מחקר חדש "ניצל" את העובדה שגם כלבים ועכברים לוקים בהתנהגות כפייתית כדי לאתר גנים שחשודים כגורמים ל-OCD. כך נמצאו ארבעה גנים שמוטציות בהם עשויות להשפיע על הסיכוי ללקות בהפרעה.
 
אולי מפתיע לגלות כי לא רק בני אדם, אלא גם בעלי חיים אחרים, סובלים מהפרעה כפייתית. חישבו על כלב שרודף אחר הזנב של עצמו - זו התנהגות נורמטיבית. הרדיפה אחר הזנב מקבילה לכך שאנחנו, בני האדם, שוטפים ידיים. עכשיו דמיינו שהכלב לא מפסיק לרוץ בסיבובים סביב עצמו במשך מספר דקות - זו כבר התנהגות שאינה נורמטיבית והיא מקבילה לאדם שירחץ ידיו שוב ושוב בכפייתיות. בבני אדם, במקרים רבים התנהגות כפייתית הולכת יד ביד עם מחשבות טורדניות (אובססיביות בלעז) - מחשבות, דחפים ודימויים חוזרים ומתמשכים, שגורמים לחרדה או למצוקה אצל החווה אותם. לדוגמה, פחד מחיידקים או צורך שדברים ייעשו תמיד בצורה מסוימת. השילוב בין מעשים כפייתיים ומחשבות טורדניות הוא המאפיין העיקרי של הפרעה טורדנית כפייתית, המוכרת לרובנו כ-OCD) Obssesive Compulsive Disorder). מכיוון שאנחנו לא יכולים לשאול בעלי חיים מה הם חושבים, במקרה שלהם אנו מתייחסים להפרעה כפייתית בלבד, ולא ל-OCD. בכלבים הפרעה זו מוכרת לעומק, והיא נקראת - הפרעת כלבים קומפולסיבית (Canine CD).
 
אבל לפני שנקדים את המאוחר, נחזור שנייה לבני אדם. אף שמחקרים קודמים מרמזים כי ל-OCD יש בסיס גנטי (וגם סביבתי, כמובן), קשה לזהות באילו גנים בדיוק מדובר ואין הסכמה בין מחקרים שונים. הקושי באיתור גנים שקשורים בוודאות ל-OCD נובע מבעיה מוכרת בעולם הגנטיקה - מספר קטן מדי של נבדקים, שלא מאפשר להגיע לתוצאות חד משמעיות.
בשביל למצוא בבני אדם גנים שקשורים להפרעה או לתכונה מסוימת, מתוך אלפי גנים אפשריים, יש צורך בעשרות אלפי נבדקים. במחקרים קטנים יותר גם אם נמצא גן חשוד, לא נוכל להסיק שהוא באמת קשור לסיכון לסבול מ-OCD. עד כה מחקרים קטנים כאלו שהתמקדו ב-OCD מצאו כמה גנים חשודים, אך המסקנה הייתה שהקשר שלהם ל-OCD "גבולי".
 
חוקרים ממכון ברוד של הארוורד והמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT)  נקטו בגישה שונה. הם החליטו לחפש גנים חשודים במעורבות ב-OCD בבעלי חיים שסובלים גם הם מהתנהגות כפייתית: כלבים ועכברים. ההנחה היא שתכונות דומות בבעלי חיים שונים מקודדות על ידי גנים שמורים אבולוציונית, קרי גנים שלא השתנו הרבה בין שושלות מרוחקות זו מזו - כך שגנים שמקושרים להתנהגות כפייתית בכלבים ובעכברים יהיו קשורים להתנהגות שכזו גם בבני אדם. אחד היתרונות בעבודה עם בעלי חיים הוא שאין צורך בעשרות אלפי נבדקים. השונות הגנטית נמוכה יותר בחיות מעבדה, כך שיש פחות ״רעש״ ולכן ניתן להסיק מסקנות חותכות יותר לגבי גנים חשודים.
 
המחקר כלל שני שלבי עיקריים.
בשלב הראשון, יצרו החוקרים רשימה גדולה של גנים אפשריים הקשורים ל-OCD. הגנים האפשריים הגיעו משלוש אוכלוסיות שונות. הקבוצה הראשונה כללה גנים שנמצאו כקשורים להתנהגות כפייתית בכלבים ובעכברים. הקבוצה השנייה כללה גנים שנמצאו כקשורים בבני אדם לתסמונת הספקטרום האוטיסטי (ASD), הפרעה אחרת המקושרת ל-OCD. כמו OCD, הפרעה זו מאופיינת בהתנהגות כפייתית. בנוסף, במקרים רבים חולים סובלים משתי ההפרעות יחד - מה שיכול להצביע על מקור גנטי משותף. הקבוצה השלישית כללה גנים שנמצאו במחקרים קודמים בבני אדם כבעלי קשר גבולי ל-OCD. בסופו של שלב זה הייתה ביד החוקרים רשימה של 608 גנים שחשודים כקשורים ל-OCD, בבני אדם, בכלבים ובעכברים.
בשלב השני, עם רשימת הגנים ביד, בחנו החוקרים את אותם 608 גנים חשודים בבני אדם בלבד - בקבוצה של 600 איש הסובלים מ-OCD, מול קבוצת ביקורת של 600 איש בריאים. בסוף שלב זה, הצליחו החוקרים לזהות ארבעה גנים שקשורים באופן מובהק לסיכון מוגבר ללקות ב-OCD - שמוטציה מסוימת בכל אחד מהם הופיעה בהרבה מנבדקי קבוצת הניסוי (חולי OCD) אבל לא בקבוצת הביקורת (נבדקים בריאים).
 
מדוע היו זקוקים החוקרים לשלב הראשון? במבט ראשון, נדמה שהחוקרים יכלו לדלג על שלב איתור הגנים החשודים, ופשוט להשוות את הרצף הגנטי של 600 החולים לעומת 600 הבריאים. אולם, כאן בדיוק מופיעה בעיית מספר הנבדקים. כשאנחנו מחפשים גנים חשודים לא מוכרים מתוך כל הרצף הגנטי, יש צורך באלפי נבדקים כדי לקבוע שגן מסוים קשור להפרעה באופן חד משמעי. לעומת זאת, כשהמחקר מתמקד מראש בכמות מוגבלת של גנים (במקרה הזה, 608), מספיק מספר קטן בהרבה של נבדקים כדי להסיק שגן מסוים קשור באופן ברור להפרעה.
 
מי הם אותם ארבעה גנים שנמצאו כקשורים ל-OCD במחקר?
זהותם של ארבעת הגנים האלה מעניינת במיוחד - כולם קשורים למסלול מוחי שנקרא המסלול הקורטיקו-סטריאטלי (Corticostriatal). למסלול זה תפקיד חשוב במה שנקרא "התנהגות מוכוונת מטרה" - בחירת ההתנהגות המתאימה למטרה אותה אני רוצה להשיג והביצוע שלה בפועל. מסלול זה ידוע כבר זמן מה כאחד מאזורי המוח העיקריים שמושפעים ב-OCD. לדוגמה, אדם נורמטיבי ישטוף ידיים במטרה לנקות את ידיו. ברגע שהידיים יהיו נקיות מספיק, הוא יבין כי מטרתו הושגה ויפסיק ברחיצה. ההשערה היא שבאדם שסובל מ-OCD יש בעיה בתהליכים הללו, ולכן הוא יחזור על ההתנהגות שוב ושוב, אפילו שהמטרה - ניקיון הידיים - כבר הושגה.
 
לסיכום, המחקר הנוכחי מציע שיטה מקורית ופשוטה להתמודד עם בעיה מוכרת בגנטיקה, הצורך במספר נבדקים רב, על ידי התבוננות בגנים לא רק בבני אדם אלא גם בבעלי חיים אחרים. בעתיד גישה דומה עשויה לסייע למצוא גנים שקשורים להתנהגויות והפרעות נוספות שמשותפות לאדם ולבעלי חיים אחרים - מנרקולפסיה ועד להתנהגות אגרסיבית.
בינתיים, בעזרת המידע שהשיגו החוקרים ניתן יהיה לבצע מחקר רב בנושא הבסיס המוחי של OCD, ואולי אפילו לאתר ולפתח תרופות חדשות להפרעה.
 

מקורות ומידע נוסף:

1. המאמר המקורי:
   Ji Noh et al., 2017. Integrating evolutionary and regulatory information with a multispecies approach implicates genes and pathways in obsessive-compulsive disorder
2. כתבה מעניינת על הפרעה טורדנית בכלבים.