זיהוי חלל הוא קריטי על מנת לעדכן את משפחתו בדבר מותו, להביאו לקבורה, להתיר הלכתית את אשתו העגונה במידה והיה נשוי וכמובן על מנת להפסיק לחפשו. אגף זיהוי חללים בצה"ל עוסק בזיהוי חללים שנפלו בעת מילוי תפקידם בהווה ובעבר. בין המשימות של הענף לאיתור נעדרים והאגף לזיהוי חללים בצה"ל בשנים האחרונות נכללו אירוע התרסקות מטוס הקרב במכתש רמון, נגמ"שים וטנקים שהתפוצצו בעת לחימה ברצועת עזה והתרסקות מסוק היסעור ברומניה. זאת במקביל לחיפוש ואיתור שרידי חללים ממלחמת השחרור ואחריה שנעלמו לפני עשרות שנים.
 
שיטות הזיהוי מתחלקות לשיטות זיהוי שאינו רפואי וזיהוי רפואי. זיהוי שאינו רפואי נעשה על בסיס היכרות עם החלל, אמצעי זיהוי שברשותו כמו דיסקית זיהוי או תעודת זהות, נסיבות האירוע שבו נפל וטפסי שיבוץ המספקים מידע לגבי החיילים שנמצאו במקום. זיהוי זה מחייב הצגה של החלל בפני משפחתו וחשוף יותר לשגיאות. זיהוי רפואי יעשה במצבים בהם בעקבות מצב הגופה לא ניתן להציגה לקרובי המשפחה או למכרים לצורך זיהוי ויזואלי או שהגופה אינה ניתנת לזיהוי. שיטה זו ארוכה יותר אך אמינה יותר ונעשית על בסיס השוואה בין נתונים רפואיים שנלקחו מהאדם כשהיה בחיים לבין נתונים של החלל.

מספר כלים משמשים את לזיהוי רפואי של חללים:

1. טביעות אצבע - פרויקט סריקת טביעות אצבע ביום הגיוס בבסיס הקליטה והמיון (כיום מיטב) החל מיד לאחר מלחמת יום כיפור. טביעות האצבע נכנסות למאגר ממוחשב המסוגל לזהותן תוך רבע שעה.
2. צילום פנוראמי של השיניים וצילום חלל הפה – הזיהוי נעשה על ידי בדיקת צורת שורשי וכותרות השיניים, טיפולי שיניים שונים או היעדר שיניים מסוימות. השיניים הן עמידות מאוד ולכן בעלות שימוש לזיהוי.
3. דגימת  DNA – הדגימה מתקבלת באמצעות דגימת דם (מהאצבע) ביום הגיוס ומוכנסת למאגר זיהוי ביולוגי של צה"ל המשמש אך ורק לצורך זיהוי חללים. המאגר חסוי וניתן אישור לגורמי בטחון אחרים להשתמש בו רק במקרים חריגים – של זיהוי חללים ונעדרים. בשיטה זו בודקים התאמה בין סמנים גנטיים המצויים ב- DNA שמופק משרידים ביולוגיים כמו שיניים או שיער, לבין דגימת ה-DNA שהחלל נתן בעודו חי, או של קרובי משפחתו.

זיהוי חללים באמצעות DNA שימושי בעיקר כאשר ישנו קושי בזיהוי באמצעות ממצאים פיזיים ובשיטות האנתרופולוגיות המקובלות. בנוסף, ישנם יתרונות רבים לשימוש ב-DNA  כאמצעי זיהוי, שכן זו מולקולה שבתנאים מתאימים יכולה להישמר מאות שנים - וכן ניתן להפיק מדגימה מזערית של חומר מן החי DNA בכמות המאפשרת ניתוח וקבלת מידע הנדרש לזיהוי.
 
היחידה המטכ"לית לטיפול בחללים פעלה לראשונה כמסגרת עצמאית במלחמת לבנון השניה. הצורך עלה בעקבות הדרישה לזהות כמות גדולה של חללים בזמן קצר וללא הסתמכות על המכון לרפואה משפטית באבו כביר. ביחידה הוקמה לאחרונה מעבדת DNA עצמאית, המאפשרת ביצוע תהליך התאמה וזיהוי פנימי מהיר, בתוך המסגרת הצבאית, ללא עירוב גורמים חיצוניים ובפרק זמן קצר יחסית לעומת כשמונה שעות בעבר. בנוסף לדגימות חדשות שנוספות למערכת, דגימות ישנות שקיימות מומרות בימים אלו למערכת ממוחשבת על מנת לאפשר זיהוי של נעדרים ותיקים. כאשר איש יחידת הזיהוי מגיע לזירה הוא מבצע סדרת פעולות ראשית הוא בודק סימנית זיהוי חיצוניים של החלל, כמו דסקיות זיהוי על הצוואר ובנעליים, או תעודה מזהה. לאחר מכן לוקח טביעת אצבע, ומעביר את התוצאה למוקד היחידה, לקבלת זיהוי בזמן אמת. במידה ולא ניתן לקחת טביעת אצבע, עוברים לבדיקות מעמיקות יותר כמו צילום שיניים ודגימת DNA.

בנוסף לתפקידו בזיהוי חללי צה"ל מערך זיהוי החללים עוסק גם בזיהוי חללי אויב לצורכי משא ומתן בחילופי שבויים וגופות. כמו כן הוא משתתף גם בזיהוי הרוגים באירועים רבי נפגעים. הפיגוע בבורגס בולגריה מהווה דוגמה ליעילות של מערך זיהוי החללים.  נציגי צה"ל הגיעו למקום, ביצעו בדיקות בשטח ובאמצעות מערכות תקשורת שידרו נתונים לישראל וקיבלו זיהוי טביעות אצבע באופן כמעט מיידי, בנוסף לבדיקות כמו צילומי לסת ודגימת DNA.
 
חשוב לציין שהיחידות הצבאיות ומקבילותיהן בגופי החירום והביטחון יודעות לטפל בעשרות אירועי חללים ונעדרים בו זמנית, אך במידה ויתרחש אירוע רב נפגעים המוני כמו אסון טבע גדול או פעולת איבה בקנה מידה לאומי, המערכות יתקשו לעמוד בעומס ובכמויות. במקרה שכזה יתכן שהאיתור והזיהוי ימשכו זמן רב מאוד ואף יהיו נעדרים שלא יזוהו לעולם, כפי שקרה באסונות גדולים במקומות אחרים בעולם.

 

מקורות:

1. דנ"א מדגימות ישנות ואיתור חיילים נעדרים: היבטים מדעיים, אתיים, תאולוגיים ומשפטיים.
2. אתר הענף לאיתור נעדרים.
3. זיהוי פלילי – המדע בשירות החברה.
4. ריאיון עם ראש ענף זיהוי חללים וקבורה ברבנות הראשית בדימוס.
5. מערך הזיהוי הדנטלי בצה"ל.