חוקרים מדדו את עוצמת הנשיכה של הקרפדה המקרינה, וחישבו את היחס בין רוחב הלסתות לעוצמת הנשיכה. באמצעות מדידות אלה, הם העריכו את עוצמת הנשיכה של קרפדה שנכחדה לפני 70 מליון שנים, ומצאו שהיא דומה לעוצמת הנשיכה של טיגריס בוגר!
 
הקרפדות המקרינות (Ceratophrys) הן דו-חיים יוצאי דופן. הן נפוצות בדרום אמריקה, שם הן ניזונות מטרף מגוון הכולל: צפרדעים, לטאות, נחשים, מכרסמים וציפורים. יש להן מספר מאפיינים בולטים, כגון ראש מאוד גדול, עם לסתות קצרות אך רחבות, המקנות להן נשיכה חזקה. בנוסף, הן מצוידות בשיניים יוצאות דופן לצפרדעים – קשיחות, חדות ונוטות לאחור.
 
במחקר חדש שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת המדעי Scientific Reports בחנו צוות חוקרים מארה״ב, אוסטרליה ואנגליה את עוצמת הנשיכה של הקרפדה המקרינה. מערך הניסוי היה יחסית פשוט - החוקרים גידלו שמונה פרטים של הקרפדה המקרינה של קרנוול (Ceratophrys cranwelli) במהלך שנה. במהלך שנה זו, הפרטים גדלו, והחוקרים בחנו את עוצמת הנשיכה שלהם באמצעות מד-לחץ המחובר לשני מוטות, עטופים בעור, אותם הקרפדות נשכו. כך, החוקרים השיגו מידע על עוצמת הנשיכה של קרפדות בגדלים שונים, ויכלו לבחון את הקשר בין גודל הגוף של הקרפדות לעוצמת הנשיכה שלהן.
 
החוקרים מצאו שעוצמת הנשיכה תלויה בעיקר ברוחב הלסתות, כאשר עוצמת הנשיכה עולה עם רוחב הלסתות בחזקה של 3.3. המשמעות היא שעוצמת הנשיכה אינה פרופורציונית לרוחב הלסתות, אלא היחס בין עוצמת הנשיכה לרוחב הלסתות גדול יותר בפרטים בעלי לסתות רחבות יותר, מאשר בפרטים בעלי לסתות צרות יותר. נשמע מורכב? נדגים זאת במספרים. לקרפדה בעלת לסתות ברוחב של 25 מ״מ תהיה עוצמת נשיכה של 2.6 ניוטון (יחידה למדידת כוח). לקרפדה בעלת לסתות ברוחב של 50 מ״מ תהיה עוצמת נשיכה של 26.2 ניוטון. כלומר, הגדלנו את הלסתות פי 2, אך עוצמת הנשיכה גדלה פי 10.
 
התופעה הזו, בה גדילה בתכונה אחת (בעיקר גודל) מובילה לגדילה לא פרופורציונית בתכונה אחרת, נקראת אלומטריה והיא מאוד נפוצה בעולם החי. ספציפית, עוצמת הנשיכה מוכרת כמתנהגת בצורה אלומטרית, בדומה למה שנמצא בקרפדות המקרינות, במגוון רחב של בעלי חיים אחרים, כולל לטאות, צבים ותנינים.
 
אך כעת אנחנו מסוגלים לעשות עוד משהו מעניין. החוקרים קיבלו הלכה למעשה משוואה מתמטית המתארת את הקשר בין רוחב הלסתות לעוצמת הנשיכה של הקרפדות המקרינות. כך, הם מסוגלים לשערך את עוצמת הנשיכה של קרפדות מקרינות ממינים אחרים, הגדולים יותר מהמין הנבדק. והם עשו בדיוק את זה.
 
אחד המינים שהם בחנו עבורו את עוצמת הנשיכה בשיטה זו הוא מין בעל השם המאוד מגניב Beelzebufo ampinga (שילוב של בעל-זבוב, Beelzebub, והשם הלטיני לקרפדה, bufo). זהו קרוב משפחה של הקרפדות המקרינות שחי במדגסקר לקראת סוף תור הקרטיקון (לפני 70 מליון שנים). מבנה הגוף שלו, ובמיוחד הלסתות, היה דומה לקרפדות המקרינות של ימינו, וכפי הנראה הוא ניחן בהתנהגות טריפה דומה. ההבדל הבולט – הוא היה גדול בהרבה. בעוד שהקרפדה המקרינה הגדולה ביותר המוכרת כיום היא קרפדה מקרינה ברזילאית באורך של 18 ס״מ עם לסתות ברוחב של כמעט 10 ס״מ, המין Beelzebufo הגיע לאורכים של מעל ל-23 ס״מ, וניחן בלסתות ברוחב של מעל ל-15 ס״מ.
 
אז מה הייתה עוצמת הנשיכה של Beelzebufo? לפי חישובם של החוקרים, הוא יכל לתת נשיכה בעוצמה של מעל ל-2200 ניוטון. זה דומה לעוצמת נשיכתם המוערכת של טיגריסים או אריות בוגרים. כן, קראתם נכון – קרפדה של 23 ס״מ יכלה לנשוך כמו טיגריס בוגר. אין ספק שעם ביס כזה רציני, Beelzebufo היה טורף מאוד משמעותי, וכפי הנראה היה מסוגל לצוד תנינים ודינוזאורים צעירים.
 
המאמר המקורי:
https://www.nature.com/articles/s41598-017-11968-6