חלקכם בוודאי זוכרים את עונת ההוריקנים הקטלנית של סתיו 2017, בה שלושה הוריקנים רבי עוצמה הכו באיים הקאריביים, במרכז אמריקה ובדרום אמריקה הצפונית. להוריקנים אלו הייתה השפעה הרסנית על המדינות שחוו את הפגיעה, השפעה שבמקרים רבים עודנה קיימת וגובה מחירים קשים מבני אדם החיים באזור. אך להוריקנים הללו הייתה גם השפעה חזקה על החי והצומח באזור. בתי גידול רבים נהרסו, ובעלי חיים רבים איבדו את ביתם ואת חייהם. אבל הפטריות צומחות הכי טוב אחרי הגשם, ומתברר שיש בעלי חיים שהצליחו לשרוד את ההוריקן, ואף יצאו ממנו מחוזקים. מחקר חדש ומרתק, שפורסם זה עתה בכתב העת היוקרתי Nature, מדגים כיצד.
באוגוסט 2017, יצאו ד״ר קולין דוניהיו (Colin Donihue) ועמיתיו מאוניברסיטת הארוורד ומוזיאון הטבע בפריז לבצע סקר של לטאות מהמין Anolis scriptus, לטאה הנפוצה אך ורק באיי טרקס וקייקוס שבאיים הקאריביים. מטרת הסקר הייתה לאפיין את הביולוגיה של המין הזה, שלא הייתה מוכרת היטב, למטרות שמירת טבע - האיים חווים זה עתה נסיונות הכחדה של מינים פולשים מזיקים כגון חולדות.

מין הלטאה הנחקר: Anolis scriptus

החוקרים דגמו לטאות משני איים קטנים בארכיפלג, ולקחו מדידות רבות כדי לאפיין את צורת הגוף שלהן. בחודש ספטמבר, זמן קצר לאחר הדיגום, ההוריקנים אירמה ומריה הכו באיים הללו עם רוחות שנשבו במהירויות של מעל ל-200 קמ"ש. אסונות הטבע הלא צפויים העלו שאלה מסקרנת - בוודאי שלטאות רבות מתו, אך האם התמותה הייתה אקראית? האם ייתכן שחלק כלשהו מהאוכלוסייה ניחן במבנה גוף שמותאם יותר טוב להתמודד עם תנאי הוריקן, ולכן לטאות מסויימות הצליחו לשרוד יותר טוב? במילים אחרות, האם ההוריקן יצר כאן ברירה טבעית? החוקרים מצאו את עצמם במקום הנכון ובזמן הנכון - מכיוון שהדיגום המקורי חל רק זמן מועט לפני ההוריקן, הייתה להם הזדמנות פז להשוות את מאפייני האוכלוסייה מיד לפני ומיד אחרי ההוריקן. שלושה שבועות לאחר ההוריקנים, בסך הכל שישה שבועות לאחר הדיגום המקורי, יצאו ד״ר דוניהיו והצוות שוב לאיים במטרה לבדוק כיצד השפיעו ההוריקנים על אוכלוסיית הלטאות.
הממצאים היו לא פחות ממדהימים: הלטאות ששרדו הפגינו, בהשוואה לכלל הלטאות לפני ההוריקן, גודל גוף מופחת, רגליים קדמיות ארוכות יותר, רגליים אחוריות קצרות יותר, וכריות הדבקה גדולות יותר (ללטאות אנוליס יש כריות הדבקה על קצות האצבעות, בדומה לשממיות). מה שעוד יותר מעניין זה שהממצאים הללו היו נכונים לשני האיים – כלומר, שתי אוכלוסיות נפרדות של הלטאות חוו בדיוק את אותם שינויים בעקבות ההוריקנים!
מדוע חלו דווקא השינויים הללו? ובכן, כפי הנראה, תמותה במהלך ההוריקן הייתה אחראית לכך. מחקרים קודמים בלטאות אנוליס הראו שגודל גוף קטן, רגליים ארוכות וכריות הדבקה גדולות אלה כולן תכונות שמסייעות בהיצמדות למשטחים. כלומר, הלטאות באוכלוסייה שהיו בעלות התכונות הללו הצליחו לשרוד יותר טוב את הרוחות החזקות שנשבו במהלך ההוריקנים.
למה הרגליים האחוריות הקצרות? מניסויים ראשוניים באמצעות מפוח עלים (ראו את הסרטון המצורף), נראה שהתשובה נעוצה במנח הגוף של הלטאות על הענפים כאשר נושבות רוחות חזקות. הלטאות מכנסות את הרגליים הקדמיות מתחת לגוף, אך הרגליים האחוריות פרוסות לצדדים, ובולטות משולי הענף. כפי הנראה, רגליים אחוריות ארוכות מגדילות את שטח הפנים שחשוף לרוח, ולפיכך מגדילות את הסיכוי להיסחף מהענף.

ניסויי הרוח שהופעלה בידי החוקרים על הלטאות במעבדה.

נראה שהאירוע האקלימי הדרמטי הזה, בדמות הוריקן, יצר ברירה טבעית חזקה במיוחד לצורת גוף שיעילה יותר בהיצמדות לענפים, ופחות נוטה להיסחף עם הרוח ולמות. השינוי הזה במאפייני האוכלוסייה הוא למעשה תוצר של ברירה טבעית מאוד חזקה ונקודתית - חזקה בהרבה, ומהירה בהרבה, ממה שקורה בדרך כלל.
ההשלכות של המחקר עצמו מרתקות גם הן. האם אירועים אקלימיים קטסטרופליים כגון זה יכולים לייצר ברירה טבעית לאורך זמן רב? הרי ברור שרוב הזמן הלטאות לא צריכות להתמודד עם רוחות של 200 קמ"ש ומעלה. אך אם האירועים האקלימיים האלה תדירים מאוד, או הרסניים במיוחד, ייתכן שהברירה הטבעית מספיק חזקה כדי להשאיר חותם באוכלוסייה גם זמן רב לאחר שהם התרחשו.
בנוסף, כמובן, עולה השאלה - מה יקרה בעתיד, בו צפויים לחול שינויים אקלימיים מהירים, ואירועי קיצון צפויים להיות יותר תדירים? האם הברירה הטבעית הנובעת מהם מספיק חזקה לגרום לשינויים אבולוציוניים ארוכי טווח? זו שאלה עצומה ומרתקת, והמחקר הזה הוא הצעד הראשון בדרך לענות עליה.
סרטון של הירחון nature על המאמר:

כל התמונות והסרטון בפוסט זה התקבלו מהחוקר הראשי של המאמר, ד"ר קולין דוניהיו.
עריכת התמונה הראשית: מייקל סולמונוביץ'

המאמר המקורי