אופטלגין, הפחדה שלעולם חוזרת
26/11/2017
כאן חדשות חדשים יחסית, וכנראה מרגישים שהם מפגרים מאחור בהפחדות חסרות שחר. זו הדרך היחידה שלנו להסביר מדוע הם בחרו להצטרף למצעד הטעיית הציבור ולנסות להפחיד מפני דיפירון (אופטלגין).
כבר עסקנו בנושא כשכתבנו על "תחקיר" התרופות הנורא של עושות חשבון (שהשתפרו מאוד מאותה תקופה), אז הנה עיקרי הדברים:
דיפירון (אופטלגין או וי-דלגין) בטוח לפחות כמו משככי כאבים אחרים, ויש לו פחות תופעות לוואי חמורות מלרובם. לפני כמה שנים ערכו בפודקאסט המומלץ "ספק סביר" תחקיר טוב על אופטלגין, בניגוד לתחקירים המופיעים בתקשורת. התחקיר של "ספק סביר" הסתיים בנבואה צפויה: "נשמע שיש כאן את כל המרכיבים העיקריים לסיפור עיתונאי שיחזור על עצמו כל כמה שנים". הנבואה התגשמה, הפעם ב"כאן חדשות".
כפי שסיכמו ב"ספק סביר", תמצית הסיפור העיתונאי היא: "[בישראל] מותר [למכור דיפירון], באחרים לא, מפקירים את הבריאות שלכם". דיפירון הוא תרופה ותיקה שבשנות ה-70 של המאה ה-20 הראו שיש לה תופעת לוואי נדירה בשם אגרנולוציטוזיס (ירידה חדה במספר תאי הדם הלבנים), תופעה שקיימת גם בתרופות רבות אחרות. כ-7% מהלוקים בתופעת לוואי נדירה זו לא ישרדו, על אף קבלת טיפול רפואי. בעקבות המחקר החליטו לאסור על שיווק התרופה בארצות הברית (מדינה שבה נאסר על מכירת ביצי קינדר שמכילות צעצוע, או אפילו על החזקתן), באנגליה, בקנדה ובכמה מדינות נוספות. במדינות אחרות התרופה ניתנת במרשם רופא (גרמניה, אוסטריה ועוד) וישנן מדינות שבהן התרופה נמכרת ללא מרשם (ישראל, ספרד, ברזיל, רוסיה ועוד). מחקרים עדכניים יותר הראו שהמחקר משנות ה-70 הגזים בהערכת הסיכון לאגרנולוציטוזיס, ולמעשה פרופיל הבטיחות של דיפירון דומה או אפילו טוב יותר משל משככי כאבים חלופיים. דיפירון לא מסוכן יותר מפראצטמול ושניהם בטוחים בהרבה מאספירין ומדיקלופנק (וולטרן). כלומר, בניגוד למה שנרמז בכתבה, אופטלגין בטוח לשימוש לפחות כמו משככי כאבים אחרים.
כפי שציינו בכתבה משרד הבריאות סקר ובדק היטב את נושא הדיפירון והחליט (בצדק, לטעמנו) להשאירו על המדפים כתרופה ללא מרשם. זו לא החלטה אוטומטית. במקרים אחרים החלטות המשרד היו שונות – משכך הכאבים ויוקס הוסר מהמדפים וכך גם כדור ההרזייה רדוקטיל ותרופות ותכשירים נוספים.
קל ללקט בפינצטה מקרים יוצאי דופן במטרה להפחיד, כפי שעשו בתוכנית. למשל, מקרי מוות שנגרמו כביכול בגלל חגירת חגורות בטיחות. אך אף אחד לא יקרא להפסיק להשתמש בחגורות בטיחות; הן מצילות חיים. עם זאת, תרופה כמובן אינה חגורת בטיחות ולתרופות אפשר לפעמים למצוא חלופות. אבל, צריך לשקול את הסיכון מול התועלת. האם החלופה בטוחה יותר? האם הימנעות מתרופה אינה מסוכנת יותר מנטילתה? הרי לכל תרופה יש תופעות לוואי וייתכן גם אחוז קטן מאוד של אנשים שיהיו רגישים אליה. למשל, התרופות העיקריות שעלולות לעורר תגובה אלרגית הן אנטיביוטיקות (פניצילין), אספירין ואיבופרופן. דיפירון ופראצטמול, כאמור, בטוחים יחסית. האם מפני שבני אדם יכולים לפתח אלרגיה למגוון חומרים רחב,תרופות, מזון, ארס חרקים, לא נטפל בהמוני חולים שהתרופה עוזרת להם? האם בגלל תופעת לוואי נדירה שמקבלת תשומת לב בתקשורת נאסור על שימוש בתרופה בטוחה יחסית ונגרום לאנשים לעבור להשתמש בתרופות שעלולות לסכן אותם יותר?
אל תתנו לכתבות הפחדה להשפיע עליכם. בנושאים רפואיים התייעצו עם הרוקח או הרופא (כלומר, אנשי מקצוע מוסמכים), והסתמכו על מחקרים אמיתיים ודעות מומחים ולא על תאוריות קונספירציה של מנכ"ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת ושל אנשי כאן חדשות.
ולכם אנשי כאן היקרים, אנחנו עומדים לשירותכם ולעזרתכם (ואתם יודעים את זה, כי כבר פניתם אלינו בנושאים אחרים). תנו לציבור את מה שמגיע לו - מידע אמין מבוסס מחקרים איכותיים.
כבר עסקנו בנושא כשכתבנו על "תחקיר" התרופות הנורא של עושות חשבון (שהשתפרו מאוד מאותה תקופה), אז הנה עיקרי הדברים:
דיפירון (אופטלגין או וי-דלגין) בטוח לפחות כמו משככי כאבים אחרים, ויש לו פחות תופעות לוואי חמורות מלרובם. לפני כמה שנים ערכו בפודקאסט המומלץ "ספק סביר" תחקיר טוב על אופטלגין, בניגוד לתחקירים המופיעים בתקשורת. התחקיר של "ספק סביר" הסתיים בנבואה צפויה: "נשמע שיש כאן את כל המרכיבים העיקריים לסיפור עיתונאי שיחזור על עצמו כל כמה שנים". הנבואה התגשמה, הפעם ב"כאן חדשות".
כפי שסיכמו ב"ספק סביר", תמצית הסיפור העיתונאי היא: "[בישראל] מותר [למכור דיפירון], באחרים לא, מפקירים את הבריאות שלכם". דיפירון הוא תרופה ותיקה שבשנות ה-70 של המאה ה-20 הראו שיש לה תופעת לוואי נדירה בשם אגרנולוציטוזיס (ירידה חדה במספר תאי הדם הלבנים), תופעה שקיימת גם בתרופות רבות אחרות. כ-7% מהלוקים בתופעת לוואי נדירה זו לא ישרדו, על אף קבלת טיפול רפואי. בעקבות המחקר החליטו לאסור על שיווק התרופה בארצות הברית (מדינה שבה נאסר על מכירת ביצי קינדר שמכילות צעצוע, או אפילו על החזקתן), באנגליה, בקנדה ובכמה מדינות נוספות. במדינות אחרות התרופה ניתנת במרשם רופא (גרמניה, אוסטריה ועוד) וישנן מדינות שבהן התרופה נמכרת ללא מרשם (ישראל, ספרד, ברזיל, רוסיה ועוד). מחקרים עדכניים יותר הראו שהמחקר משנות ה-70 הגזים בהערכת הסיכון לאגרנולוציטוזיס, ולמעשה פרופיל הבטיחות של דיפירון דומה או אפילו טוב יותר משל משככי כאבים חלופיים. דיפירון לא מסוכן יותר מפראצטמול ושניהם בטוחים בהרבה מאספירין ומדיקלופנק (וולטרן). כלומר, בניגוד למה שנרמז בכתבה, אופטלגין בטוח לשימוש לפחות כמו משככי כאבים אחרים.
כפי שציינו בכתבה משרד הבריאות סקר ובדק היטב את נושא הדיפירון והחליט (בצדק, לטעמנו) להשאירו על המדפים כתרופה ללא מרשם. זו לא החלטה אוטומטית. במקרים אחרים החלטות המשרד היו שונות – משכך הכאבים ויוקס הוסר מהמדפים וכך גם כדור ההרזייה רדוקטיל ותרופות ותכשירים נוספים.
קל ללקט בפינצטה מקרים יוצאי דופן במטרה להפחיד, כפי שעשו בתוכנית. למשל, מקרי מוות שנגרמו כביכול בגלל חגירת חגורות בטיחות. אך אף אחד לא יקרא להפסיק להשתמש בחגורות בטיחות; הן מצילות חיים. עם זאת, תרופה כמובן אינה חגורת בטיחות ולתרופות אפשר לפעמים למצוא חלופות. אבל, צריך לשקול את הסיכון מול התועלת. האם החלופה בטוחה יותר? האם הימנעות מתרופה אינה מסוכנת יותר מנטילתה? הרי לכל תרופה יש תופעות לוואי וייתכן גם אחוז קטן מאוד של אנשים שיהיו רגישים אליה. למשל, התרופות העיקריות שעלולות לעורר תגובה אלרגית הן אנטיביוטיקות (פניצילין), אספירין ואיבופרופן. דיפירון ופראצטמול, כאמור, בטוחים יחסית. האם מפני שבני אדם יכולים לפתח אלרגיה למגוון חומרים רחב,תרופות, מזון, ארס חרקים, לא נטפל בהמוני חולים שהתרופה עוזרת להם? האם בגלל תופעת לוואי נדירה שמקבלת תשומת לב בתקשורת נאסור על שימוש בתרופה בטוחה יחסית ונגרום לאנשים לעבור להשתמש בתרופות שעלולות לסכן אותם יותר?
אל תתנו לכתבות הפחדה להשפיע עליכם. בנושאים רפואיים התייעצו עם הרוקח או הרופא (כלומר, אנשי מקצוע מוסמכים), והסתמכו על מחקרים אמיתיים ודעות מומחים ולא על תאוריות קונספירציה של מנכ"ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת ושל אנשי כאן חדשות.
ולכם אנשי כאן היקרים, אנחנו עומדים לשירותכם ולעזרתכם (ואתם יודעים את זה, כי כבר פניתם אלינו בנושאים אחרים). תנו לציבור את מה שמגיע לו - מידע אמין מבוסס מחקרים איכותיים.
דוקטור לביולוגיה מטעם מכון ויצמן למדע. כיום, עובד במכון דוידסון לחינוך מדעי. תחומי העניין של נעם כוללים גורמי מחלות וטפילים בכלל. עורך מדעי ב"מדע גדול, בקטנה".
