רגע, צריך להסביר כאן כמה דברים.
דבר ראשון, מחקר קליני תזונתי ועוד ישראלי הוא עניין מיוחד יחסית. מחקרים קליניים הם עניין יקר מאד ובתזונה יש כמה בעיות בתכנון. במחקר קליני החוקרים שולטים כמעט בכל מה שקורה במחקר, בניגוד למחקרים תצפיתיים שפשוט... מתצפתים. במחקר קליני תזונתי מחלקים את המזון למשתתפי המחקר, או עוקבים אחר המשתתפים בזמן אמת בצורה טובה יותר מבמחקר תצפיתי, ובוחנים את השפעות התזונה גם כן בזמן אמת. הנדירוּת של המחקר הזה מתאפיינת גם בשימוש בכלי מאד מעניין – MRI (דימות תהודה מגנטית). מחקרי תזונה לא משתמשים הרבה ב-MRI כדי לבדוק סוגיה קריטית, שהיא כמות השומן בחלוקה למדוריו ולאיברים השונים. צריך להבין, לא כל רקמות השומן בגוף שוות. יש רקמות שמדאיגות אותנו יותר ויש שפחות. חלק מהציבור יודע כבר שהשומן הבטני וזה שנמצא באיברים מסוימים, כמו הכבד או הלבלב, מדאיגים מאד. שיטות מדידה רגילות של שומן, כמו המשקל המעצבן הזה מחדרי הכושר (שהוא אגב, גרוע מאד, אל תסתמכו עליו על כלום) לא מסוגלות למדוד בצורה מדויקת את רקמות שומן אלו. אבל MRI כן.
 
מה זו תזונה ים-תיכונית דלת פחמימות? התזונה הים-תיכונית היא תזונה שמתבססת על מה שאוכלים במקומות מסוימים באגן הים התיכון (ספרד, ישראל, יוון ועוד). תזונה זו עשירה בדגנים מלאים, קטניות, ירקות, פירות ואגוזים. ביצים ומוצרי חלב (בדגש על יוגורט) משולבים בצורה פחות קבועה, וכמו כן גם בשר עוף ודגים. בשר אדום, נקניקים מתועשים, מזונות מעובדים מאד, וסוכר פשוט – במיעוט. יש גם שילוב נרחב של שמן זית ואפילו יין אדום במידה.
תזונה דלת פחמימות היא שם קוד להרבה מאד דפוסי תזונה שונים שהמשותף להם – הפחתת הפחמימות מ-45–65 אחוז מהתזונה, כמו בתזונה מערבית או ים-תיכונית, לפחות מ-45 אחוז.
 
במחקר עצמו השתתפו 278 מתנדבים בעלי השמנה בטנית או בעיות בשומני הדם (דיסליפידמיה) שאינם פעילים גופנית. הגיל הממוצע היה 48, ו-89 אחוזים היו גברים. המתנדבים חולקו באקראי לשתי קבוצות שוות בנות 139 משתתפים שקיבלו תזונה דלת פחמימות ים-תיכונית או תזונה דלת שומן (אסטרטגיה ישנה יחסית ומקובלת ומבוססת שהיוותה את קבוצת הבקרה). שתי הקבוצות קבלו לכאורה את אותה כמות קלוריות. הקבוצות הללו חולקו בנוסף לכך לשתי קבוצות נוספות: כאלו שידרשו לבצע פעילות גופנית, וכאלו שלא. את הצריכה התזונתית בדקו בעזרת שאלון תכיפות תזונה, ואת רקמות השומן השונות – באמצעות MRI.
 
המחקר עקב אחר המשתתפים במשך 18 חודשים, בהם הודגמה הפחתה באחוזי צריכת הקלוריות בשתי הקבוצות, הפחמימות אצל הדל-פחמימתיים והשומנים אצל הדל-שומניים.
אך מה עם התוצאות המעניינות? נתחיל מהמעניינת ביותר - קבוצת הדל-פחמימות-תיכונית הפחיתה את השומן בכבד, סביב הלב ובלבלב, ללא תלות באבדן משקל (!) - זו אכן תגלית חדשה יחסית. כלל הקבוצות ירדו בערך אותו משקל – 2.8 עד 3.1 ק"ג. אולם, בקבוצת הדל-פחמימות ירד יותר היקף המותניים של המשתתפים (5.2 ס"מ הפחתה לעומת  2.5 ס"מ), וזוהי אינדיקציה לא רעה לשומן בטני. אלו שהיו פעילים גופנית אף הצליחו לשמור על ההפרש בצורה ארוכה יותר למשך 18 החודשים. בגזרת רקמות השומן השונות, קבוצת הפעילות הגופנית הפחיתה באופן מובהק את השומן הבטני בניגוד לאלו שלא בצעו.
 
יש עוד מדדים מרתקים רבים אחרים שנבדקו במחקר, ביניהם השפעה על שומני הדם, אך מה שבאמת ייחודי הוא ההשפעה הספציפית של דפוסי תזונה ואורח חיים על רקמות שומן שונות.
אפילו שמדובר במחקר שנחשב לאיכותי (אולי האיכותי ביותר שניתן לבצע כיום בתחום התזונה), יש לא מעט סייגים:
המחקר בחן בעיקר גברים שמנים ובממוצע בגיל העמידה; ה-MRI לא חישב את אחוז השומן הכולל בגוף, דבר שמשפיע מאד בפני עצמו; שיטת ניטור התזונה אינה המועדפת כאשר מדובר על אוכלוסיות בסדר גודל כזה, ואי אפשר להבין אילו רכיבי תזונה היו מקושרים יותר או פחות להשפעות; לא ניתן לדעת האם היו הבדלים אמיתיים בין כמות הקלוריות שהכניסו או הוציאו לבסוף המשתתפים בדפוסי התזונה השונים.
כל אלו בהחלט מפחיתים מהיכולת שלנו להקיש מהמחקר הזה הנחיות. עם זאת, התוצאות הללו מבטיחות והמחקר עוד נמשך וכך גם המעקבים. "חד קרן" מחקרי תזונתי זה ימשיך לספק לנו פרטים מעניינים על השפעות התזונה ואורח החיים על רקמות השומן בגוף עוד הרבה זמן, ואין ספק שזוהי מגמה מבורכת וגאווה ישראלית.
 
לקריאת המאמר המקורי לחצו כאן.