד עכשיו, נדגיש כאן במפורש: מאמרים בארכיב לא עוברים ביקורת עמיתים, ואי אפשר להתייחס למה שכתוב בהם באותה רמה של בטחון כמו שניתן ליחס למאמרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים אחרי ביקורת עמיתים. גם באחרונים יתכנו טעויות, הטעיות וסילופים, אבל לפחות "מישהו" עבר על זה והחליט שזה לא שטות.
לרוב, כותבים שמאמרם התפרסם בעיתון מדעי מעדכנים זאת בארכיב [12], אם כי הגרסה הסופית עם התיקונים שהוספו לאחר הביקורת לא מתפרסמת לרוב בארכיב, בשל זכויות יוצרים.
האם המאמר החדש הוגש גם לעיתון עם ביקורת עמיתים? לא ידוע. בינתיים, כותבי המאמר טוענים שהם שוקדים על מדידות שיאמתו את הנתונים שלהם, ולמרות קריאות לחלוק את הדוגמאות שלהם עם מדענים אחרים - מה שיכול לאמת את הגילוי במהירות - הם טרם עשו זאת. מה לגבי האימייל? האם מדובר בקונספירציה? כנראה שלא. סביר יותר שמדובר ב"טרול" - שהתחשק לו להתל באנשים להנאתו. טרול ערמומי ונבון, שהצליח להתחזות באמינות לפרופסור מכובד.
התעלומה הפיזיקלית רחוקה מלהסתיים, ותהיו בטוחים שאם יתברר שאכן נמצא מוליך על בטמפרטורת החדר נעדכן אתכם. גם אם יתברר שהמאמר הזה הוא זיוף גדול - כנראה שגם זה יפורסם, לאור העניין הרב שהמקרה המאוד מוזר הזה עורר בקהילה המדעית.

לקריאה נוספת ומקורות:
[1] - המאמר המקורי בארכיב
[2] - טמפרטורות באנטארקטיקה
[3] - על מוליכי על בטמפרטורות גבוהות
[4] - סדרת מוליכות על של מדע גדול, בקטנה
[5] המקרה של  Hendrik Schön מתואר בספר plastic fantastic שמומלץ מאוד לקריאה.
[6] המאמר של בריאן סקינר
[7] - בריאן סקינר מגולל את הסיפור (ציוץ מס. 19 הוא הרלוונטי)
פוסטים מעמוד הפייסבוק של רייצ'ודהורי:
[8] - https://www.facebook.com/pratap.raychaudhuri/posts/10155728182613601
וההמשך
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10155729660633601&set=a.10150098237998601.263780.741023600&type=3
[9] - https://www.facebook.com/pratap.raychaudhuri/posts/10155731690888601
 
[10] - על הארכיב מאתר הארכיב
[11] - סטטיסטיקות על הגשות חודשיות מאתר הארכיב
[12] - מאמר לדוגמה שבו עדכנה הכותבת את הפרסום בעיתון המדעי
 
קרדיט תמונה:
David Teniers the Younger [Public domain], via Wikimedia Commons