דבר היא מחלה קטלנית שהגורם לה הוא החיידק Yersinia pestis. למחלה שלושה שלבים בבני אדם: לאחר חדירת החיידקים לדם כתוצאה מעקיצת פרעוש, הם נבלעים על-ידי מקרופגים ומתרבים בתוכם לאחר מכן מגיעים החיידקים לקשרי הלימפה (Bubones) – ואלה מתנפחים, תוך גרימת כאבים עזים. אז מאובחנת המחלה כ"דבר המפשעות" או "דבר הבלוטות" (Bubonic plague); כאבי ראש, עלייה בטמפרטורת הגוף וחולשה כללית מקדימים במקצת את התנפחות קשרי הלימפה. בשלב הבא, לאחר מַעבר של המוני חיידקים לדם, נקראת המחלה "דֶבֶר הדם" (Septicemic plague). משם יכולים החיידקים להגיע לאיברים שונים בגוף, לעיניים, למערכת העצבים המרכזית ולריאות, ולגרום בכל מקום לדלקת אופיינית אחרת. בעור מתפתחים כתמים שחורים אופייניים, שהעניקו למחלה את השמות "המוות השחור" ו"המגפה השחורה".
כשהמחלה מגיעה לריאות (דבר הריאות - Pneumonic plague) מתפתחת דלקת חמורה, החולה משתעל ויורק דם. לרוב יש גם בחילות, הקאות ושלשולים דמיים.ללא טיפול מיידי (עד 24 שעות מתחילת הסימנים) בחומרים אנטיביוטיים מתאימים המחלה קטלנית ב-100% מהמקרים. כאן כבר משתנה אופן ההעברה של החיידקים, והם יכולים להגיע ממערכת הנשימה של חולה, באמצעות דיבור, שיעול, או עיטוש, למערכת הנשימה של אנשים נוספים.
שלוש מגפות שחורות מוכרות בהיסטוריה האנושית, הראשונה במאה השישית (לפני כ-1500 שנה), השנייה במאות ה- 17-13, והשלישית במאות ה- 20-19. במגיפות אלה נקטלו כ-200 מיליון בני אדם, חלק מהם כתוצאה משימוש בחולים ובמחוללי-המחלה בלוחמה ביולוגית.
אך המגיפות השחורות אינן מייצגות את המחלה המקורית, המכונה כיום "דֶבר היער" (Sylvatic plague). המחלה קיימת ביונקים קטנים, לרוב מכרסמים קטנים החיים בשטחי בר, גם בסביבת האדם באזורים שונים ברחבי העולם. חלק מיונקים אלה חולים במחלה קלה יחסית, שלרוב אינה קטלנית, או שהם רק נשאים ואינם מגלים סימני מחלה. אך במינים אחרים, כשהמחלה מתפרצת, אחוזי התמותה יכולים להיות גבוהים מאוד. יונקים קטנים אלה מהווים את המאגר הטבעי של החיידק; מגע ישיר עם מאכסן נגוע – כמו נשיכה, שריטה, או אכילת בשרו של בעל חיים נגוע - מאפשרים את העברת החיידקים בין בעלי החיים השונים.
חולדות ובני אדם מהווים מאכסנים משניים של המחלה - הדבקה בחיידק הדבר גורמת בהם מחלה קשה ואף קטלנית. לרוב המחלה מועברת למאכסנים המשניים באמצעות פרעושים ממינים שונים (למשל פרעוש החולדה, Nosopsyllus fasciatu, באירופה, ופרעוש הדֶבר, Xenopsylla cheopis, באסיה ובצפון אמריקה) כאשר פרעוש עוקץ חיה נגועה, החיידקים מגיעים למעי שלו ומתרבים שם, כך שהם חוסמים את דרכי העיכול של הפרעוש. כתוצאה מכך הפרעוש נמצא במצב של רעב תמידי ומרבה לעקוץ. במהלך עקיצה של מאכסן חדש, מועברים אלפי חיידקים דרך הפצע ומגיעים למחזור הדם של הנעקץ. תכונה זו חשובה על מנת שלדבר יהיה פוטנציאל מגפתי בבני אדם: מרבית מקרי ההדבקה של הדבר מבעלי-חיים לאדם הם באמצעות פרעושים, בעוד שרק מיעוט קטן מהם הם באמצעות מגע ישיר עם הבע"ח הנגוע או אכילת בשרו. כעת מתעוררות שתי שאלות: מאיזו תקופה בהיסטוריה דבר הדביק בני אדם, וממתי נהיה לו פוטנציאל מגפתי?
בעבר כבר אותרו שרידי גופות של אנשים, שהיו חולים או נשאים של חיידקי הדבר, שמתו לפני כ- 5000-3500 שנה. אך חיידקי הדבר שאותרו בהם, ונקבע להם הרצף הגנומי, היו שונים מהחיידקים המוכרים לנו היום: חסר בהם מקטע DNA המכיל את הגנים המאפשרים לחיידקים להתרבות בתוך הפרעושים. ולכן חיידקים אלה, אף שיתכן שגרמו למחלת הדבר, לא היה להם פוטנציאל התפשטות מגפתי כמו לחיידקי הדבר המוכרים לנו מהמגיפות השחורות. חיידק הדבר המוכר לנו היום אותר בשרידי גופה של אדם שמת בארמניה לפני 2800 שנה (בתקופת הברזל).
ביוני 2018 פירסמה קבוצת חוקרים בראשות הפלאוגנטיקאים (חוקרים של גנטיקה ביצורים קדומים), הדוקטורנטית, מריה ספירו (Spyrou) במעבדה של קירסטן בוס (Bos), ממכון מקס פלנק להיסטוריה של המדע שבגרמניה, מאמר בירחון המדעי היוקרתי Nature Communications. במאמר הם דיווחו על גילוי חיידקי הדבר המוכר לנו בשתי גופות המתוארכות כאלף שנה קודם לגופה הארמנית:

קרדיט תמונה: Max Planck Gesellschaft

בחבל Samara שבדרום רוסיה, התגלו שרידים של תשע גופות שמתו לפני כ-3800 שנה (תקופת הברונזה המאוחרת). מכל גופה נאספה שן ונשלחה למחלקה להיסטוריה של המדע במכון. באמצעות מקדח דנטלי שאבו החוקרים את מוך השן (החלק הפנימי שהכיל תאים חיים). ממוך השן בודדו החוקרים את ה-DNA הקדום שנותר בו, קבעו את הרצף שלו, וחיפשו רצפים שמאפיינים חיידקי דבר. בשתיים מהשיניים, שנאספו משתי גופות שהיו קבורות ביחד, נמצא DNA של חיידקי דבר. בדיקת הרצף הגנומי המלא של החיידקים הראתה שהגנים האחראים להתרבות בפרעושים קיימים בחיידקי דבר אלה. המסקנה העיקרית מהממצא הזה היא שחיידקי הדבר עם הפוטנציאל המגפתי כבר נמצאו בבני אדם 1000 שנים מוקדם יותר ממה שהיה ידוע, במקביל לזן של דבר ללא פוטנציאל מגפתי.
האם הממצא של דבר עם פוטנציאל מגפתי רומז על קיומן של מגיפות דבר קדומות, שלא תועדו בספרי ההיסטוריה? ייתכן. אבל צריך לזכור שבשביל מגיפת דבר צריך יותר מפוטנציאל התפשטות של החיידק - למשל תנאי מגורים בצפיפות ובקרבה לחולדות, ותנאים אלו לא בהכרח היו בסביבת האנשים הקדומים שנחשפו לחיידק הקטלני. בכל מקרה, מדובר בממצא חשוב שמרחיב את המידע על ציר-הזמן האבולוציוני של הדבר המגפתי, ששינה את ההיסטוריה.   

מקורות וקריאה נוספת:
המאמר המקורי ב-Nature Communication
הודעה לעיתונות של מכון מקס פלנק
המגפות השחורות ששינו את ההיסטוריה -  חיידקים, נגיפים, ושאר "ירקות" - בלוג של ביולוג