בטאים הם קבוצה של דגי סחוס הקרובים אבולוציונית לכרישים – הם ניחנים בגוף משוטח, עם סנפירי צד רחבים וגדולים בצידי הגוף, וזנב ארוך ודק. חלקם מטילים ביצים, העטופות במעין קופסיות עשויות קולגן, וניתן למצוא בקרקעית הים אתרי הטלה (nurseries) של מיני בטאים שונים, בהם צברים גדולים של קופסיות ביצים. לאחרונה פורסם מאמר בכתב העת Scientific Reports בו תואר אתר הטלה מאוד לא שגרתי – נביעה הידרותרמית הממוקמת צפונית לאיי הגלאפאגוס.
מהן נביעות הידרותרמיות? אלו הם אזורים בקרקעית האוקיינוס, הממוקמים לרוב באזורים פעילים געשית, כמו נקודות מפגש בין לוחות טקטוניים, בהם מים המגיעים מתחת לקרום כדור הארץ נפלטים החוצה בלחץ ובטמפרטורה גבוהים ביותר. אזורים אלו מרתקים מבחינה ביולוגית – הטמפרטורה הגבוהה השוררת בהם (גבוהה משמעותית ממי הים הקרים בעומק של כמה קילומטרים), ביחד עם המינרלים הרבים הנפלטים בנביעה, מובילים לכך שמתפתחות בהן מערכות אקולוגיות ייחודיות. למעשה, מדובר במערכות אקולוגיות המבוססות באופן כמעט בלעדי על כימוסינתזה – יצירת חומרים אורגניים (כמו סוכרים) על-ידי ניצול האנרגיה האצורה בתרכובות אי אורגניות (כמו מימן גופריתי), ולא אור המגיע מהשמש (מה שקורה בפוטוסינתזה, תהליך בלתי אפשרי בעומקי האוקיינוס אליהם אור השמש לא מגיע). עקב השינוי בתהליך בסיסי זה, בנביעות הידרותרמיות אפשר למצוא מערכות שלמות של יצורים חיים שלא מתקיימים באף בית גידול אחר על פני כדור הארץ.
אתר ההטלה שנמצא שייך למין Bathyraja spinosissima, מין של בטאי של מים עמוקים, אשר ניתן למצוא אותו בעומקים של קילומטרים מתחת לפני הים. נראה כי ההטלה של הביצים ליד הנביעות (לפעמים אפילו במרחק של פחות ממטר מפתח הנביעה) משמשת להדגרה של הביצים על-ידי ניצול טמפרטורת המים הגבוהה באזור הנביעה. כפי הנראה, זה חשוב מאוד לבטאים של מים עמוקים, להם זמני הדגרה בין הארוכים בעולם החי, ועשויים להימשך קרוב לארבע שנים!
התגלית המדהימה הזו מצטרפת לשורה ארוכה של תגליות מרתקות על החיים באזורי נביעות הידרותרמיות. ובכל זאת, אלו עדיין נותרו בין האזורים הפחות מוכרים על הכוכב שלנו. ללא ספק, תגליות נוספות ומרתקות לא פחות מחכות לנו מעבר לפינה.
 
המאמר המקורי: https://www.nature.com/articles/s41598-018-20046-4