הסלמנדרה המצויה
20/12/2017
הסלמנדרה המצויה (Salamandra infraimmaculata) היא דו-חי מסדרת בעלי הזנב. מראה הכללי דומה לזה של לטאה, צבעה שחור ויש לה כתמים צהובים-כתומים. בעת סכנה מפרישה הסלמנדרה רעלנים חזקים הפוגעים במערכת העצבים, ובעיקר אצל חולייתנים. תפוצתה של הסלמנדרה בישראל מוגבלת לאוכלוסיה קטנה באזור הכרמל ואוכלוסיה נוספת בגליל, שעברה קיטוע. בישראל הסלמנדרה נחשבת ל"מין אדום" והיא נמצאת בסכנת הכחדה בגלל אובדן בתי גידול, זיהום מקווי מים ואף איסוף. אזורי המחייה של הסלמנדרות מצומצמים מאד ורגישים מאד, ולכן אף אם אתם מכירים מקומות בהן מצויות הסלמנדרות, אנו מבקשים לשמור עליהם, להימנע מהפרעה לבעלי החיים, לשמור על סביבתם ואפילו להסביר למבקרים אחרים באתר, על מנת לשמור על בעל החיים המדהים הזה.
פוסט אורח מאת אסף אוזן, ידיד העמותה
זכר סלמנדרה.צילום: אסף אוזן.
מיהן הסלמנדרות?
הסלמנדרה המצויה היא מין במחלקת הדו-חיים, המשתייך לסדרת בעלי הזנב. בישראל קיימים שני מינים במשפחת הסלמנדריים - הסלמנדרה וטריטון הפסים (Ommatotriton vittatus), והם שני הנציגים היחידים בארץ של סדרת בעלי הזנב. באופן מפתיע הסלמנדריים היא משפחת הדו-חיים היחידה בארץ שיש לה יותר מנציג אחד (ישנה טענה כי היה בארץ מין נוסף של אילנית – .Hyla sp). בסה"כ מוכרים בישראל שבעה מיני דו-חיים.
אורכן של סלמנדרות בוגרות נע בין 25-32 ס"מ, כאשר יש שונות בין אוכלוסיות שונות. זהו גם המין הגדול ביותר בסוג "סלמנדרה" (Salamandra spp.). מבנה הגוף מוארך ובעל זנב, ומזכיר בצורתו לטאה. צבע הגוף שחור עם כתמים צהובים-כתומים, והם משמשים כצבעי אזהרה, המתריעים בפני טורפים על הרעל שמופרש מבלוטות בעורה של הסלמנדרה. הכתמים שונים בין הפרטים השונים ומאפשרים זיהוי אינדיבידואלי לפי דגמי הכתמים היחודיים.
נקבת הסלמנדרה משריצה ראשנים חיים ישירות למים, תוך דילוג על שלב הביצה, בלילות גשומים. הגלגול מתבצע בגיל ממוצע של כ-70 ימים[1]. אורך חייה של סלמנדרה בטבע נע בין 22-23 שנים בזכרים ל-20-21 שנים בנקבות. פרטים מגיעים לבגרות מינית בגיל 3-4 שנים[2].
לאחר הגלגול עוזבות הסלמנדרות את הבריכה בה גדלו, ועוברות לחיות במסתורים לחים באזור. הן חוזרות לבריכות הרבייה רק כאשר הן מגיעות לבגרות מינית, דבר המסייע בהערכת מספר הפרטים הבוגרים.
הסלמנדרות הן פעילות לילה, ובעונת הגשמים יוצאות לפעילות בלילות קרירים ולחים ואף גשומים מאד. לכן ניתן למצוא אותן בקלות בלילות המתאימים. בקיץ הן נעלמות לחלוטין, למעט מקומות כמו נחל דן, והן נודדות לאזורים מוסתרים, קרירים ולחים כדוגמת מערות, נקיקים , חגווי סלע ועוד. לא הרבה ידוע על אודות חייהן בעונות היבשות.
מזונן של הסלמנדרות הבוגרות כולל חסרי חוליות רבים - חרקים, רבי רגל, תולעים, חשופיות ואיזופודים יבשתיים. הראשנים ניזונים מסרטנים ירודים, חלזונות (בעיקר שחריר הנחלים) ובזחלי יתושים, והם משמשים כמדביר טבעי[3].
קניבליזם היא תופעה נפוצה בקרב ראשני סלמנדרות, החל מנגיסות זנב וכלה בטריפה, ללא תלות בהבדלי גודל ומסה[4]. ראוי לציין כי ניסויים הראו שראשני סלמנדרה נוטים להיות אגרסיבים יותר כלפי ראשנים אחרים כתלות בריחוק הגנטי ביניהם[5], כלומר לתקוף יותר ראשנים בעלי מטען גנטי שונה.
סלמנדרה עומדת לטפס, או שלא.צילום: אסף אוזן
סיסטמטיקה[6]
דו-חיים הינה מחלקה של חולייתנים (בעלי חיים בעלי חוליות) המתאפיינים בשני מחזורי חיים נבדלים (לרוב): האחד הוא השלב הצעיר, החי במים ונושם בעזרת זימים. הצעירים עוברים גלגול ובשלב הבוגר מפתחים ריאות ועוברים לנשימת חמצן מהאוויר. בנוסף הם מאופיינים ביכולת לנשום ישירות דרך העור בדיפוזיה לכל אורך חייהם.
סלמנדרות שייכות לסדרת בעלי הזנב שבמחלקת הדו-חיים, יחד עם טריטונים ודומיהם. לבעלי הזנב מבנה גוף המזכיר יותר לטאות מאשר צפרדעים וקרפדות, והזנב נחשב לתכונה "עתיקה" יותר. כלומר, איבוד הזנב בקרב בוגרים בצפרדעים וקרפדות (סדרת חסרי הזנב, המונה הרבה יותר מינים) התרחש בשלב מאוחר יותר באבולוציה של דו-חיים מודרניים. אין המשמעות היא שסלמנדרות "פרימיטיביות" יותר מצפרדעים, אלא שצורת הגוף שמורה יותר בהשוואה לאבות הקדמונים של הדו-חיים של ימינו.
שלוש סלמנדרות על אבן. ניתן לראות במים ראשנים.צילום: אסף אוזן
תפוצה
תפוצתו של המין בעולם מוגבלת לאזורים בישראל, לבנון, סוריה, טורקיה וצפון אירן ועירק[7]. בישראל התפוצה מצומצמת מאד וכוללת אוכלוסייה אחת מבודדת באזור הכרמל, אוכלוסייה גדולה יותר באזור הגליל ואוכלוסייה נוספת במורדות החרמון (דן). עדויות מולקולריות מצביעות על קרבה בין אוכלוסיות הגליל ומורדות החרמון, אך לחצי פיתוח ותשתיות הביאו לניתוק אוכלוסיות וירידה חדה בשונות הגנטית[8]. אוכלוסיית הכרמל נחשבת לקטנה מאד ומבודדת בהשוואה לאוכלוסיית הסלמנדרות של הגליל. היא גם האוכלוסייה הדרומית ביותר של המין הזה בעולם, ונחשבת לרגישה במיוחד[9,10].
מסיבות אלו אנו מבקשים בכל לשון של בקשה להימנע מהפרעה באזורי המחייה של הסלמנדרות. מדובר במין רגיש שבית הגידול שלו נמצא בסכנה מתמדת. הרבייה מתבצעת בבריכות ושלוליות קבועות, וכל הפרעה עלולה לפגוע בהשרדות של דור שלם. בגלל מספר הפרטים המצומצם ממילא (נמצא בירידה מתמדת. ורבורג, 2007), ישנה חשיבות מכרעת להשרדות כל פרט ופרט, ולכן האוכלוסיה נמצאת במעקב מתמיד.
צילום: אסף אוזן
מצב שימור
הסלמנדרה מוכרת כמין בסיכון נמוך על ידי ה-IUCN, אך הערכת המצב של המין הינה מ-2009, וחלו מאז שינויים רבים, ככל הנראה לרעה. בישראל היא מוכרזת כמין בסכנת הכחדה ("מין אדום") בגלל רגישותו של המין לזיהום, הרס בתי גידול, איסוף ובעיקר אובדן בתי גידול.
רשות הטבע והגנים מבצעת מעקב אחר אוכלוסיות סלמנדרות שונות ברחבי הארץ, וכדאי להעביר להם דיווחים על סלמנדרות באזורים השונים. כמו כן נערך מחקר ארוך טווח (כ-25 שנים) בראשותו של פר' מיכאל ורבורג ז"ל, על הסלמנדרות ברכס הכרמל, וחלק מתוצאות המחקר מופיעות ברשומה זו.
צילום: אסף אוזן
סכנות ואתגרים
כפי שנכתב, לחצי הפיתוח והתשתיות הם המסכנים העיקריים את עתידו של המין בישראל. נוסף על כך, דו-חיים רגישים במיוחד לזיהום מקורות המים, משום שהם מבצעים דיפוזיה של חמצן וחומרים נוספים דרך העור. סלמנדרות הן גם בעל חיים פופולרי בקרב מגדלים שונים, וייתכן שאחת הסיבות לכך (מעבר לזה שהן חמודות מאד) היא אורך החיים המרשים שלהן.
אובדן בתי הגידול לטובת פיתוח אנושי מביא גם לקיטוע בתי הגידול ופיצול אוכלוסיות, דבר המביא בתורו להקטנה משמעותית בשונות הגנטית. שונות גנטית חשובה לבריאותה של האוכלוסיה, משום שיש יותר תכונות "לברור" מהן במצב של עקה, שינוי בבית הגידול ועוד (אבולוציה, אתם יודעים).
אתגר נוסף המרחף תמיד מעל כלל אוכלוסיית הדו-חיים בעולם הן פטריות המדביקות אותם וגורמת למותם. עד כה פטריות אלו לא היו מוכרות מהעולם הישן[11], אך בשנים האחרונות מתגלים מקרים פגיעה בדו-חיים גם באזורנו, וישנה טענה כי אוכלוסיית הסלמנדרות של גרמניה בסכנה חמורה בגלל אותן פטריות "טורפות"[12]. ייתכן שהדבר נובע מהעברה של בעלי חיים נשאים בין יבשות שונות, בעיקר בצורה בלתי חוקית. יש לציין שהדבר נתון במחלוקת, וישנם הסבורים כי הפגיעה הקשה בדו-חיים מתרחשת בגלל שינויים אקלימיים[13].
נוסף על כל אלו, הכנסה של דגי גמבוזיה למקורות מים מתוקים כהדברה ביולוגית של יתושים, פוגעת באופן ניכר, ובמקרים מסויימים מונעת לחלוטין רבייה של אוכלוסיית סלמנדרות בצפון הארץ בשל טריפה של ראשנים[14]. כפי שכבר נכתב, ראשני סלמנדרה טורפים זחלי יתושים ודי בהם כדי להדביר אותם.
דוגמת הצבע ייחודית לכל פרט ומאפשרת זיהוי אינדיבידואלי.צילום: אסף אוזן
רעל
כפי שמרמזים צבעי האזהרה של הסלמנדרה, מדובר בבעל חיים שלא כדאי לאכול. הסיבה לכך היא רעלנים חזקים (אלקלואידים) הנקראים "סמנדרין" (Samandarin) הגורמים להתכווצויות שרירים חזקות ופגיעה במערכת העצבים, בחולייתנים בעיקר. הרעלן מופרש מבלוטות המרוכזות בחלק הגבי של הגוף ובעיקר בקרבת הראש. כמויות קטנות של הרעלן נמצאו גם ברקמות פנימיות כדוגמת הכבד, שחלות והאשכים, אך בריכוזים הקטנים פי 10 מאלו שעל העור[15]. במחקר על המין Salamandra salamandra זוהה רעלן נוסף בשם Samandarone, שהוא כנראה פוטנטי פחות. ניתן להניח שגם במין המקומי קיים ריבוי רעלנים.
הרעלנים שעל העור מספקים הגנה מפני טריפה, אך גם הגנה מפני דלקות וזיהומים במקרי פציעה[15].
מסתתרת בין הצמחיה.צילום: אסף אוזן
מקורות
[1] Warburg, MR. 2009. Age and size at metamorphosis of half-sib larvae of Salamandra infraimmaculata born in the laboratory and raised singly under three different food regimes.
[3] החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 5. זוחלים ודו-חיים.
[7] מפת תפוצה של הסלמנדרה המצויה, מתוך האתר של ה-IUCN.
[10] Goldberg, T. et al. 2009. Sequence Analysis of Mitochondrial DNA in Salamandra infraimmaculata Larvae from Populations in Northern Israel
[11] Kaiser, J. 1998. Fungus May Drive Frog Genocide
[13] Pounds, AJ. Masters, KL. 2009. Amphibian mystery misread
[15] Dietrich, M. Werner, P. 2005. Variability of alkaloids in the skin secretion of the European fire salamander (Salamandra salamadra terrestris)
הינה עמותה התנדבותית ללא מטרות רווח להנגשת מדע לציבור, המורכבת מצוות מדענים ממגוון תחומים מדעיים
