כאשר עוקץ אותנו יתוש, אנחנו בדרך כלל מנסים לגרש אותו. לא כך במקרה של ליאור קסטנברג, שבחר לשלוף את מצלמתו ולתעד את היתושה שעקצה אותו מקרוב (כאשר בטנה מלאה בדמו).

איך אנחנו יודעים שמדובר ביתושה? בקרב יתושים ממשפחת היתושיים (Culicidae), רק הנקבות מסוגלות למצוץ דם. גם הזכרים וגם הנקבות ניזונים מצוף פרחים. אולם, בעוד הזכרים מסתפק בדיאטה צמחית בלבד הנקבות זקוקות גם למנות דם עשירות ברכיבים תזונתיים על מנת שיוכלו לייצר כמות גדולה של ביצים.

עקיצת יתוש היא יותר מסתם מטרד – יתושים מסוגלים להעביר מחלות שונות. למשל, יתושי האנופלס מעבירים את הטפיל הגורם למחלת המלריה, הקוטלת מאות אלפי בני אדם בשנה. יתושים מסוגלים להעביר מחלות אחרות, למשל את הנגיפים הגורמים למחלת הדנגי ולמחלת הזיקה, שנקשרה לפגיעות חמורות בעובר. בעוד שהמחלות הללו לא מועברות בישראל, היתושים כאן מסוגלים לעתים להעביר את מחלת קדחת מערב הנילוס , שעלולה לגרום לדלקת קרום המוח ואחראית על עשרות מקרי אשפוז בשנה ולעתים גם על מקרי מוות (בעיקר באוכלוסיות סיכון – כמו קשישים ומדוכאי-חיסון).

סרטון: עקיצה בשתי שניות – צילם ליאור קסטנברג. 

ובכל זאת, ניתן להתפעל מהמנגנונים האלגנטיים בהם נקבת היתוש מותאמת למצוץ דם. היתושה מאתרת את הקרבן ממרחק עשרות מטרים באמצעות חישת פחמן דו-חמצני (CO2) אותו הוא פולט בנשימה. במרחקים קרובים יותר, היתושה חשה סמני ריח נוספים, וגם נעזרת בחוש הראיה ובחישת טמפרטורה. ברגע שהיא נוחתת על הקרבן, היא מחדירה את חדק המציצה שלה לעורו. חדק המציצה בנוי כמו צינור בעל קצה מחודד המאפשר חדירה של העור. גמישות חדק המציצה ויכולת החישה העדינה של היתושה מאפשר לה לאתר כלי דם עדינים בקלות, ברמת דיוק שכל אחות הייתה מקנאת בו. החדק לא משמש רק לשאיבת נוזל, אלא גם להזרקה של רוק לתוך הגוף. הרוק מכיל חומרים שמונעים את קרישת הדם, וכך מאפשרים את המשך המציצה. בחלק ממיני היתושים הרוק מכיל גם חומר שמאלחש את  אתר הדקירה – כך שהנעקץ לא יחוש במציצת הדם בזמן אמת, ואולי ינסה לסלק את היתושה. הרוק שהיתושה מפרישה לאתר הדקירה הוא גם הגורם לגירוד והנפיחות האופייניים לעקיצה. בשביל להוסיף למסיבה, במידה והיתושה נדבקה במחוללי-מחלה בארוחת הדם הקודמת, אף הם עלולים לעבור ברוק.

גם בטנה של היתושה מותאמת לפעילות מציצת הדם – ומתרחבת באופן ניכר כשהיתושה ניזונה. כמו כל החרקים, גם יתושים מכוסים בשלד חיצוני קשיח שלא יכול להתרחב. עם-זאת, בין לוחיות השלד ישנם קרומים גמישים שמתרחבים במהרה, ומאפשרים אחסון של יותר נפח דם. קרומים אלו גמישים ושקופים, וניתן לראות דרכם את התמלאות מערכת העיכול בדם אדום.

ההבנה של כיצד עקיצת היתוש מתבצעת חשובה לא רק בשביל העניין והיופי, אלא גם משפרת את ההבנה שלנו על הדרך בה מחלות מועברות על-ידי יתושים. בעתיד, הבנה זו ויכולה לסייע לנו לפתח דרכי התמודדות עם אותן מחלות. בינתיים, מוזמנים להתרשם מתמונות נוספות המתעדות את תהליך מציצת הדם.

נקבת אדס כספי (Aedes caspius) מחדירה את חדק המציצה דרך מכנס ג'ינס.

נקבת אדס מפוספס – הטיגריס האסיאני (Aedes albopictus), בארוחת דם

לקריאה נוספת

• כיצד נקבת היתוש מאתרת את האדם? כתבה במכון Caltech, המבוססת על מאמר שפורסם ב-Current Biology.
• כתבה ב- National Geographic: כיצד חדק המציצה של יתושת האנופלס משמש למציאת כלי דם
• לדף הפייסבוק של הצלם: Space Invaders – Macro Photography by Lior Kestenberg

בתודה לד"ר גיל סתיו על סיועו בהכנת הידיעה.