בקטנה: מחקר חדש מראה שנמיות-כיס צפוניות מאוסטרליה שגדלו בגרעין רבייה באי ללא טורפים, איבדו בתהליך אבולוציוני מהיר במיוחד את רתיעתן הטבעית מריח של טורפים. זהו סימן מבשר רעות, שעלול לגרום לכישלון של נסיונות השבה של המין הזה לטבע.
החיים על אי, ללא טורפים, יכולים להוביל לאובדן הגנות מטורפים. אנו מכירים דוגמאות מאוד דרמטיות לכך, כמו הקורמורנים באיי הגלאפגוס שאיבדו את כושר התעופה שלהם. המנגנון האבולוציוני מאוד פשוט – בהיעדר לחץ סלקציה (בדמות טורפים), אותן תכונות הגנה מטריפה, הגובות מחיר מבעל החיים הנושא אותן, הופכות לחיסרון במקום יתרון, ולכן מופעלת סלקציה כנגדן. זה נכון  לתכונות אנטומיות ופיזיולוגיות, כך למשל התנוונו הכנפיים של אותם קורמורנים, אך גם לתכונות התנהגותיות, ואכן אנו מכירים בעלי חיים רבים על איים שמפגינים חוסר פחד מטורפים. הסברה הרווחת היא שאובדן הגנות מטריפה הוא תהליך איטי וארוך, אך יש לנו גם עדויות מאוד טובות לכך שאבולוציה באיים מתרחשת לעיתים בקצב מאוד גבוה.
ביבשת אוסטרליה יש מספר מינים של יונקי-כיס טורפים, הקרויים quolls, או נמיות-כיס בעברית. כפי ששמם העברי מרמז, אלו יונקים קטנים הממלאים תפקיד אקולוגי דומה לנמיות באזורים בהם יש יונקי שילייה טורפים.  בשנים האחרונות, לנמיות הכיס באוסטרליה יש בעיה, בדמות מין פולש מאוד בעייתי - קרפדת הקנים. קרפדת הקנים (Rhinella marina) היא מין של קרפדה שהובא לאוסטרליה במקור בתור מדביר חקלאי, ומאז מתפשט בקצב מאוד גבוה ברחבי אוסטרליה, בעיקר בצפון הטרופי. זו סיבה לדאגה עבור טורפים מקומיים, כגון נמיית הכיס הצפונית ( Dasyurus hallucatus), שכן קרפדת הקנים רעילה מאוד למאכל.
בין תוכניות השימור שהאוסטרלים הקימו עבור נמיית הכיס הצפונית, הייתה גם העברה מכוונת של נמיות כיס צפוניות לאיים קטנים לחופי היבשת האוסטרלית, בהן אין קרפדות קנים, וניתן יהיה לייצר גרעיני רבייה בתור גיבוי לאוכלוסיית היבשת המקורית. אך באיים הללו לא רק שאין קרפדות קנים, אלא אין גם את הטורפים של נמיית הכיס הצפונית – כלבי דינגו וחתולים. נשאלת השאלה – האם נמיות הכיס הצפוניות שגדלות באיים אלו, ללא טורפים, מאבדות את ההגנות שלהן מפני טורפים?
את השאלה הזו בדיוק בדקו חוקרים אוסטרלים במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Biology Letters. החוקרים אספו נמיות כיס מהיבשת, ומאי בו הן גדלות בגרעין רבייה כבר 13 דורות. החוקרים נתנו לנמיות הכיס גישה לצלחות מזון, כאשר לצלחת אחת היה ריח של דינגו, לצלחת אחרת ריח של חתול, ולצלחת הביקורת לא היה ריח של אף טורף. למעשה, רצו החוקרים לבחון האם הריח של הטורפים גורם לנמיות הכיס לרתיעה התנהגותית. התוצאות מדאיגות – בעוד שנמיות הכיס מהיבשת התעכבו  פחות זמן בצלחות עם ריח הטורפים, ואכלו מהן פחות, בהשוואה לצלחת הביקורת, לא נמצא כל הבדל בזמן שהתעכבו נמיות-הכיס מול שלוש הצלחות. כלומר, לאחר 13 דורות בלבד, הן כבר לא הפגינו שום רתיעה מריח של טורפים שבחברתן הן התפתחו כבר אלפי שנים במקרה של הדינגו, ורק קצת מעל למאה במקרה של החתול. מה שיותר מדאיג – החוקרים קיבלו את אותן תוצאות כשהם בדקו את צאצאיהם של נמיות הכיס שגדלו במעבדה. כלומר, הרתיעה ההתנהגותית מריח של טורף היא מורשת, ונמיות הכיס באי איבדו אותה.
המשמעות של התוצאה הזו לשמירת טבע חשובה במיוחד. ניתן לראות כי תוך זמן קצר בלבד, במונחים אבולוציוניים, נמיות הכיס איבדו את הרתיעה ההתנהגותית שלהן מטורפים, מה שיכול לגרום לכך שאם הן יושבו ליבשת מהאי, הן יהיו חשופות לטריפה שתסכל את ניסיונות השבתן לטבע. נראה שגם במקרה נמיית הכיס הצפונית, אך גם במקרים אחרים של גרעיני רבייה, חשוב לשמור על תנאי סביבה דומים ככל האפשר למצב בטבע, אפילו כשמדובר בלחץ טריפה, כדי למנוע אובדן תכונות שעשויות להיות הכרחיות להישרדות המין בסביבתו הטבעית.