אלברט איינשטיין הוא ללא ספק הפיזיקאי החשוב ביותר במאה העשרים. הוא נודע בזכות תאוריית היחסות הפרטית, תאוריית היחסות הכללית, ההסבר המרשים לאפקט הפוטואלקטרי ותרומות נוספות לתאוריית הקוונטים ולפיזיקה כולה. הוא ראוי היה לקבל מספר פרסי נובל, אך הסתפק רק באחד.
בכל זאת, אלברט איינשטיין טעה מספר טעויות בפיזיקה. בפוסט זה נתמקד בטעויות של איינשטיין בתאוריית היחסות. על איינשטיין ותאוריית הקוונטים נכתוב בפוסט אחר.
הטעות המפורסמת ביותר, שבעצם לא היתה טעות, היתה התעקשותו של איינשטיין להוסיף למשוואות תאוריית היחסות איבר הנקרא ״הקבוע הקוסמולוגי״. איבר זה, שכיום מבינים שהוא מייצג את האנרגיה של הריק, אושש אמפירית לפני מספר שנים. בעבר פרסמנו על-כך פוסט מיוחד [1].
הנושא הראשון בו נתמקד הוא גלי כבידה. תאוריית היחסות מנבאת את קיומם של גלי כבידה. למעשה מייד עם ניסוחה של תאוריית היחסות הבחין בכך איינשטיין, אולם הוא התלבט האם גלי כבידה אכן מצויים בטבע, או שמא הם מהווים פתרון לא פיזיקלי של משוואות תאוריית היחסות.
בשנת 1936 ניסה איינשטיין לפרסם מאמר עם נתן רוזן בו הוא טען שגלי כבידה אינם פיזיקלים. המאמר נשלח לפרסום בכתב העת היוקרתי Physical Review אך נדחה בידי השופט האנונימי (עמית המחקר שבחן את המאמר) שהצביע על טעויות. איינשטיין שגה כאשר הוא חשב שיחודיות (סינגולריות), כלומר ערך אינסופי המופיע המופיע בפתרון המשוואות, מהווה בעיה פיזיקלית. מאוחר יותר השתכנע איינשטיין בטעותו ותיקן אותה, אך אחר-כך הוא שוב סבר שגלי כבידה אינם פיזיקלים [2].
הנושא השני הוא חורים שחורים. מייד לאחר פרסומה של תאוריית היחסות, גילה קרל שוורצשילד פתרון מעניין למשוואות התאוריה. נתברר שאם מסה דחוסה בתוך רדיוס קטן (הנקרא ״רדיוס שוורצשילד״) הרי שהיא תמשוך אליה אור וחומר כך שאפילו אור לא יוכל להמלט ממנה. מסה כה דחוסה נקראת חור שחור.
איינשטיין סרב לקבל שתתכנה מסה כה צפופה. הוא ראה בחורים שחורים עצמים מתמטים שקיומם לא ייתכן בטבע. איינשטיין אף הגדיל לעשות ובשנת 1939 כתב מאמר שגוי בו הוא טען שלא תתכן קריסה של מסה לרדיוס כה קטן [3].
עד יום מותו לא האמין איינשטיין שחורים שחורים קיימים בטבע.
אחרי מותו של איינשטיין נצפו בטבע חורים שחורים ולאחרונה אף נצפה, בעזרת גלי כבידה, תהליך מרתק בו שני חורים שחורים מתמזגים לחור שחור אחד.
אז מה אנחנו למדים מהטעויות של איינשטיין? מעבר לכך שגם פיזיקאי דגול עלול לטעות ולפרסם מאמרים שגויים, אפשר גם ללמוד על אופיו של האדם: לעתים לפיזיקאי קשה לקבל ולהכיל את המסקנות שגוררת התאוריה שהוא עצמו ניסח.
ועל טעויות שכאלה נברך: הלוואי על כולנו.
מקורות וקריאה נוספת:
[1] על הטעות המבריקה של איינשטיין
[2] איינשטיין וגלי כבידה - PDF מתוך הארכיב
[3] איינשטיין וחורים שחורים