מאת: רונן ליברמן, דוקטורנט במחלקה לזואולוגיה, אונ' תל-אביב ומתנדב ב- Strawfree Israel
בשנים האחרונות החלו להצטבר עדויות בנוגע למימדיה ההרסניים של פסולת הפלסטיק בכדור הארץ. בכל שנה מושלכים אל האוקיינוסים בין 8 ל- 12 מליוני טונות של פלסטיק! מחקרים הראו כי הפלסטיק נמצא ברקמותיהם של כ- 400 מיני אורגניזמים שונים בסביבה הימית - ומוביל לבעיות בריאותיות שונות בבעלי החיים האלו וגם במי שצורך אותם [1].
קשיות הפלסטיק הן חברות קבע ברשימת עשרת המוצרים השכיחים ביותר בניקיונות חופים ברחבי העולם [2]. בארצות הברית בלבד נעשה שימוש בכ- 500 מיליון קשיות פלסטיק ביום [3]. בשל משקלן הזעום, לרוב, בעזרת רוחות ו"נשמות טובות אחרות", הן אינן עושות את דרכן אל מפעלי המחזור אלא דווקא לים. בים, גודלן הזעום דווקא מושך את תשומת ליבם של בעלי חיים רבים שבולעים אותן, אך כמובן אינם מסוגלים לעכל אותן.
שקיות הפלסטיק החד פעמיות הוצאו מחוץ לחוק במספר מדינות כגון: קליפורניה, קניה, סין, בנגלדש ורואנדה. כאשר ממשלות טאיוואן וצרפת הגדילו לעשות והחליטו להוציא מחוץ לחוק את כל מוצרי הפלסטיק החד-פעמיים החל משנת 2020. בנוסף, רשויות סן-פרנסיסקו אסרו על השימוש במוצרי פוליאסטרין וקלקר שונים וממשלות רבות מקדמות החלטות דומות.
המאבק בקשיות הפלסטיק הוא צעיר יחסית והחל במספר מקומות במקביל, כאשר היוזמות הבולטות הופיעו ברחבי ארה"ב ואנגליה, למשל: TheLastStraw שנוסדה ב-2011, בסנטה קרוז, קליפורניה, Strawless In Seattle ו- The Final Straw בקורנוול, אנגליה. המאבק מתבסס בעיקר על שיתוף הידע והרצון המשותף ברשתות החברתיות, בשילוב עם עבודת שטח מול רשויות ועסקים פרטיים.
לאחרונה המאבק הגיע גם לישראל על ידי פרוייקט Strawfree Israel- לא שמים קשים -בשיתוף עם עמותת Greenpeace ו- Ecoocean אשר יחד מבקשות מבתי עסק פרטיים להגיש את הקשית רק כאשר הלקוח דורש זאת ויחד עם זאת להעלות את המודעות לבעיית פסולת הפלסטיק בחופים ובים.
למעשה, ייחודו של מאבק הקשיות נעוץ בעובדה כי היוזמות הללו אינן מבקשות להעלים לחלוטין את הקשיות אלא להימנע מהגשתן ללא דרישת הלקוח לכך, תוך כדי הכרה בכך שישנן אוכלוסיות אשר להן הקשיות מהוות נתיב הכרחי להכנסת נוזלים לגוף.
גם אתם שואפים לסביבה נקיה יותר ובריאה יותר?  אז כשאתם מגיעים למסעדה או בית קפה, בקשו את המשקה שלכם ללא קשית!

כמה מילים על ההיסטוריה של הקשית:
הקשית הקדומה ביותר שנמצאה הינה צינור יצוק זהב ואבן חן כחולה לראשו. זו נמצאה במערת קבורה שומרית ומתועדת לשנת 3000 לפנה"ס [1]. הסברה היא כי הקשית הקדומה אפשרה להימנע משתיית תוצרי הלוואי של תהליך התסיסה במשקאות אלכוהוליים שונים. בנוסף, השימוש בקשיות מתכת היה נפוץ גם ברחבי דרום אמריקה ושימש ככל הנראה לשתיית תה המאטה, הנפוץ באזורים אלו [4].
הקשית המודרנית הומצאה במאה ה- 19, ע"י מארווין סטון אשר זכה לתהילת עולם כאשר החליט לעטוף עיפרון בנייר ולאחר מכן הדביק את החללים שבין קיפולי הנייר [4]. הקשית של סטון הייתה זקופה, ולא מהסוג המקופל המוכר לנו כיום.
קיפול הקשית המפורסם הומצא רק כמאה שנה לאחר מכן, בשנות ה30', בסן פרנססיקו ע"י ג'וסף פרידמן, לאחר שצפה בבתו התינוקת מתקשה להתרומם אל מעל הכוס על מנת לשתות מהקשית הזקופה. מעניין כי לקוחותיו הראשוניים של פרדימן היו דווקא בתי חולים, ואלו סיפקו לחולים הקלה מרובה בכך שאפשרו להם לשתות תוך כדי השענות לאחור.   
קשיות הפלסטיק החד פעמיות המוכרות לנו כיום הגיעו מספר-עשורים לאחר מכן, רובן מורכב מפוליפרופילן ומשקלן הסגולי קל ממים. היתרון הבולט שלהן הינו ההשקעה האנרגטית הנמוכה אשר נדרשת לייצורן וכתוצאה מכך גם מחירן הסופי הנמוך. אך, הן אינן האלטרנטיבות היחידות וכיום ניתן למצוא קשיות גם מזכוכית, נייר, מתכת, במבוק, פסטה וקשיות אכילות אשר מורכבות משאריות תעשיות אורגניות שונות.