צ׳ארלס דרווין
12/02/2018
״וכל זמן שכוכב-הלכת היה סובב במסלולו לפי חוק המשיכה בל-יעבור, התפתחו מראשית פשוטה כל-כך צורות-החיים היפות והמופלאות ביותר, ועדיין בהתפתחותן הן עומדות.״ - מוצא המינים, צ׳ארלס דרווין
דרווין נולד למשפחה אמידה ומשפיעה בעיר שרוסברי שבאנגליה ב-12 בפברואר 1809. שני סביו היו הוגי דעות חשובים ומשפיעים בזמנם, ואביו היה רופא מוכר ומצליח. בהתחלה הלך דרווין ללמוד רפואה, אך משלא מצאו חן בעיניו הלימודים שינה כיוון ללימודי כמורה בעידוד הוריו. כדי להיות כומר הוא נדרש לתואר BA מאוניברסיטה אנגלית, ולכן החל לימודיו באוניברסיטת קיימברידג'.
במהלך לימודים אלה הלכה והתפתחה בדרווין התשוקה למדעי הטבע, והוא החל לאסוף חרקים ביחד עם כמה מחבריו לספסל הלימודים. ההזדמנות הגדולה של דרווין הגיעה כאשר פרופ' ג'ון סטיבנס הנסלו (מרצה לבוטניקה שדרווין התחבב עליו מאוד) המליץ עליו להצטרף לספינה HMS Beagle תחת פיקודו של קומנדר רוברט פיצרוי. הביגל הייתה ספינת סקר בצי המלכותי של בריטניה, והתכוננה לצאת למשלחת חובקת עולם של חמש שנים, לבצע משימות מיפוי וסקרים גיאולוגיים והידרוגרפיים. דרווין הצטרף בתור חוקר הטבע של הספינה.
המסע של הביגל היה פריצת הדרך המדעית הגדולה של דרווין. במהלך חמש השנים על הספינה, דרווין חקר את הגיאולוגיה ועולם החי של דרום אמריקה, איי הגלפגוס, ואיי האוקיינוס השקט. הוא אסף אינספור פרטים לאוספי טבע באנגליה, ביניהם מאובנים רבים מדרום אמריקה, וביצע תצפיות רבות. התצפיות הללו סיקרנו מאוד את דרווין. באיי הגלפגוס הוא חזה בבעלי חיים מאוד דומים לאלו שביבשת דרום אמריקה. המאובנים שהוא מצא היו דומים מאוד לבעלי החיים שקיימים כיום בדרום אמריקה, ולא לאף בעל חיים אחר בכדור הארץ. מדוע בעלי החיים ביערות הגשם של דרום אמריקה כה שונים מאלו של יערות הגשם באפריקה ובאסיה, למרות שתנאי האקלים כל כך דומים בכל המקומות הללו?
דרווין לא מצא לכך תשובה במהלך מסעותיו, אלא רק לאחר שחזר לאנגליה. הוא פירסם מספר רב של מאמרים וספרים על מסעותיו בביגל, והחל לחשוב על הסברים לשאלות שהעסיקו אותו. הוא הושפע במיוחד משני חוקרים חשובים בני זמנו. הראשון היה צ'ארלס לייל, גיאולוג בריטי שתיאר כיצד שינויים קטנים, הדרגתיים ומצטברים יכולים לגרום לשינויים גיאולוגיים נרחבים לאורך פרקי זמן ממושכים. השני היה תומאס מאלתוס, כלכלן אנגלי שתיאר כיצד, ללא מגבלות על גדילת האוכלוסייה האנושית, תוך מספר מועט של דורות יהיו יותר מדי אנשים מכדי שניתן יהיה לכלכל באמצעות משאביו המוגבלים של כדור הארץ. דרווין הבין שהעיקרון הזה תקף לכל יצור חי בעולם – רוב היצורים שנולדים מתים, אחרת מספריהם היו מציפים את כדור הארץ תוך מספר מועט של דורות.
דרווין הצליח לנסח גישה מהפכנית להסביר כיצד נוצר עולם החי – הוא טען שכל היצורים החיים התפתחו מאב קדמון משותף על ידי תהליך ארוך, איטי והדרגתי של שינויים קטנים מורשים. המנגנון שדרווין הציע הוא של הברירה הטבעית – בהינתן מאבק הישרדותי (שכן רוב היצורים מתים), אלו המצויידים בתכונות המקנות יתרון במאבק זה ישרדו ויתרבו יותר. אם התכונות הללו מועברות בהורשה, אזי הצאצאים שלהם יירשו את אותן תכונות מועילות. כך, לאורך מספר רב של שנים, המין כולו ישתנה ויווצר מין חדש.
העץ האבולוציוני הראשון שדרווין שירטט ביומניו משנת 1837, עם הכיתוב I think.
דרווין עבד רבות על ניסוח התיאוריה שלו בספר רחב ומקיף, אך נאלץ להזדרז ולפרסם אותו מוקדם משתיכנן עקב המכתב שקיבל מאלפרד ראסל וואלאס, שעלה על אותו המנגנון כמוהו (כזכור לכם מהפוסט שלנו לרגל יום הולדתו של וואלאס). לבסוף, דארווין פירסם את "מוצא המינים" בשנת 1859 בתור "תקציר" – והוא נהפך לאחד הספרים החשובים והמשפיעים בהיסטוריה האנושית. הספר הביא למהפכה במדעי הביולוגיה, למרות שנתקל בהתחלה בהתנגדות, בעיקר נגד המנגנון של הברירה הטבעית. אך במרוצת השנים, לאחר הגילוי המחודש של הגנטיקה המנדליאנית ומנגנוני ההורשה הגנטית, התיאוריה של דרווין התקבלה כקונצנזוס בקרב הקהילה המדעית כולה והפכה לבסיס של מדע הביולוגיה המודרני.
תרומותיו של דרווין למדע לא הסתכמו רק באבולוציה, אם כי זו בהחלט הגדולה והחשובה שבהן. הוא גם תיאר כיצד נוצרות שוניות אלמוגים, כתב רשומה ארוכה ופרטנית שתיארה לראשונה את הביולוגיה של בלוטי ים, תיאר כיצד שלשולים משפיעים על הרכב ואיכות האדמה, ועוד. כל אחד מאלה היה מזכה את דרווין בתהילת עולם, ועצם העובדה שהוא הצליח לתרום כל כך הרבה למדע רק ממחישה עד כמה הוא היה מבריק ובעל חשיבה מהפכנית.
דרווין לעד ייזכר בתור אחד האנשים המשפיעים ביותר בתולדות האנושות, וככזה ששינה את פני העולם בו אנו חיים.
אחראי נהלים והדרכות בעמותה. פוסט-דוקטורנט במחלקה למדעי בעלי חיים וצמחים באוניברסיטת שפילד באנגליה. אלכס חוקר את הדינמיקה של אבולוציה של תכונות בעולם החי, ומתמחה בזוחלים.
