למרות שאנחנו לא אוהבים להיות בודדים, ולרוב שמחים בחברתם של אחרים, בידוד הוא מאוד, מאוד חשוב. לפחות, זה המצב מבחינה אבולוציונית – בידוד של פרטים מוביל להבדלה גנטית בין תתי-אוכלוסיות ואוכלוסיות, ומאפשר להן לצבור שינויים גנטיים ועם הזמן גם להפוך למינים נפרדים. למעשה, מדענים חוקרים כבר שנים רבות את ההשפעה של בידוד והפצה על מעבר גנים, דינמיקה של אוכלוסיות, והיווצרות מינים חדשים.
הדוגמה הקלאסית שעולה לנו לראש כשמדברים על בידוד היא של איזו ציפור שמגיעה לה לאי נטוש לגמרי במקרה ומולידה צאצאים. היא וצאצאיה נמצאים כעת תחת לחצי ברירה שונים מאוכלוסיית המקור, ולכן יתפתחו למין חדש. אך למעשה, בידוד לא חייב לכלול רכיבים של ברירה טבעית, אלא יכול להוביל גם לאבולוציה נייטרלית. חומר הבסיס עליו פועלת האבולוציה הוא מגוון גנטי, ושינויים אקראיים בגנום שלנו מתרחשים תמיד. לפעמים הם בעלי השפעה, אך לרוב לא – אלו נקראים מוטציות נייטרליות. מסיבות מתמטיות שלא ניכנס אליהן כעת, באוכלוסיה מבודדת לחלוטין, במיוחד באוכלוסיה קטנה, השונות הגנטית יורדת עם הזמן. לעומת זאת, כאשר יש מעבר גנים בין אוכלוסיות שונות, או בין תתי-אוכלוסיות, המגוון הגנטי יכול להישמר. כך, ניתן להשתמש בניתוח של מגוון גנטי בין פרטים שונים, ובהתחשב במרחק הגיאוגרפי ביניהם, לקבל פרופיל גנטי – פרטים מאותה האוכלוסיה צפויים להיות דומים זה לזה גנטית. הבדלים גנטיים, שאינם נמצאים בקורלציה עם מרחק גיאוגרפי, צפויים להעיד על בידוד רבייתי, וחילוף גנים מועט.
בשיטות אלו השתמשו חוקרים מארצות הברית כדי לאפיין את הדינמיקה של אוכלוסיות חולדות חוף (Rattus norvegicus) באי מנהטן, ניו יורק, במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Molecular Ecology. החוקרים דגמו מעל ל-300 חולדות מרחבי מנהטן, וריצפו את הגנום של כל אחת מהחולדות. אז, הם השוו הבדלים בשינויים נקודתיים בקוד הגנטי (המכונים SNPs) בין כל הפרטים. החוקרים מצאו שבעוד שכל החולדות משתייכות לאוכלוסיה הומוגנית בצורה מפתיעה (ועוד על כך בהמשך), יש שתי תת-אוכלוסיות מובהקות – אחת ב-uptown, ואחת ב-downtown. או, באנלוגיה ישראלית – תת-אוכלוסיה "צפונבונית" ותת-אוכלוסיה "דרומית".
ומה לגבי ה-midtown של מנהטן, האזור שמפריד בין הצפון והדרום? גם שם יש חולדות, אבל הן מאופיינות במגוון גנטי נמוך, גודל אוכלוסיה קטן (כפי הנראה), ומספר יחסית גבוה של מהגרים צפונבונים ודרומים. כל אלו יחדיו מעידים על כך שה-midtown מהווה מחסום לחילוף גנים בין הצפון והדרום, לפחות במידה כלשהי, ובכך יוצר בידול בין החולדות הצפונבוניות לדרומיות. מדוע? כפי הנראה התשובה תלויה בבית הגידול הספציפי של החולדות.
חולדות החוף הן מה שקרוי בעגה המקצועית ״מין מלווה אדם״. מוצאן כנראה במזרח אסיה, אך הן חובבות בתי גידול עירוניים, והצליחו להתפשט עם האדם (דרך ספינות ונתיבי סחר בינלאומיים) לכל העולם. פחות או יותר בכל מקום בו תמצאו אנשים – תמצאו גם חולדות.
האוכלוסייה של מנהטן מאוד קרובה גנטית לחולדות של צפון אירופה ובריטניה, ושם כנראה מוצאן. כמעט כל החולדות במנהטן מראות פרופיל גנטי של חולדות בריטיות/אירופאיות (אותה הומוגניות שהזכרתי קודם), מה שמעיד באופן מפתיע על מעט מאוד עירבוב עם חולדות ממוצא אחר. מאוד מפתיע בהתחשב בחשיבותה של ניו יורק כמוקד סחר בינלאומי. אך לא כל מנהטן זהה – בעוד שב-uptown וב-downtown יש איזורי מגורים, רוב ה-midtown הוא אזור מסחרי. המיעוט במגורים כנראה מוביל למיעוט במזון זמין ובחצרות, בית גידול חביב עבור חולדות לחפור מחילות וקנים. אי לכך, כנראה שהאוכלוסיה הקבועה ב-midtown מצומצמת, ומיעוט של חולדות צפונבוניות ודרומיות עוברות דרכו ומתרבות זו עם זו.
מינים נפרדים של חולדות צפונבוניות ודרומיות כנראה לא יצאו מכאן, אבל המחקר הזה מתלווה לשורה ארוכה של מחקרים שבוחנים כיצד הטבע בסביבה העירונית מגיב לבתי הגידול הייחודיים שהאדם מספק לו. בפרט, איך תתי-אוכלוסיות נבדלות יכולות להופיע אפילו בבית גידול עירוני שנראה לנו אחיד לחלוטין. זוהי תזכורת יפה לכך שאבולוציה מתרחשת תמיד, ובכל מקום - אפילו מתחת לאף שלנו.
 

קריאה נוספת:

1. המאמר המקורי
2. כתבה על המאמר