בדיון שהתקיים השבוע בוועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת, טענה חברת הכנסת מרב מיכאלי שהחוק הישראלי בדבר חופשת לידה אחראי לשינויים הורמונליים אצל אמהות, והם אחראים לכך שהן נכונות להקרבות משמעותיות עבור ילדיהן. מיכאלי המשיכה וטענה שהחוק הוא שגורם לנשים לאמץ תפקידי אמהות ולגברים לאמץ תפקידי אבות.
יש כמה בעיות עם טענות אלו מבחינה מדעית:
ראשית, מושג חופשת הלידה התפתח במאה ה-20, אך הן אבות והן אמהות נקשרו לילדיהם וחשו צורך לטפל בהם ולהגן עליהם במשך מאות אלפי שנים. זוהי התנהגות שטבועה עמוק באבולוציה וניתן לראות את דפוסיה אצל בעלי חיים רבים. עם כל הכבוד למחוקק הישראלי, השפעתו בנושא זה צנועה ביותר.
תגובה הורמונלית היא תהליך מורכב ותלוי הקשר, אך נהוג להתייחס לאוקסיטוצין כהורמון העיקרי שמעורב בתחושת היקשרות בין בני אדם, לרבות הורים ותינוקות. לא ברור לנו מדוע קבעה חברת הכנסת מיכאלי שרמות ההורמונים משתנות דווקא בחופשת הלידה, שכן, ישנם שינויים ברמות האוקסיטוצין וברגישות הקולטנים שלו עוד במהלך ההריון. יתרה מכך, הורמון זה הוא חלק חשוב בתהליך הלידה, תהליך שמתרחש לרוב *לפני* חופשת הלידה.
מעבר לכך, יש מחקרים המציעים כי הפרשת האוקסיטוצין עצמה שונה בין אבות ואמהות. מחקריה של פרופסור רות פלדמן מאוניברסיטת בר אילן, למשל, טוענים כי רמות האוקסיטוצין של אמהות עולות בעקבות מגע שתפקידו להביע חיבה, ולעומתן, רמות האוקסיטוצין אצל אבות עולות דווקא כדי משחק או הצגת צעצוע. עם זאת, מחקרים אחרים מציעים כי אין הבדל משמעותי בין התנהגויות המביאות להפרשת אוקסיטוצין אצל אמהות ואבות. בשלב זה, תחום המחקר העוסק בהפרשת אוקסיטוצין והשפעותיו על התנהגות בני אדם גדוש מחקרים סותרים ותוצאות לא חד-משמעיות. בינתיים, מוקדם שמדענים או פוליטקאים יצאו בהצהרות נחרצות בנושא.
על אף שסביר להניח כי תפיסת התפקיד ההורי היא מורכבת ובהחלט נתונה להשפעות חברתיות, אין בסיס לטענה שהמחוקק הישראלי הוא האחראי לשינויים ההורמונליים שקורים בעקבות לידת תינוק או להגדרת התפקיד של כל אחד מההורים. יתרה מכך, אין בסיס להנחה שתהליכים אלו כבולים דווקא לחופשת הלידה. לכן, למרות שטענתה של מיכאלי אולי מזכירה את הידוע לנו במהותה, בפרטיה היא בהחלט שגויה.
בשורה התחתונה, חופשת לידה כשלעצמה היא סוגיה חברתית ואיננה סוגיה מדעית. גם בדיון חברתי יש מקום לשקול טיעונים מדעיים, אך חשוב מאוד להקפיד שהם יהיו נכונים ומדויקים.
באופן אישי, קצת צורמת לנו הרמיזה שאבות פחות קשורים לילדיהם ופחות מוכנים להקריב עבורם.

לקריאה נוספת:
[1] Oxytocin and the Development of Parenting in Humans
[2] Natural variations in maternal and paternal care are associated with systematic changes in oxytocin following parent–infant contact
[3] Oxytocin during pregnancy and early postpartum: Individual patterns and maternal–fetal attachment