בקטנה: מחקר ישראלי חדש גילה התנהגות חברתית ייחודית בעטלפי פירות מצריים. כל פרט באוכלוסייה הראה אסטרטגיית שיחור למזון שונה, אך קבועה, של ״יצרן אוכל״ או ״נצלן״ (גונב אוכל מ״יצרן״). בנוסף, החוקרים גילו כי כל ״נצלן״ גונב את האוכל מאותם ״יצרנים״ באופן קבוע.
מאת יומירן ניסן ולי הרתאן, ידידת העמותה ומכותבות המחקר
שיחור למזון היא אחת המשימות החשובות בחיי בעלי חיים. בחלק ממיני בעלי החיים זוהי משימה הכוללת דינמיקה חברתית מורכבת. כתוצאה מכך, שיחור למזון מעצב את חיי החברה של בעלי חיים אלו. בעשור וחצי האחרונים מחקרי חברתיות עברו מלבחון את הקבוצה כמכלול המורכב מפרטים רבים לבחינת הפרטים כחלק מקבוצה, זאת בשל האבחנה כי לפרטים שונים בקבוצה יש תכונות אופי ייחודיות. בתוך הקבוצות, היחסים בין הפרטים, גם אם נראים לנו כאקראיים, אינם כך כלל ועיקר. קיימות בקבוצה מערכות יחסים מורכבות בין פרטים שונים הנשמרות לאורך זמן, ואף יכולות להועיל לאותם הפרטים. בקבוצה יש תחרות מתמדת על משאבים בין הפרטים השונים, ושמירה על יחסים חברתיים ארוכי טווח מורידה את רמות האלימות באינטראקציות התחרותיות (למשל סביב מזון) ומעלה את הפוטנציאל לשיתוף מידע בין פרטים, דבר המעלה בצורה ניכרת את יעילות השגת המזון.
במחקר שנעשה באוניברסיטת תל אביב, בהובלת לי הרתאן ממעבדתו של פרופ׳ יוסי יובל, ופורסם היום במגזין Science Advances, חקרו יחסים חברתיים בשיחור למזון בין פרטים של עטלף הפירות המצרי (Rousettus aegyptiacus). עטלפי פירות מצריים הם יונקים החיים במערכת חברתית מורכבת - הם חיים ביחד עשרות שנים במהלכן הם מפתחים קשרים חברתיים יציבים והם בעלי מגוון גדול של התנהגותיות חברתיות ותקשורתיות.

במשך למעלה מ-16 חודשים, החוקרים הניחו קערות מזון בשלוש מושבות עטלפים בשבי, וצפו במעל ל-13 אלף אינטראקציות חברתיות של שיחור למזון. התברר כי בכל שלושת המושבות פרטים שונים הראו העדפה בולטת לאחת משתי אסטרטגיות שיחור - ״יצרן״ (אוסף אוכל בעצמו) או ״נצלן״ (גניבת האוכל ישירות מפיו של ״יצרן״). ב-80% מהמקרים בהם ״יצרן״ לקח מזון, ״נצלן״ ניסה לגנוב אותו ממנו. התנהגות שכיחה זו אפשרה לחוקרים לבחון לאורך זמן את הרשת החברתית של יחסי ״יצרן-נצלן״ באוכלוסייה מורכבת זו. תוצאות המחקר הראו כי בחירת אסטרטגיית השגת המזון של כל פרט מאוד עקבית לאורך זמן. יתרה מכך, גם הקשרים בין ה"יצרנים" ל"נצלנים" היו קבועים, כשכל "נצלן" נטה לגנוב אוכל מאותם 2-3 "יצרנים".
על אף שהפרטים היו עקביים בבחירת האסטרטגיה, נמצא כי הם יכולים גם לשנות את האסטרטגיה במידת הצורך. כאשר החוקרים יצרו קבוצות קטנות של עטלפים בעלות הרכב שונה של "יצרנים" ו"נצלנים", הם מצאו כי הפרטים מפגינים גמישות התנהגותית המתגברת על נטייתם הטבעית. כך למשל, כאשר היה רוב ל"נצלנים", חלק מהפרטים החלו לאסוף מזון לעצמם ובעצם הפכו זמנית ל"יצרנים".
אחת התוצאות המעניינות במחקר הראתה כי לרוב זכרים הם ה״יצרנים״ של המושבה ואילו הנקבות הן ה״נצלניות״. עם זאת, נקבות מניקות, להן צריכת אנרגיה מוגברת וצורך במזון רב בשל ההנקה, נהיו פחות בררניות גם בקשרים החברתיים (קפצו בין ״יצרנים״) ולעיתים גם הפכו להיות ״יצרניות״ בעצמן. כשתקופת ההנקה תמה, הן חוזרו (ברובן) להיות ״נצלניות״ והקשרים החברתיים הקבועים שבו למה שהיה לפני תקופת ההנקה.
כאמור, שתי אסטרטגיות השיחור למזון קיימות אצל כל הפרטים, על אף שהם נוטים לרוב לדבוק באסטרטגיה אחת. הנטייה הטבעית של כל פרט לאסטרטגיה מסוימת נובעת מתכונות האופי של אותו פרט. ממצא מעניין של המחקר הראה שכאשר פרטים "נצלנים" בכל זאת אספו לעצמם אוכל - הם הפגינו משמעותית יותר הססנות לעומת פרטים ״יצרנים״. כאשר "יצרן" הגיע אל צלחת המזון הוא לקח את האוכל מיד, זאת לעומת פרט "נצלן" שנחת על הצלחת, הסתכל בחשדנות לצדדים ובחן את סביבתו, ורק אז לקח את המזון. הססנות זו עשויה להניע אותם להעדיף את אסטרטגיית ה"נצלן" - הרבה פחות מפחיד לגנוב אוכל מחבר מאשר לנחות על עץ לא מוכר. יחסי "יצרן-נצלן" יציבים ומבוססים כנראה בעלי השפעה רבה על הסדר החברתי בקבוצה, שכן, במושבות ותיקות מלחמות מזון נדירות ביותר בהשוואה למושבות צעירות בהן היחסים עוד לא התבססו.
מחקר על שיחור למזון ביונקים המקיימים אינטראקציות חברתיות מורכבות, מרמת הפרט הבודד ועד ההשפעה על האוכלוסייה כולה, מסייעים לנו ללמוד על האבולוציה של התנהגות חברתית.
 
מקורות:
המאמר: http://advances.sciencemag.org/content/4/2/e1603293