לפני שנה, ב-2016, כתבנו על הלבנת אלמוגים - אסון אקולוגי קשה שהתקיים בשונית המחסום הגדולה, לחופיה המזרחיים של אוסטרליה (קישור בתגובה הראשונה). בתור תזכורת, אלמוגים משיגים הרבה ממזונם מיצורים חד-תאיים שחיים עמם בסימביוזה בתוך רקמותיהם ונקראים זואוקסנטלות. הזואוקסנטלות מבצעות פוטוסינתזה, וחולקות את הסוכרים הנוצרים מהתהליך עם האלמוגים המאכסנים שלהם. הזואוקסנטלות הן גם שמעניקות לאלמוגים את צבעיהם המרהיבים והמגוונים. אבל כאשר טמפרטורות המים עולות, האלמוגים עלולים להיכנס לעקה (סטרס) ולפלוט מתוכם את הזואוקסנטלות, מה שהופך אותם ללבנים , ועלול להוביל בסופו של דבר גם למותם.
בשנה שעברה התרחש אירוע הלבנת אלמוגים קשה במיוחד שהכה בעיקר בצפון שונית המחסום הגדולה, כתוצאה מאל ניניו חזק מאוד (תופעה אקלימית מחזורית המתרחשת כל כמה שנים וגורמת, בין היתר, להתחממות המים באגן המערבי של האוקיינוס השקט). השנה (2017), למרות שאירוע האל ניניו נגמר, שוב חל אירוע הלבנת אלמוגים קשה, המכה בעיקר במרכז שונית המחסום הגדולה. האשמה הפעם נופלת לחלוטין על שינויי האקלים – כדור הארץ מתחמם, ובמיוחד פני הים. הטמפרטורות נהיות גבוהות משהאלמוגים מסוגלים להתמודד איתן, ואירועי הלבנה נעשים יותר ויותר תכופים. בסך הכל, בשנתיים האחרונות מקטע של 1,500 ק״מ משונית המחסום הגדולה, כשני שליש מסך שטחה, חווה הלבנה!
זו בעיה מאוד קשה. לאלמוגים לוקח בערך עשור להתאושש מאירוע הלבנה, וכעת הם חווים אירועי הלבנה קשים שנה לאחר שנה. ומכיוון שמוקדי ההלבנה נמצאים באזורים שונים של השונית, ישנה גם סכנה שלא יישארו אוכלוסיות לא פגועות שיוכלו לשמש מקור להתאוששותן של אוכלוסיות פגועות. כשמוסיפים לכך את שאר הלחצים שחווה שונית המחסום הגדולה, כגון סופות טרופיות, זיהום מי הים, והתפוצצות אוכלוסין של כוכבי ים טורפים, קיים חשש ממשי לעתידה.
זה לא פחות מאסון אקולוגי. שונית המחסום הגדולה היא המבנה הביולוגי הגדול ביותר בעולם, ומעבר ליופייה המרהיב, היא מספקת מקור פרנסה וקיימות למיליוני בני אדם – גם בתור בית לדגי מאכל, גם בתור מחסום טבעי בפני סופות וגלים, גם בתור מוקד משיכה לתיירים, וגם בתור משאב פוטנציאלי לתרופות למחלות קשות. הדרך היחידה למנוע את היעלמותה עוד בימי חיינו היא פעולה מהירה ואפקטיבית לעצירת שינויי האקלים אותם אנו חווים.
מקורות:
הפוסט הקודם שלנו על הלבנת אלמוגים
על אירוע ההלבנה החדש: [1], [2]