בשנים האחרונות גדלה תופעת ההתנגדות לחיסונים. תופעה זו נסמכת על מידע מוטעה והבנה חלקית (לעיתים מתמימות, לעיתים מזדון) של נושא החיסונים ומרכיביהם. טענה חוזרת הנשמעת שוב ושוב מפני מתנגדי החיסונים היא שבחיסונים יש כמות מסויימת של המתכת הרעילה כספית, ומדובר בסכנה בריאותית.

האם טענה זו נכונה? כמובן שלא, אך בחיסונים מסויימים בעבר ובמספר בודד של חיסונים כיום אכן ישנה תרכובת המכילה כספית. אמירת חצי אמת עלולה להיות גרועה משקר: ההשוואה הישירה בין כספית כמתכת ובין תרכובת המכילה כספית היא חסרת משמעות הן מבחינה כימית והן מבחינת פעילות ביולוגית (וכמו-כן מעידה על חוסר בסיסי בהבנה של תחומים רבים בכימיה, ביוכימיה ופרמקולוגיה).

אותה תרכובת מפורסמת נקראת "תיומרסל" (מוכרת גם כ"תימרוסל"), והיא משמשת במספר קטן של חיסונים כחומר מחטא (אנטיספטי) ואנטי-פטרייתי. מדובר בחיסונים הניתנים בבקבוק המכיל מספר מנות חיסון, והמטרה היא למנוע התבססות מזהמים בתוך הבקבוקון לאחר שנפתח. בארץ, אגב, נהוג כבר מספר רב של שנים לתת חיסונים בבקבוקונים חד-מנתיים בלבד ולא ניתן להשיג חיסונים המכילים תיומרסל [1].

מולקולת תיומרסל: אטום הכספית הינו האטום עם הסימון Hg. האטום S בצהוב הינו אטום גפרית. בתמיסת החיסון המולקולה תמצא במקרים רבים בצורת מלח הנתרן שלה.

חשוב להבין כי העובדה שבמולקולת תיומרסל ישנו אטום כספית אינה מעידה בהכרח על רעילות החומר: הדבר דומה לעובדה כי מלח שולחן מורכב מאטומי כלור ואטומי נתרן. כשלעצמם מדובר בחומרים מסוכנים - כלור הינו גז רעיל ונתרן גורם במגע עם מים לשחרור מימן ובעירה שלו. עם זאת, כאשר אטומים אלו מרכיבים יחד תרכובת מדובר בחומר חשוב מאד לחיים, שאינו רעיל כמו כלור או בעל פוטנציאל בעירה כמו נתרן. כלומר - הפעילות הכימית של מולקולה איננה שווה לסך הפעילות הכימית של האטומים המרכיבים אותה: למעשה מדובר באופן פעולה שונה לגמרי, שלא נגזר ישירות מתכונותיהם הכימיות של האטומים בצורתם הטהורה (כלומר, כיסודות). הסיבה לכך נעוצה בקשרים הנוצרים בין האטומים, ובאופן בו הם גורמים לפיזור האלקטרונים סביב המולקולה.

מבחינה כימית תיומרסל הינה תרכובת אורגנית (כלומר תרכובת המבוססת על שלד פחמני), המכילה אטום כספית הקשור לאטום גפרית. פעולתה הביולוגית כנגד מזהמים פוטנציאלים נובעת מיכולתה לפגוע בפעילותם של אנזימים החשובים לפעילות הביולוגית של מזהמים רבים. היא עושה זאת על ידי קשירה בלתי-הפיכה לחומצות אמינו המכילות גפרית. משמעות הדבר שמולקולת התיומרסל "נצמדת" אל חלקים אלו באנזימים וכך גורמת להם לשנות את צורתם המרחבית, דבר המונע מהם לפעול כראוי. בנוסף, מולקולות תיומרסל יכולות לגרום להצפה של תאי חיידקים ביוני סידן, דרך הפעלה מתמדת של תעלות הסידן בדופן תא החיידק. פעולה זו משבשת את פעולת התא וגורמת לו במקרים רבים למוות [2].

מחקרים רבים מעידים כי בכמויות בהן תיומרסל נמצאת בחיסונים, מדובר בתרכובת בטוחה לחלוטין. היא מתפרקת בגוף לאתיל-כספית וחומצה תיאוסליצילית (הדומה מאד לחומצה סליצילית, המשמשת כחומר מוצא לתרופה אספירין) [3]. אתיל-כספית מפונה מהגוף במהרה, ולא גורם לנזק מדיד כלשהו בכמויות הרלוונטיות לחיסונים.
עם זאת, בשל לחץ ציבורי וההבנה כי עדיף שאנשים לא יחששו וילכו להתחסן (גם אם החשש אינו מוצדק) הוצא התיומרסל בהדרגה מחיסונים רבים החל מתחילת שנות האלפיים.

מקורות:
[1] מתוך אתר "חיסונים".
[2] על המולקולה
[3] על בטיחות התיומרסל בחיסונים.

קריאה נוספת:
 למידע נוסף בנושא חיסונים באתר עמותת "מדעת".